האם בסלט הטבולה קיימת בעיה של בישולי עכו"ם?

ישנה שאלה בת כמה מאות שנים, שהסתובבה לה אצל גדולי העולם בדורות הקודמים, והתשובה והפתרון ההלכתי שנתנו לה, הפכה אבן דרך במושגים ההלכתיים, לעוד אלפי מוצרים הקיימים בעולמנו המתפתח. שאלה חשובה ופשוטה כאחת: כיצד מותר לאכול בורגול...

בכדי להבין טוב יותר את השאלה ואת תשובתה, הבה נקדימה:

מהבורגול נודפים ניחוחות עתיקים, המזכירים את שווקיה של עירק, או אולי אפילו את ארץ ישראל המקראית עם מאכל הריפות, אבל לא רק. גם לטורקים, הארמנים, הסורים והלבנונים, ובעצם, בכל אזור מדינות הים תיכון , היה הבורגול מאז ומתמיד המזון הפופולרי, ואפילו לסעודיה, שם הבורגול מכונה נג'ד ואל-האסה, וגם להודו הוא הגיע. אך המעניין שדווקא כיום, כשישנה מודעות גוברת והולכת למוצרי מזון טבעיים, עם ערכים תזונתיים משובחים, צבר הבורגול תאוצה מדהימה של צריכה שגדלה בעשרות אם לא מאות אחוזים, עד כדי כך שבארה"ב הוא דורג כאחד המאכלים הבריאים ביותר, ואין לך מסעדה המכבדת את עצמה שלא תציעה בפני באי שעריה, סלט טבולה,  העשוי מבורגול חי.

אלא שההליך של ייצור הבורגול נעשה באופן די מפתיע, המעלה שאלה הלכתית לא פשוטה. נתחיל מהשלב הראשון, הנעשה בטורקיה, שהיא, אגב, הספקית הגדולה ביותר של הבורגול. בוחרים על פי הרוב את חיטת הדורום הקשה שיובשה כיאות, ודואגים שהחיטה תתנקה היטב מכל שאריות העפר האבנים, וכדי שלא תהיה נגועה. ולשם כך, החיטה עוברת כמה נפות מיוחדות, עם סוג של שואב אויר המנקז לתוכו את כל החיטים שמשקלן קל מחמת שהם נגועות. לאחר שהחיטים מוינו והוברר שאין בהן חיטים שבורות, נכנסות החיטים לתוך דודי השריה כדי לספוח מים – אך באופן מבוקר שלא יצור בריחת עמילנים. לאחר מכן מסננים את המים מן החיטים, ומעברים את החיטים הרטובות לתוך סיר מנוקב, כמעין מסננת גדולה, שגם אותה מכניסים לתוך סיר מים רותח. כמובן שגם בזה יש כל מיני טכניקות, כיצד ליצור מצב שכל החיטים יבושלו באופן שווה, ומאידך שלא יתנפחו יתר על המידה ויהיו לדייסה, ולכן יש מפעלים שיעדיפו לבשל את החיטים בתוך סיר קיטור עם מערבל פנימי  השולט על זמן הבישול, וגם שולט על כמויות המים וגובה המילוי של החיטים. הליך הבישול יכול להיעשות בין שעה לשעתיים, והוא יהיה תמיד בחום של 110 מעלות צלזיוס ואולי אף יותר, עד 150 מעלות, תלוי בשיטת היצרן. במה שקשור לעניינו, החיטה עוברת בישול טורקי גמור...

לאחר הבישול, המוצר מועבר באמצעות מסוע עם תאים קטנים לתוך משטח מרקד, המקפיץ את החיטים ומפזרן באופן שווה בכדי לייבשן. תהליך הייבוש נעשה בכמה שלבים, ובטמפרטורה שאינה קרה מידי, עד מצב שתכולת המים בחיטה עומדת על כ -13%. לאחר מכן החיטה עוברת הליך של הרפיה במשך יום או יומיים, בכדי להקשות את החיטה ולעשותה מוכנה לקילוף.

אף על פי שהחיטה עוברת קילוף, עדיין היא מוגדרת כחיטה מלאה, מחמת אחוזי המינרלים והוויטמינים הנשארים באזור החיצוני של הקליפה הדקה, ולכן צבע הבורגול כהה מעט. גם הליך הקילוף מעניין מאד – כיצד מצליחים להשתלט על הזרמת חיטה בכמות אחידה בין שתי דסקיות המקלפות את החיטה. לאחר הקילוף, החיטים מוסעות לסדרה של תופים מחוררים המסתובבים כל הזמן. לכל תוף יש סכין חיתוך בתכו המונח בזווית מיוחדת, המאפשרת חיתוך שווה לכל החיטים, וכאשר הבורגול מגיע לגודל הרצוי הוא נפלט דרך חורי התופים. בדרך כלל ישנם שלושה סוגי גדלים: קטן , בנוני וגס.

(צילום: shutterstock)

אגב, ישנן כמה שיטות לייצור הבורגול, אבל העיקרון בכולם שווה. אלא שלא כל המפעלים ברמת איכות ונקיות סבירה, ולעיתים הבורגול מיוצר בתוך כפריים נדחים... אבל גם אם נעזוב את הבעיות התברואתיות, ונניח שמדובר במפעל חדיש ונקי, עדיין השאלה בעיצומה עומדת: איך מאפשרים לרכוש בורגול, בעוד שאנו יודעים בוודאות שכל הליך הבישול נעשה על ידי גוי, מבלי שיהודי יתערב אפילו כהוא זה בבישול? והרי כלל בידנו, שכל מאכל שהתבשל על ידי גוי, נאסר, ושוב אין לו היתר....

ואכן, את השאלה הזאת שאל מרן השולחן ערוך, והסברו, למה הבורגול כן מותר לאכילה, פותח בפנינו מושגים חדשים, וגישה חדשה מה מותר לייבא מחו"ל, ומה לא.

וכך מתואר בספרו אבקת רוכל: "אודות חטים ששולקים אותם הגויים עד שמגיעים למאכל בן דרוסאי, ואחר כך מייבשים אותם כדי לעשותן גריסין (בורגול), ואז אינם ראויים לאכילה כלל, אלא על ידי בישול אחר, ונשאל מרן, האם נאמר שכיון שנתייבשו כל כך יש להתירן על ידי בישול של ישראל. תשובה, נראה לומר בנידון דידן כיון שכל האיסור הינו רק מדברי חכמים, ויש מתירים אלו החטים, כיון שנתייבשו כל כך עד שאינם ראויים לאכילה אלא ע"י בישול אחר, והבישול הראשון אינו ניכר בהן, מותרים. ואפילו האוסרים בתבשיל, [כלומר, כמ"ש מרן בש"ע (סי' קיג ס"ט) אם בישל העכו"ם כמאכל בן דרוסאי וגמרו ישראל יש לאסור, אא"כ הוא ערב שבת או ערב יום טוב או שיש הפסד מרובה בדבר], יתירו באלו החטים, כיון שאין נאכלים אלא ע"י בישול מחדש"....

הרי שמונח לפנינו כלל מעניין. כל מוצר שהתבשל על ידי גוי, ואחר כך עבר איזה שהוא ייבוש, וכדי לאכול אותו צריך בישול נוסף, לא חל על הבישול הראשון שום איסור של בישולי הגויים, אף על פי שהבישול הראשון גרם לו איזה שהוא ערך נוסף, כמו למשל, שהבישול השני יהיה מהיר יותר...

הכלל הזה מביא אותנו לשורה ארוכה של מוצרים, כיצד יש להתייחס אליהם. למשל, מה דינן של אטריות האורז המיובאות מחו"ל, המוכנים לאכילה בהשריה מועטת במים חמים? ובעצם, זו כל סוגיית המנות החמות, אך על כך נצטרך להאריך אי"ה בהזדמנות אחרת.

ולסיום, מה יהיה עם סלט הטבולה? האם יהיה לנו מותר לאכול אותו? הרי הוא עשוי מבורגול מושרה במים חמים, בלי בישול חדש, ואם כך, אולי נחשוש שהבישול הראשוני של הגוי כן פעל את פעולתו הרצויה, ומשכך, נאסר הוא מחמת בישול הגוי? להלכה מסתבר יותר להתיר אותו, מחמת שדרך הבורגול להתבשל בישול חוזר, ובכל מאכל, הולכים בו אחר הרגילות. ואם כך, הבישול הראשוני של הגוי התבטל.