יצר הרע שהתעורר בי לאחר נס גלוי

"וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל" (ויקרא ח', י"ח)

באחת משיחותיו ברמת אלחנן סיפר הגר"ש ברעוודה על מעשה מופלא שאירע לו בצעירותו.

"הייתי צריך להגיע לדירתו של קרוב משפחה באחת מסימטאותיה של ירושלים, וכבחור צעיר עשיתי דרך ארוכה בריצה, ללא הפוגה. באותה שעה היתה הפסקת חשמל באיזור ועלטה כבדה כיסתה את כל הסימטאות".

לפתע נזכרתי, סיפר הגר"ש, שלפני הדירה ההיא יש מורד מסוכן מאד ובו עשרות מדרגות העשויות חידודין-חידודין, וסיכוייו של מי שמחליק במדרון להשאר בחיים, אינם גדולים. עצרתי לפתע את מרוצתי כדי לבדוק היכן אני נמצא והאם עדיין לא הגעתי אל תחילת המדרון, ומה אני מגלה?

- - - שתי רגליי עמדו בסנטימטר האחרון שלפני המדרון, ואם הייתי ממשיך במרוצתי עוד חלקיק שניה, מי יודע מה היה עולה בגורלי.

נס גלוי.

למחרת בבוקר הוצרכתי להגיע אל מרן החזו"א בבני ברק כדי להציג לפניו כמה שאלות. זכיתי להכנס לביתו של אותו גאון וצדיק, שקיבלני במאור פנים, ולאחר שסיימתי להציג את שאלותי וקיבלתי עליהן תשובות ברורות, התכוננתי לצאת ולחזור לירושלים.

ברגע האחרון, רמזתי למרן זצ"ל שיש לי משהו נוסף לשאול. החזו"א נשען על הדלת ואני סיפרתי לו על הנס הגלוי שהתרחש לי אמש. כשסיימתי את תיאור הדברים, אמרתי לרבן של ישראל:

 "הייתי בטוח שהבוקר - לאחר שקרה לי נס כה גדול - אקום ממיטתי כאדם אחר לחלוטין, וליבי ירנן בשבח והודיה לה' יתברך על שהצילני ממות לחיים, אך הנה התעוררתי ואני כאחד האדם, ללא שינוי, ללא הרגשים מיוחדים ונעלים. כיצד אפשר להסביר דבר שכזה"?

החזו"א עצם את עיניו, הרהר כמה דקות, ולאחר מכן אחז בידי ואמר יסוד גדול בעבודת השם. "יש יצר הרע מיוחד בשמים הקרוי 'יצר הרע שלאחר נס גלוי'... ותפקידו של יצר זה הוא להחליש אצל האדם את כל ההרגשים הנפשיים העשויים להתעורר בקירבו לאחר שהקב"ה עשה עימו נס כזה".

וכשהחזו"א, שגופו התהלך בארץ וראשו בשמי שמים, אומר שיש יצה"ר שכזה, אין לפקפק באמיתות העניין...

וההסבר הוא, שככל שדרגת הבחירה של האדם עולה ומתעלה, כך גם עולה מדרגת היצה"ר שלו המנסה להפילו בפח, ואם עד אמש היה היצה"ר יכול להפיל את האדם בדרגות קטנות יותר, הרי שבבוקר שלאחר הנס הוא ניצרך למאמצים גדולים יותר על מנת להותירו באותו מצב כמו לפני התרחשות הנס.

ואם לא נעבוד על עצמנו ולא נתאמץ לספוג את הרגשי הנס, לא יבואו הדברים מעצמם. אדרבה: ככל שיגדל הנס, כך נזדקק לעבודה גדולה יותר כדי שנוכל להשתמש בהתעלות הנפשית שבאה בעקבותיו.

יסוד גדול שמענו כאן.

מתוך סדרת הספרים "טובך יביעו", מאת משה מיכאל צורן