מי המציא את המוזיקה?

דנה שואלת: "אני מרגישה שמוזיקה היא דבר מאוד רוחני, עד שאפילו האדם הגס ביותר אינו יכול שלא לחוש בה. האם אתה יודע כיצד השכילו ליצור כלי נגינה, ומי היה הראשון לשיר לקב"ה בבני האדם? ברצוני לדעת כיצד החלה המוזיקה בעולם הגשמי ומהי בעצם מטרתה?"

* * *

שלום וברכה דנה, ותודה על שאלתך.

ספר בראשית מספר לנו כי יובל (בנו של למך) היה ממציא כלי הנגינה הראשון, ויצר את הכינור וכלי המיתר: "ושם אחיו יובל, הוא היה אבי כל תופש כינור ועוגב" (בראשית ד, כא). אך את השיר הראשון שורר האדם הראשון, כאשר זימר לה' את מזמור שיר ליום השבת: "ר' ישמעאל אומר: המזמור הזה אדם הראשון אמרו, ונשכח בכל הדורות, עד שבא משה וחידשו, שנאמר מזמור שיר ליום השבת, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם הבא" (פרקי דרבי אליעזר, י"ט).

ה' נתן בינה לאדם לייצר כלים, וטבע בנפשו חוש מוזיקלי המאפשר להבחין בנעימת הצלילים שמייצרים כלי מיתר ונשיפה ותופים, אשר באמצעותם יוכלו להלחין נגינות ולשורר שירים.

לכן אנו מוצאים מנגינות ושירים שונים מכל רחבי העולם, גם בתרבויות שונות מאוד זו מזו אשר אוקיינוסים ויבשות מפרידות ביניהם. ההנאה ממוזיקה טמונה בנפש, וממנה נובע הרצון לנגן, כי ה' טבע אותה בנפש כל בני האדם. לכן כלב או חתול אינם מתפעלים ממוזיקה, אך כל אדם מסוגל להיקשר לניגונים ושירים שהוא שומע, כי יש באדם נפש רוחנית שאין בבעלי החיים, ונפש זו נקשרת לניגון שיש בו צל של עונג רוחני מעין העולם הבא. כך בכוחה של המוזיקה ללמדנו על הרוחניות הטבועה בתוכנו. שהרי מבחינה מדעית, מהי בעצם מוזיקה, אם לא צלילים וקולות שמופיעים בסדר מסויים, במקצב ובתים שחוזרים על עצמם? אך למרות זאת, בתוך לבנו המוזיקה אינה רק קולות ותדרים המופיעים בסדר מסויים, אלא שפת-דיבור בפני עצמה. היא משדרת רגשות כשמחה, התרגשות, התלהבות, חדווה, או עצב, כאב, נחמה, תקווה, וממחישה מבט אל מרחבים ואופקים גדולים.

המוזיקה היא כלי, מכשיר להתחברות רוחנית, לכן בכל השבתות והחגים נהוג לזמר ולשיר שירים המיוחדים להם. יתר על כן, ישנן נעימות מיוחדות בקריאת התורה (טעמים) אשר בתוכן טמונים מסרים הנמסרים על ידי צורת הניגון של המילים. כך לדוגמה, שימו לב לקריאה הארוכה מאוד של המילה "ויתמהמה" בפסוק "ויאיצו המלאכים בלוט לאמור, קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות, פן תספה בעון העיר, וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ ׀ ויחזקו האנשים בידו..." (בראשית יט, טו-טז). ודוגמאות רבות על דרך זו בקריאת התורה. הניגון מעיד על כוונת המילים הקדושות, ומחייה לאזני השומעים את המסר הטמון בהן מזה אלפי שנים, כך שאינו נפרד מהטקסט!

בתנ"ך אנו מוצאים דוגמאות לחשיבות כלי הנגינה בהודיה לקב"ה. ביציאת מצרים מסופר: "ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון, את התוף בידה, ותצאנה כל הנשים אחריה, בתופים ובמחולות. ותען להם מרים: שירו לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים" (שמות טו, כ). דוד המלך שורר בתהילים: "הללוהו בתוף ומחול, הללוהו במינים ועוגב" (תהילים קנ, ד).

מסופר כי דוד היה מנגן בכינור לה': "ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים ובכינורות ובנבלים ובתופים ובמנענעים ובצלצלים" (שמואל ב, פרק ו, ה). כידוע, כאשר רוח רעה של דכאון שרתה על שאול המלך, דוד היה מנגן עבורו בכינור ומשיב את רוחו.

המוזיקה נבחרה להיות מכשיר רוחני בבית-המקדש. הלווים היו מזמרים לה' לפני הקהל בכלי זמר ושירה שהיו מפעימים את הנפש: "והלווים המשוררים לכולם... בוץ במצלתיים ובנבלים וכינורות עומדים מזרח למזבח, ועמהם כהנים למאה ועשרים מחצצרים בחצוצרות" (דברי הימים ב, פרק ה, יב).

המוזיקה הינה כלי נפלא כאשר משתמשים בה למילוי כוחות הנפש, להתחזקות רוחנית והתחברות לה'. אך היא גם כלי מסוכן מאוד בידיים הלא נכונות, כי בכוחה הנגדי לעורר את הנפש ליצרים ותאוות (ישנן מנגינות ומקצבים שמעוררים את הנפש לכעס ורוגז, היוצרים תחושה של זלזול והפקרות כלפי החיים). קל וחומר כאשר המילים המצטרפות למנגינות אינן טהורות, ובכך מחדירות לנפש מסרים שגויים וחומריים שנדבקים בה כקליפות.

כך לדוגמה, שיר מפורסם כמו "ברצלונה" עשוי להישמע תמים למדי במבט ראשון, נגינתו נעימה וחרוזיו קליטים, אך המסר שבו נועד להחדיר כמיהה וערגה לבירת-ארצם של גויים בשל משחקם בכדורגל: "הו ברצלונה ברצלונה, על כלי מיתר עם גיטרה ומנדולינה, עודך אברך כבשת את לבבי, ב-ר-צ-ל-ו-נ-ה". שירים מסוג זה מחליפים את אהבת ארץ ישראל ושירי ירושלים באהבת הגויים והגשמיות אותה הם מחשיבים. אין אפילו צל של מקום להשוואה עם מזמורי קודש וערגה יהודית כמו "לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה... מקדש מלך עיר מלוכה, קומי צאי מתוך ההפכה, רב לך שבת בעמק הבכא, והוא יחמול עליך חמלה"!

הורים רבים בימינו סבורים ששירים הם עיסוק תמים שרק מנעים את זמן ילדיהם, ואינם מבינים ששירים רבים מסוגלים להרגיל את הנפש לאהבת החומר ודרכי הגויים, טיפה אחר טיפה המסרים חודרים אל תוך הנפש, עד שהיא מובילה בסוף ליצירת לב המואס בקודשי ישראל.

לעומת זאת, שמעו כמה רגש חיובי נמצא בשירים שהולחנו מתוך מילות קודש. פרקי תהילים כמו "שיר למעלות", או "על נהרות בבל" הולחנו כשירים מרגשים אשר מסריהם חודרים בהלחנתם אל הלב, ונוגעים בנימי הנפש הדקים ביותר, הם מושכים את הרגש לאהבת ה' ותורתו, ומוסיפים כמיהה לארץ ישראל ועיר הקודש. ראוי לעם הנבחר לדבוק בשיריו ומסריו הקדושים, ולא לפנות אחר שיריהם ומסריהם של הגויים. התורה הקדושה מלמדת על שיבחנו בלשון זו: "הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט).

ניגונים מרגשים המצטרפים למילים קדושות מעוררים את הנפש לאהבת ה'. לכן ראוי להורים ומורים לשים לבם לניגונים והמילים המוחדרות בנפש ילדיהם, כי המוזיקה היא כלי חשוב אשר מילותיו נקלטות בנשמה.