הפרשה החסידית לפרשת וישלח: מה פתאום עבירה? זו בכלל מצווה

מעשה באדם אחד שיצא לדרכו באחד מימי האביב, הימים בהם מרגישים עדיין את שיירי צינת החורף, אך בד בבד גם הקיץ שולח קרני חום ומרמז על בואו הקרוב. יצא האיש לדרכו לבוש במעיל. שני איתני הטבע, השמש והרוח, ראו את אותו הולך בדרכים, והתחילו להתווכח – מי מהם יוכל להפשיט ממנו את המעיל...

התחילה הרוח לנשב קלות, מנסה להשיל את המעיל מגופו, והאיש רכס כפתור אחד. הרוח ממשיכה במשב חזק יותר, וההלך רכס כפתור נוסף. ככל שהרוח הגבירה נשיבתה התעטף ההלך והתכרבל במעילו יותר ויותר, ולא הצליחה הרוח להעיף לו את המעיל.

החלה השמש לשלוח קרניה על פני הארץ, והתחיל להיות חם. פתח האיש כפתור אחד במעיל. הגבירה השמש את חומה, וההוא פותח עוד כפתור, ועוד אחד. אחרי כברת דרך, כאשר לא יכל לשאת עוד את החום, פשט את המעיל לגמרי...

כך היה מספר החת"ם סופר בדרך משל, כאשר הוא מוסיף לזה את הנמשל והלקח המאלף:

שתי דרכים יש ליצר הרע בכדי להפיל את היהודי ברשתו. דרך אחת היא מלחמה. הוא נלחם בו ומנסה בכוח לגרור אותו למעשים רעים וחטאים. כמובן שבמלחמה כמו במלחמה, יהודי נלחם איתו, לפעמים מצליח יותר ולפעמים פחות.

אך יש לו דרך שניה, מתוחכמת יותר ומסוכנת יותר. הוא אינו נלחם, להיפך, כביכול דורש את טובתו של האדם, עוטף אותו בחמימות ומנסה לשכנע שבכלל מדובר במצוה. בדיוק כמו השמש המחממת, שבדרכה המתוחכמת והמלטפת משילה מהאדם את מעילו. רבים נכשלו בדרך זו עד שהשילו מעצמם את כל סימני היהדות.

ברעיון זה מפרש הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיצ'וב זי"ע את הפסוק בפרשת השבוע, כשיעקב אבינו מתפלל לקב"ה "הצילני נא מיד אחי מיד עשו".  עשו הוא כינוי ליצר הרע. שני סוגי יצרים קיימים אצל אדם. ישנו יצר המנסה בכל דרך לפתות ולגרות אותו למעשים רעים. אין לאדם ספק שמדובר במעשה חמור, אך בכל זאת מנסה היצר לדחוף אותו לכך. יצר קשה הוא זה, ואדם צריך להיות מספיק חזק בכדי לדעת לעמוד מולו ולא ליפול.

אך ישנו יצר קשה יותר, הוא היצר שמשקר את האדם, מפתה אותו שזה לגמרי לטובתו ברוחניות ובגשמיות. אין זו כלל וכלל עבירה, ממש מצוה גדולה לעשות עכשיו פעולה זו. כאן כבר צריך חכמה יתירה ומשנה זהירות, שלא ליפול לזרועותיו הערמומיות.

יעקב אבינו מתפלל לבורא עולם, הצילני נא ממצב כזה שעשו מעמיד פנים כאילו הוא אחי הדורש טובתי. כי כאשר יצר הרע מסית לעבירה, ואילו לאדם הוא מראה שזו מצוה, הוא יכול ללכוד את האדם הרבה יותר מהר.

בדרך זו מסביר האדמו"ר ממודזי'ץ זי"ע את תפילת יעקב אבינו בפרשת ויצא: "אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אני הולך". בקשה זו אינה מובנת שהרי לפני כן בחלום יעקב הקב"ה כבר הבטיח לו "ושמרתיך בכל אשר תלך". למה הוא חוזר ומבקש שמירה בדרך הזו?

אלא שיעקב אבינו מבין שכעת הוא עומד לפני פרק חדש בחייו. אמנם, הוא כבר התמודד עם יצר הרע, וכבר למד לנצח אותו. אך כעת עליו להיאבק עם יצר הרע מסוג אחר, שלא היה רגיל אליו עד כה, הוא היצר שמעמיד פנים ואומר על עבירה שהיא מצוה.

הוא יוצא לדרך ללבן הארמי, הרמאי הגדול. זה שנקרא לבן, על שם שידע 'להלבין' ולהראות על מעשה 'שחור' שהוא לבן. גם הכינוי 'ארמי' – אותיות 'רמאי'. במתק לשון היה מסביר למה אין זו עבירה, להיפך, מדובר במצווה שאין גדולה ממנה.

מכך פוחד יעקב אבינו. כאשר אתה יודע שמדובר ביצר הרע המפתה לעבירה, אפשר עוד להתמודד מולו. אך כאשר נראה שהוא לצדנו, הוא בכלל יצר הטוב, כאן קשה מאד להתמודד. לכן יעקב מתפלל "ושמרני בדרך הזה". אכן, הוא כבר מובטח על השמירה, אבל כאן, "בדרך הזה", כאשר הוא הולך ללבן, הוא זקוק לשמירה מיוחדת.

כאשר נפוליאון, קיסר צרפת המהולל, יצא למסע כיבושים מזהיר ונלחם עם רוסיה הגדולה, נחלקו גדולי החסידות מי מהם עדיף לעם היהודי. נפוליאון היה איש החירות, שדגל בשוויון זכויות ליהודים, ואילו הצאר הרוסי היה קשה ואכזר כלפי היהודים. לכאורה, ברור מי לטובתנו. כך באמת היה סבור הרה"ק רבי מנדל מרימנוב.

לעומתו המגיד מקוז'ניץ, בעל התניא, והרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ התפללו למפלתו של נפוליאון, דווקא בגלל שהוא דגל בשוויון זכויות. הם פחדו מהתקרבות היהודים לגויים. בעיני קדשם ראו את הסכנה הגדולה ליהדות הטמונה באהבת הגויים, והעדיפו את החוסן הרוחני על פני הטובה הגשמית.

ואכן, דווקא במדינות מערב אירופה המתקדמות כמו גרמניה ואוסטריה, התגברה מאד תופעת ההתבוללות בשנים לאחר מכן. יש לנקוט במשנה זהירות כאשר הגויים והיצר הרע מראים לנו פנים ידידותיות. "הצילני נא מיד אחי מיד עשו".

הכותב הוא מנהל רוחני בארגון 'הידברות' וראש כולל אהבת תורה.