איה קרמרמן: שני הניסים הפרטיים שאירעו לי בחודש כסלו

בשבת האחרונה חגגנו עשור לשני ניסים גדולים שהתרחשו בו זמנית. אולי זה בזכות חודש כסלו, שבו קרו לי אין ספור דברים טובים, מתנת השם, שאני הופכת לסנטימנטלית ורגשית אף יותר מהרגיל. ואולי זוהי מצוות פרסום הנס, שמעלה זיכרונות קטנים ומעצימה אותם עד חיות של ממש, ומאפשרת לחלוק אותם קבל עם וקוראים.

הנס הראשון הוא יום הולדתו של בננו השני. כל ההיריון כוננה בי תחושת חיל ורעדה. לא הבנתי איך אפשר לאהוב עוד ילד כמו שאוהבים את הבכור, שאליו הייתי ואני עדיין מחוברת בחבל הטבור. כולם חייכו ואמרו: תראי לבד, זה פשוט קורה. בסקפטיות צעדתי לחדר הלידה. כשהבנתי שהעולל עקשן ומסרב לצאת, ואני מצדי מסרבת לאפידורל, ובעלי מצדו כוסס ציפורניים באוזלת יד, התחלתי לדבר עם הבועט מבפנים. סיפרתי לו על המשפחה שלנו והבטחתי לו שאוהב אותו. במהלך אותה התבודדות, כמו צונאמי, הוצפתי בשטף אדיר של אהבה. זה פשוט קרה, והאדון יצא. הרגשתי איך השם יתברך חובש על ראשו את כובע הקבלן, ובמאמר של בריאה בונה לי חדר מיוחד בלב, רק לדנדון שלי. עשר שנים עברו, והתינוק גדל וממלא את החדר שלו אצלי באהבה עצומה ובנחת אמיתית.

הנס השני קרה יומיים לאחר מכן, בערב שבת, אך התחיל זמן מה לפני כן. כבר תקופה ארוכה שבעלי, אני והבכור ניסינו לשמור שבת. קידוש עשינו, פלטה הדלקנו, מיחם חיממנו. ואפילו לשבתות של התחזקות כבר הסכמנו ללכת. התחלנו "לשמור רק שישי", קונספט נחמד חשבנו, שהכיל את שני העולמות - אביסלע יידישקייט, אביסלע ארץ נהדרת. אבל באמת, משהו בנו כבר היה שונה, נרגש, עם פחות התנגדויות. רקדנו טנגו צפוף במאבק של מי מוביל את הריקוד, אנחנו או הוא יתברך. חיינו בהכחשה מוחלטת. התחבאנו בארון הקודש, אפילו מעצמנו. יתר על הדיוק, לא ידענו שאנחנו בארון בכלל. כמה היינו בטוחים שאנחנו יכולים לשלוט במינון ובמה שאנחנו מוכנים לוותר עליו, בשולחן המשא ומתן מול השם. מתברר שהקלפים של בורא העולם היו הרבה יותר חזקים.

"דיברתי עם השם בהדלקת הנרות – והוא ענה לי תוך חמש דקות"

ובחזרה לאותו שישי ניסי. בבוקר הודיעו לנו שהתינוק צהוב וצריך להישאר בשבת בבית החולים להשגחה. הם לא ידעו עם מי יש להם עסק. הגנים של סבא שלי פחות מאפשרים לי לקבל מרות מתוך שלווה. רציתי לקבל שבת בבית, עם הפמוטות של סבתא שלי, עם המיטה שלי, עם הכלבה שלי, ועם התוספת החדשה למשפחה שלנו. בוודאי לא דמיינתי קידוש בקפיטריה של מחלקת יולדות, כשאני לבושה בשמלת בית חולים חסרת שיק. והכי מהכול, לא רציתי שמישהו יגלה, רחמנא ליצלן, שאנחנו בכלל עושים קידוש. זה מה שחסר לי. מבחינתי, לשבת היה כבר טעם שונה, חגיגי ומרומם. כזה שחיכיתי לו כל השבוע, כל חיי בעצם, בלי להבין בכלל כמה הוא עוד יהיה נחוץ לי כאוויר לנשימה. אפילו בבורותי הגדולה דאז, כבר ידעתי ששבת בבית חולים זה לא. כל היום נדנדתי להם שיגיעו כבר תוצאות בדיקות הדם של הצהבת. העיכוב לא הטריד אותי. אני מבחינתי הולכת הביתה, הודעתי לעצמי ולמי שבאמת מזיז פה עניינים.

ככל שעברו השעות, התחילה לכרסם בי העקשנות. מכיוון שאני לא רשב"י, השמש עם שקיעתה לא חיכתה לי ולתוצאות, ושבת החלה להיכנס. הדלקתי נרות בלובי של בית החולים. העגלה עם התינוק הצבעוני-גבולית עמדה מימיני. הדלקתי נרות, הנחתי יד על החדש שלי ולחשתי לו באוזן: "ברוך אתה... וציוונו להדליק נר של שבת". התחלתי לדבר. "השם, אני מדליקה נרות עכשיו, כאן. אבל בבקשה תן לי לחזור הביתה לשבת. אני רוצה שבת. אני רוצה להרגיש שבת. שבת אמיתית כזו. מתוקה. שהיא הסוד השמור שיש לך. שהיא המתנה המתוקה שנתת לי לטעום. רוצה שבת. רוצה שבת".

לא עברו חמש דקות, והאחות הודיעה שכן יש צהבת גבולית, אבל אין צורך לשים אותו במיטת אור, ושאם אני עדיין רוצה אפשר להשתחרר. אני זוכרת את ההתרגשות שאחזה בי כשנכנסנו הביתה ארבעתנו, ובעלי התחיל לשיר שלום עליכם. הנשמה שלי יצאה מרוב התרגשות והודיה. למעשה, זו הייתה שבת השלום-זכר של דניאל. מאז לא נסעתי בשבת. ברוך אתה ה' מקדש השבת.

צ'אי חורפי

אמנם החורף עוד לא ממש הגיע, אבל הקור והבדלי הטמפרטורה בין הבקרים והערבים ושעות הצהריים אינם מקילים על הגוף. יש רגעים שאנחנו מרגישים צורך בחימום מהיר, ורובנו מכינים תה או קפה. הנה מתכון לתחליף בריא ומחמם: צ'אי, או בהודית תה. מכינים אותו מתבלינים מחממים ולא מעלי התה למיניהם, מה שהופך אותו לידידותי לילדים ונטול קפאין.

כמה יתרונות של הרכיבים:

קינמון: קוטל נגיפים ופטריות, נלחם בצינון, עוזר לבעיות מפרקים, עיכול ובחילות.

ציפורן: מאלחשת, מחטאת ונוגדת זיהום, נלחמת בפטריית הקנדידה.

הל: מחטא ויעיל כטיפול בטפילי מעיים, מכייח ליחה ומניע אותה החוצה, מרגיע גזים.

ג'ינג'ר: יעיל לצרבות ובחילות.

החומרים הדרושים:

4 מקלות קינמון

3 מסמרי ציפורן

4 גרעיני הל

חתיכת ג'ינג'ר - אני שמה חתיכה קטנה כי הוא חריף לילדים

למיטיבי לכת אפשר להוסיף כוכב אניס ושני גרגירי פלפל שחור

אופן ההכנה:

* מבשלים 1.5 עד 2 ליטר מים עם כל התבלינים.

* שותי החלב ומחוסרי הליחה יכולים לבשל את הצ'אי עם חלב, או להוסיף מעט חלב לכוס התה האישית.

הערה: איני מטפלת בתזונה. הצ'אי אינו תרופה, ויש לשים לב להשפעה האישית שלו על הגוף.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

פורסם בעיתון "בשבע".