המצבה בבית העלמין היתה שונה מכל השאר

"והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו" (ויקרא י"ז, י"ט)

אהבת תורה אמיתית נותנת את השפעתה גם לאחר שנים רבות, ואת זה נוכל ללמוד מהסיפור הבא.

מעשה, כך סיפר הרב מרא דאתרא בשם אחד ממרביצי התורה בבני ברק, ביהודי ירושלמי, תלמיד חכם מופלג, שנאלץ לעלות ולהתיישב בעיר צפת. הסיפור התרחש לפני שנים רבות, בימים בהם ש"ס שלם עם כל עשרים הכרכים הגדולים המצויים בידינו כיום, היה דבר יקר-המציאות. בידו של הת"ח היה רק כרך אחד שהכיל את מסכתות ביצה וראש השנה בלבד, ועמו עלה מירושלים לצפת.

כיון שגם בצפת לא השיג גמרות נוספות, הוציא היהודי הירושלמי את כל אהבת התורה המופלגת שלו על מסכתות ביצה וראש השנה, ועבר עליהן לא פחות משלשת אלפים פעמים!

לבר-אוריין שכזה היתה שליטה מליאה גם בכל מכמני הש"ס, אבל בהתקרבו ליום פטירתו ציווה את בניו לא לכתוב על מצבתו כל שבח שהוא, רק לציין את העובדה שעבר על מסכת ביצה וראש השנה שלשת אלפים פעמים.

"אולי, אמר, יעבור כאן ביום מן הימים יהודי שיראה את הכיתוב על המצבה, וייסחף גם הוא באהבת התורה שפיעמה בי".

שנים רבות אחרי פטירתו של הצדיק הירושלמי, נתקפה משפחה בני ברקית מכובדת בפיק ברכיים ובעוגמת נפש נוראה, כאשר התברר להם שבנם, שלמד בישיבה, יצא לפתע לתרבות רעה, נטש את ספסלי הישיבה וקבע מקומו בין חבורות פרחחים ובני בליעל.

ההורים עשו כל שלאל ידם על מנת להחזירו לחיק הגמרא, ולשווא. הבחור ניטמע חזק-חזק בין חבריו החדשים, ליבו הלך שבי אחר שטויות והבלים, וכל קרוביו וחבריו הקודמים כמעט והתייאשו ממנו.

יום אחד, כך סיפר מרביץ התורה, חזר הבחור בתשובה שלימה, הביע את רצונו לשוב ולהימנות על תלמידי הישיבה, ואכן בתוך תקופה קצרה חזר להיות אחד המתמידים הגדולים, והיום הוא אחד האברכים המופלגים בעיר בני ברק, ומרביץ תורה לעדרים, עד שגם מיודעיו הקרובים אינם זוכרים מה עבר עליו באותם ימים.

זמן-מה לאחר המהפך החיובי שחל בקרבו, סיפר להוריו מה גרם לו לבצע את המפנה הקיצוני. "הזדמנתי לבית העלמין בו קבור התלמיד-חכם הירושלמי וללא משים נחו עיניי על מצבה אחת שהיתה שונה מכל חברותיה.

מה שמשך את עיניי במיוחד היתה העובדה שלפי התארים שנכתרו לאיש הקבור שם, הבנתי שמדובר ביהודי 'פשוט', לא גאון מופלג ולא צדיק מיוחד. והנה בתחתית המצבה אני מבחין במשפט קצר המציין שהנפטר שינן שלשת אלפים פעמים את מסכת ביצה ור"ה".

הבחור המשיך לספר שהמשפט הזה הצית בקרבו בבת אחת את כל הגחלים הלוחשות שעדיין נותרו חבויות בליבו. קול פנימי אמר לו שאם יהודי פשוט, שעל מצבתו לא נכתבו תארים רמים, מסוגל לעבור על מסכת ביצה כל כך הרבה פעמים - אז איפה אתה?! מה יהיה בסופך?!

ובו במקום החליט לשנות את דרכו ולחדש ימיו כקדם.

מתוך סדרת הספרים "טובך יביעו", מאת משה מיכאל צורן