דווקא בבית הכנסת, החליט האיש לנטוש את היהדות

"והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת וכו' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלקיו" (ויקרא י"ז, י"ח-י"ט)

הרב גדעון שחר מספר על מקרה ששמע במו-אזניו, והמוכיח בצורה שאין לה שתי פנים על ההשפעה הרעה שיש לשיחות החולין בבית הכנסת על כל הציבור.

ואלה דבריו:

בס"ד זוכה אני להסתופף בחברת בעלי תשובה באחת הישיבות והודות לכך אני שומע את ספור חייהם, המאבקים והחוויות וכל מה שעבר עליהם, וכל אלה יכולים להוות ספר מוסר בפני עצמו.

באחד המקרים הזדמן לי לשמוע על בעל תשובה שהחל להתקרב ליהדות לפני זמן רב, אולם התרחק שוב, דבר שלמיטב ידיעתי כמעט ולא מצוי לאחר שמגלים את אור התורה. כאשר פגשתי לאחר מכן את בעל התשובה תינה בפניי האיש את הסיבה שהחזירה אותו אחורנית.

הסיבה, לדבריו, היתה כאשר ניכנס לביהכנ"ס לשפוך שיחו לפני בורא עולם ונידהם להיתקל בציבור גדול של מתפללים המשוחח בעת התפילה. ההשפעה השלילית של דבר זה היתה כל כך חריפה עד שדווקא בביהכנ"ס, מקום הקדושה, שבו כל יהודי מתקרב לבוראו, דווקא שם החל הוא להתרחק ונטש את דרך המצוות.

לאחר תקופה ארוכה, החלו שוב הרהורי תשובה לנצנץ בו וחזר לכור מחצבתו, וכשפגשתיו שוב בבית המדרש סיפר לי בשמחה שהסיבה שהחזירה אותו אל היכל השם היתה נעוצה בסיעתא דשמיא מיוחדת כאשר ניכנס 'באקראי' לבית כנסת שבו אין מוציאים הגה מתחילת התפילה ועד סיומה.

מסיים הרב שחר: שמחתו הגדולה של האיש היקר ההוא על שזכה להימנות בין באי בית ה' מחד גיסא, והתבטאויותיו שהדיבור בתפילה היה העילה להרחקתו משם מאידך גיסא, המחישו לי את השתדלותו הבלתי פוסקת של מורנו ורבנו, הגר"י זילברשטיין, על חשיבות שמירת ההלכות בנושא קדושת ביהכנ"ס ועוון חילול השם הנגרם ע"י הדיבור בתפילה.

הבאתי דברים אלו לפרסום, משום שעצם המחשבה שעל ידי דיבור בתפילה אפשר להרחיק יהודי מקיום תורה ומצוות, צריכה לגרום לנו חלחלה, וחשבתי שסיפור זה יגרום לחיזוק גדול, אומר הרב שחר.

מתוך סדרת הספרים "טובך יביעו", מאת משה מיכאל צורן