פיטום הקטורת: 5 עובדות על מעלת אמירת פיטום הקטורת וסגולותיה

לאור שורת מקרי תמותת התינוקות והילדים שהתרחשה באחרונה, לפניכם סגולה המובאת בשמו של הרב עידו ובר, המסוגלת לשמירה והצלה מכל פגע רע: אמירת תפילת 'פיטום הקטורת' בכוונה, מדי יום.

על תפילה זו מרחיב הזוהר הקדוש (ויקהל דף רי"ח עמ' ע"ב), ומפליג בשבחה בזו הלשון: "אמר רבי שמעון, אי בני הוו ידעין כמה עלאה עובדא דקטורת קמי קודשא בריך הוא, הוו נטלי כל מילה ומליה והוו סלקין לה עטרה על רישיהו ככתרא דדהבא".

על פי המקורות (בין היתר בספר 'סגולות ישראל'), אדם שמתמיד באמירת 'פיטום הקטורת' זוכה לדברים להינצל ממגפות וחלאים רעים, ינצל משעבוד מלכויות, הברכה תהא מצויה במעשי ידיו, ינצל מדינה של גיהנום ומאחיזת כוחות הסטרא אחרא, ינחל שני עולמות – עולם הזה ועולם הבא, יסלק מעליו את הדינים, ימצא חן וחסד בעיני כל רואיו, יינצל מהרהורים רעים ויזכה לעושר.

כמה עובדות על התפילה ומעלותיה:

1. פיטום הקטורת הם קטעי הלכה תנאיים, שעוסקים בקטורת הסמים שהיו מקטירים בבית המקדש. נהוג לאומרה בתחילת תפילותשחרית ומנחה.

2. יש אומרים כי צריך להיזהר מאוד ולומר את התפילה מתוך סידור, כדי לא להשמיט אף סממן מסממני הקטורת. הזוהר הקדוש (ח"ב ריב, ב') משבח ביותר את מעלת אמירתה של 'פיטום הקטורת' וכותב שהיא מסוגלת ביותר להציל את האדם מכל מיני פורענויות המתרגשות לבוא לעולם.

3. ישנם שני טעמים עיקריים, בגינם אנו אומרים את פיטום הקטורת: א) משום שזה שקול כנגד הקטורת שהיו מקטירים בבית המקדש מדי יום, בבוקר ובערב. ב) כדי שכל יהודי יזכה ללמוד ולשנות בדברי חכמים, מדי יום.

4. במקורות מובא כי תפילת 'פיטום הקטורת' היא אחד הטקסטים היחידים מימי בית שני, שעליהם אין מחלוקת בין התנאים (בית הלל ובית שמאי) ועל כן היא מסמלת שלום, אחדות והרמוניה.

5. בספרו 'כף החיים', סימן י"ז אות י"ח, כותב ר' חיים פלאג'י כי אמירת 'פיטום הקטורת' היא סגולה נפלאה לעשירות. וזו לשונו: "יכתוב פרשת הקטורת על קלף או גוויל בכתב אשורית כספר תורה, ויקרא בו ויעשה לו סגולה. דהקטורת מעשיר ומובטח לו דלא יופסק פרנסתו, ותמיד יהיה לו פרנסה טובה וכלכלה ברווח ולא בצמצום".

צפו בהרצאתו של הרב עמנואל מזרחי בנושא:

פיטום הקטורת:

(א) אַתָּה הוּא יְיָ אֱלוֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל-יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:וַיּאמֶר יְיָ אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים נָטָף | וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה: וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח טָהוֹר קדֶשׁ: וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם: וְנֶאֱמַר: וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה: וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת-הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ לְדֹרֹתֵיכֶם:‎תָּנוּ רַבָּנָן: פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד? שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ, שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה בְּכָל-יוֹם, מַחֲצִיתוֹ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים, שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל, וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמַחֲזִירָן לַמַּכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָׂר סַמֲמָנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן:הַצֳּרִי.וְהַצִּפּוֹרֶן.וְהַחֶלְבְּנָה.וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. מוֹר.וּקְצִיעָה.וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ.וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר, שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. קוֹשְׂטְ שְׁנֵים עָשָׂר.קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה.קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל-שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ, וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל-סַמֲמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה: ‎

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה? כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא? כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ? אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד: תַּנְיָא, רִבִּי נָתָן אוֹמֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר: הָדֵק הֵיטֵב,הֵיטֵב הָדֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה: זֶה הַכְּלָל: אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל-סַמֲמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה: תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ? מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה: כִּי כָל-שְׂאֹר וְכָל-דְּבַשׁ לֹא-תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיְיָ: יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלוֹהֵי יַעֲקב סֶלָה: יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ :יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

(ב) יָהּ יְיָ אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה שַׁדַּי צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְגָּב לָנוּ אֱלוֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה (ג"פ):

יָהּ יְיָ אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה שַׁדַּי צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ (ג"פ): 

יָהּ יְיָ אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה שַׁדַּי צְבָאוֹת הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ (ג"פ): 

(ג) נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן:נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְיָ אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְיָ אֱלוֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן:נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלוֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן:נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה צֹעַן:נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן:נֵריְיָנִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשֹ כָּל חַדְרֵי בָטֶן:נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן:נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צְאוּ וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צֹאן:נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאַבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלֵינוּ, וְתַצִּילֵנוּ לָנוּ וּלְכָל בְּנֵי בֵיתֵינוּ וּלְכָל יִשְרָאֵל, מֵעַיִן הָרָע וּמִכָּל מִינֵי כִּישׁוּף. וְתַבְרִיחַ הַיֵּצֶר הָרָע וְהַשָּׂטָן מִמֶּנּוּ. וּכְשֵׁם שֶׁפָּרַשְׂתָּ כְּנָפֶיךָ עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר וְהִצַּלְתָּם מֵעֵינָא בִישָׁא דְבִלְעָם הָרָשָׁע, כֵּן תִּפְרוֹשֹ כְּנָפֶיךָ עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְנִהְיֶה מְכוּסִים בְּמִכְסֶה וּבְהַנְהָגָה בִּשְׁמוֹתֶיךָ הַקְדוֹשִׁים, אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד: