תפסו אותי על חם וקראו לי גנבת, אבל אתה התייחסת אליי בכבוד. מכתב לחוקר משטרה רגיש

אף על פי שאתה חוקר, יש בי כלפיך הכרת הטוב. לא חשבתי שזה קיים בי, להעריך חוקר מהמשטרה? לא, זה לא מתאים לי.

ישבתי מולך ברגשות מעורבים. אדישות, עצבים, כעס, תסכול – בעיקר על עצמי. כבר לא היה אכפת לי מכלום, אף על פי שהייתי רגע לפני מעצר. הרגשתי מושפלת, על שתפסו אותי על חם וקראו לי גנבת. אני? לא!

בתוך תוכי ידעתי, שלא משנה איך אני קוראת או רואה את זה, בעיניכם תמיד אהיה גנבת. ככה לפחות חשבתי שתתייחס אלי, בתור אחת כזו.

האמת, אדון חוקר, הפתעת אותי. דיברת אלי יפה כמו שמזמן לא דיברו אלי. היית אנושי, במקום שהרבה אחרים לא הראו אנושיות כלפי, בגלל מי שאני. ויותר מזה, נתת לי הרגשה שמגיע לי למצוא עבודה ולהיות מאושרת, למרות מה שעשיתי. גרמת לי לחייך, ואז התחשק לי לבכות. זה מוזר, לא מתאים לי לבכות מדברים כאלה. זה גרם לי לחשוב על ההורים שלי, והתחלתי לחשוב כמה קשה יהיה להם אם איעצר, ואז הלב שלי דפק במהירות שהיא מעל המותר, והלב שלי בכה כמו שלא בכה מעולם. צעקתי חזק לאבא שבשמים בלי קול שאם לא עוצרים אותי, אהיה טובה יותר, שאני רק צריכה הזדמנות לתקן את מה שעשיתי, כי ממעצר הייתי יוצאת אחרת. אולי אפילו הייתי בוחרת להישאר במצב הזה לתמיד.

הפתעת אותי כשאמרת שאחתום ערבות על עצמי. בחיים לא שמעתי על ערבות עצמית, אבל חתמתי, ושחררת אותי בחיוך ובנעימות. גרמת לי להבין שלא משנה מה עשיתי, אני בן אדם, ואפילו נחמד, כמו שאתה אמרת.

ראית את הכאב שלי מבעד למסכות הקשוחות, מבעד לערפל. אפילו אמרת "אל תהיי עצובה", הצעת לי ממתקים וביקשת שאוכל, וסירבתי. אז, לא הבנתי מה הקטע שלך עם כל היחס המוזר הזה. היום אני יודעת שזה עזר לי לרצות לבחור בטוב.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.