הרוקח: "כנראה שיש מלאכים מיוחדים ששומרים על הילד הזה"

את הסיפור הבא סיפר ר' משה שרר ז"ל על ימי ילדותו: "ילד קטן הייתי, קודח מחום, אמא ע"ה הזעיקה את הרופא שבא לביקור בית, הרופא רשם מרשם דחוף, אולם אמא המסורה לא יכולה היתה לצאת מיד לבית המרקחת שכן, כסף לשלם עבור התרופה לא היה בנמצא.

בסופו של דבר הצליחה לאסוף כמה סנטים ויצאה לדרך מתוך החלטה להביא את התרופה ויהיה מה. הרוקח הראשי לא היה וסגנו הסכים להעניק את התרופה היקרה תמורת הפרוטות שבידה, וכך שמחה וטובת לבב על שהצליחה במשימתה יצאה לדרך, אוחזת בבקבוק הזכוכית היקר מפז האמור להבריא את בנה החולה. היא מיהרה כל כך בדרכה עד שמחמת מהירותה נפלה, ובקבוק הזכוכית נשבר לאין ספור שברים.

האם לא ידעה את נפשה. אין לה פרוטה על מנת לקנות את התרופה בשנית. "בבכי מר הרימה אמא את פיסת הניר הרטובה ובתוכה שברי בקבוק, ורצה חזרה אל בית המרקחת", סיפר ר' משה "בבית המרקחת כבר היה בעל הבית שלא הבין את פשר הבכי המר. אמא, שידעה כי אין לה כל דרך לשלם עבור התרופה, הבטיחה לו כי תבוא לעבוד בעבודות ניקיון בלילות, ובבקשה שייתן פעם נוספת את התרופה".

הרוקח הראשי נטל את השקית הרטובה, הריח לרגע את הריח שנדף ממנה ונעלם מיד. לאחר דקות ספורות חזר עם שקית חדשה, ואמר לאם בסערת רגשות: "יש כנראה מלאכים ששומרים על הילד הזה. אוי ואבוי היה לו היה לוקח את התרופה שהסגן שלי נתן בטעות. מדובר ברעל עכברים"...

ר' משה הרבה לספר את הסיפור הזה בשם אמו, וציין את המסר שליווה אותו כל חייו: "אתה מבין מוישל'ה", אמרה האם לבנה. "תלמד מכך שיעור לכל החיים: כשנפלתי והבקבוק בידי חשבתי שהעולם נגמר, זה הסוף! ולמדתי, כי בחיים לפעמים כשחושבים 'שזה הסוף' – דווקא מתחילה הישועה".