כשהאהבה מקלקלת את השורה

כבכל שנה, למקרא פרשה זו מתמלא הלב מחדש כאב על עצם מותם הטרגי של בני אהרן, נדב ואביהוא. הם היו צדיקים גדולים ובוודאי כוונתם הייתה לטובה בהקריבם אש זרה אשר לא צוו, אך לדברי חז"ל הם טעו בשיקול הדעת. בכל זאת, אומר רבי נחמן שבמיתתם גרמו תיקון בכך שנתקדש המשכן. יש להתבונן מה נוכל ללמוד ממקרה זה, שהרי התורה באה ללמדנו דרך חיים ואינה מספרת סיפור בעלמא.

בפרשת 'משפטים' כתוב: "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו" (כד, יא). רש"י במקום מסביר: "נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה, אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה והמתין לנדב ואביהוא עד יום חנוכת המשכן...". ומבאר רבי נחמן "שהיו ראויים להשתלח בהם יד, שכן אכלו ושתו תוך שהסתכלו בבורא יתברך בלב גס תוך אכילה ושתייה, ונתלהבו להשם יתברך חוץ מהמידה, והסתכלו והציצו חוץ מהגבול, וזה בחינת 'פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את השם אלוקיך'". הרי שכאשר אדם מתלהב ובוער להשם יתר על המידה, בחינת רום לבב וגסות, הוא מגיע לכישלון!

ומהי המידה הנכונה בעבודת השם? זוהי שאלה שראוי לשאול את חכמי התורה. אך ניקח נושא זה לחיינו ונפיק לקח. סיפורנו הפעם עוסק בבחורה בשנות השלושים לחייה, בת יחידה שנולדה לאחר שנות המתנה ארוכות להוריה. המחיר שהיא משלמת על עובדה זו כבד מאוד. יש לה פוטנציאל מעולה, יכולות אמנותיות וטיפוליות, אינטליגנציה גבוהה, אך דבר מכל זה לא יורד לרמת העשייה. היא רווקה, ומעולם לא נפגשה עם בחורים. היא תלותית מאוד ואינה מסוגלת לקחת אחריות, להחליט החלטות ולעמוד מאחוריהן. היא חסרת התמדה, אינה מוכנה להתאמץ, ולמען האמת – די מפונקת. מהאבחון עלה שהיא חווה דיכוי של מערכת הרצון שלה עד כדי חנק בלתי נסבל מצד ההורים.

אביה, אדם טוב וישר דרך, בעל מסור ואב טוב – רק קצת יותר מדי! יש לו צורך בשליטה מתוך פחד קיומי של נטישה. הוא חי תחת פחד שבני משפחתו ייטשו אותו והדפוס שאימץ הוא – לחנוק. הן לא יכולות לצאת לרחוב, לקנות משהו, להחליט על משהו בלי מעורבותו. מובן שהשליטה בכספי המשפחה בידיו. כשהוא מגיע הביתה – הוא מצלצל לבת המתגוררת בסמוך ומבקש שהיא תגיע לראותו. כבת ממושמעת, היא לא מצליחה לחיות את חייה לפי בחירתה, אך מתמלאת כעסים תהומיים עליו ומשתדלת להסתיר זאת, אולם הדבר איננו עולה בידה לאורך זמן.

מערכת היחסים טעונה במשפחה הזאת והגיע הזמן להשתחרר מכבלי הדפוס השגוי הזה. ישנם הורים הסבורים שהם הורים טובים ודואגים בכך שהם מצויים בחיי ילדיהם באופן מלא ויודעים על כל צעד ושעל שלהם. הם אינם מבינים שבכך הם מגמדים את מערכת הרצון של הבן או הבת, וגורמים להם לחוסר יכולת ולשיתוק יכולת קבלת ההחלטות, דבר הגורם לאיבוד עצמאותם. הם כופים עליהם בחירות והכל מתוך דאגה ומעורבות יתר המתבררים כהרסניים ומזיקים, כפי שאמר רבי שמעון בר יוחאי: "אהבה מקלקלת את השורה".

הכותבת היא פסיכו-כירולוגית ומאמנת להעצמה אישית, זוגית ומשפחתית