המהפך המשמעותי שעברתי, ואיך הוא השפיע עלי

כשחושך מעז למשול בקצה הגבעול

הד שמושך את הקול הבודד

שר שיר שאומר את הכל.

אז מי יכול להבין את הכל?

אז תאמין באמונה חזקה

שזה קרה רק לטובתך.

תראה למרחקים את המחזה‎ ‎‏

שמראה תמיד את הדברים

הנשגבים, שרק בוערים

להתפשט מתוך חדרי נשמתך

אז תדליק את החנוכיה שבך

ושתמיד את החושך תשמיד...

כשהשמחה נדלקת בך, העלם נהפך לאור אחד גדול

אז תתחיל בכל הכוח לחיות בגדול.

והוא דורש ומבקש

אל תיפול לטיפשׂ שבךּ

מעיני המביטות לעומק שמחתך

הכול בא ממך, אחי, מתוך חיוך לחי...

לאור ירח וכוכב זורח שמאיר את העיר

כך הוא מדמיין, אותו מסכן, שמסתכן מרגע

שבלי לשים לב לפרח המלבלב שצוחק לו כך לפתע,

היי תתעורר, בן מלך יקר

הטיפש הוא באמת מוזר, הוא מחכה לנשק השמחה...

ימים לא פשוטים, עם מלא רוחוֹת סערות בלב הים החיצון

ועננים מגיעים ומורידים את כל מה שנשמע בעולמות עליונים,

ושואל את מלאכי השרת היכן הילד התמים שדורש את אלוקים

והם עונים בשירה נצחית,

אור גדול מהמזרח זורח, והשמש לא כמו שהיה אמש.

והתווים המתנגנים מניגון דק וטהור, זה חדור בדברים נעלמים שלא ניתן לבחור.

אלוקים אדירים, זה הבן שבראת בגוף אילם,

נתת לי מתנה חדשה שאי אפשר לתאר אותה, גם לא בחיבור אחר...

כאשר האיש לא יודע את הרצון האמיתי שלו

ולּא מעז לחפש את התכלית שבקרבו, ורק שתי מילים נשמעות מגרונו המילים שלא מובנות מרגע לרגע קולו גובר, אויי ויי טאטע,

די כבר, לאן אפשר להגיע?!

בטח אתם שואלים למה התכונתי בחיבור שחיברתי.

תרשו לי לשתף אתכם במהפך ענק בחיי בזמן האחרון.

זה גם יענה לאלה ששואלים מדוע הפסקתי עם המאמרים השבועיים שלי בתקופה האחרונה.

לפני כחודש עברתי מהפך ענק בחיי.

עברתי מבית הוריי המסורים מלוד, להוסטל שנקרא "מרכז שיקום גראבסקי" במגדל העמק.

המעבר החד הזה קצת קשה לי, בגלל שאני רגיל להשתולל ולפעול, ולצאת למקומות, ולהפיק ערבי חיזוק ותוכניות רדיו ועוד…

בתקופה הזאת אני נמצא במצב מבלבל. לא יודע מה הבורא יתברך רוצה ממני, ממש כמו אריה בכלוב שדורש מזון רוחני…

אבל בתחילת השבוע הנוכחי, בליל ראשון, פתחתי את פי לאבי שבשמיים בתפילה ששברה את מחסומי הדממה.

״אבא שבשמיים, עכשיו יש לי רק אותך. העברת אותי לדרך לא מוכרת, וכולי מלא בשיטפונות של רגשות לא מוכרים. רק עיניי מביטות אליך בוראי, אבי. בבקשה תחדיר בי שוב כוחות חדשים, כמו שנתת לי תמיד, ותדליק בתוכי את האור, כמו הנרות בחנוכיה, שלא אפול, ושלא אפסיק עם כל המתנות שנתת לי, למשל להמשיך ליצור דברים, ולהמשיך עם העשייה שלי...".

מיד אחרי התפילה הרגשתי כמו מטען, עם כוחות מחודשים שלא מובנים, וברוך ה' למחרת הרגשתי אחרת לגמרי, והתחלתי לחזור להשתולל...

אבל בינינו, בכל זאת קשה לי בלי הסביבה שהייתי בה.

אני בטוח שהקדוש ברוך הוא לא סתם הכניס אותי לכאן.

הוא שם אותי פה כדי להפיץ אור האמונה והביטחון בבורא יתברך…

תרשו לי לסיים בסקופ. ממש בקרוב אני מוציא סרטון חדש על כל הדברים שעשיתי בחצי השנה האחרונה, ואתם מוזמנים לצפות ולהתחזק כאן באתר.

שלכם תמיד,

דניאל מזרחי.

לתגובות ולהערות במייל:  dnielmizrahi3@gmail.com