"ידעתי מראש שאני נוגע בנושא רגיש ונפיץ": ראיון עם מחבר הספר על חיים של תורה בעולם המעשה

חיל ורעדה. אלו היו התחושות שהיכו ברב אברהם פרידמן, כאשר הוא שקל להוציא לאור את ספרו החדש - 'תורת המעשה'. לא, הוא לא חשש מעצם הוצאת הספר. זה אינו ספרו הראשון, והוא יודע את מלאכת הכתיבה על בוריה. הוא גם לא חשש מפני התוכן של הספר. שלושה משגיחים, וכן ראשי ישיבות ועוד שורת תלמידי חכמים עברו על הספר וסיננו כל מילה ומילה. אבל הוא פחד מדבר אחר – מהאופן שבו יתקבל הספר על הקוראים.

"בשנים האחרונות הוצאתי כמה ספרים בנושאי מוסר", הוא מספר לנו, מעט לאחר הוצאת ספרו 'תורת המעשה' לאור. "על כל הספרים חתמתי את שמי המלא ושמחתי לשמוע שאנשים נהנים מהם ומאמצים את הרעיונות והתובנות שרשומים בהם. אלו ספרים שחיזקו גברים ונשים כאחד, גם כאלו המשתייכים למגזר החרדי, וגם כאלו שבאים מחוץ למגזר. אבל הספר החדש שלי - 'תורת המעשה' שונה מהספרים הקודמים. בספר הזה המטרה שלי הייתה לכתוב על נושא היציאה לעבודה של הגבר החרדי, ונושאים שונים הנגזרים מכך. הנושא הזה כמעט אינו נידון בפומבי, הוא ממש שמור בטאבו, ובשל כך מאוד חששתי".

להוכיח שיש יששכר וגם זבולון

אלא שעל אף החששות הרבים, הגיע הרב פרידמן למסקנה שהספר הזה מוכרח לראות אור. "הנושא הזה מעסיק כל כך הרבה אנשים, ובמשך שנים שמתי לב שאנשים רבים במגזר החרדי מרגישים שהיציאה לעבודה באה על חשבון לימוד התורה, ושהיא כביכול משהו לא חוקי. ממילא, גם אלו שכבר מחליטים לעשות זאת מרגישים לא טוב עם עצמם. כביכול הם עוברים עבירה בזה שהם דואגים לעצמם ולמשפחתם. ויש להם גם בעיה נוספת: מכיוון שהתפיסה התורנית שלהם גורסת שעבודת השם היא אך ורק הישיבה בבית המדרש, אז כאשר הם פוגשים בחיים שבחוץ - הם לא רואים בהם אתגר רוחני. אין להם כלים להתמודד עם האתגר הזה, כי בעצם אף אחד לא הכין אותם לכך".

הרב פרידמן החליט לקפוץ למים ולהוציא את הספר לאור. "ידעתי מראש שאני נוגע בנושא רגיש ונפיץ, ולכן בחרתי בשלב זה שלא להיחשף בשמי, אלא בשם בדוי. אין לי שום היסוס על עצם הדברים שבספר, כל מה שכתבתי עבר ביקורת מאוד עמוקה, אבל מכיוון שהדברים מורכבים, אין לי ספק שמי שירצה להוציא דברים מהקשרם יעשה זאת בקלות...".

מה כל כך מורכב? בעצם אתה אומר שמותר גם לצאת לעבוד. היכן המורכבות?

הרב פרידמן מחייך. "לאף אחד אין ספק שיציאה לעבודה איננה איסור. השאלה היא כיצד מנגנים את ה'מותר לצאת' הזה. אצל הרבה אנשים הגישה לסוגיה הזו היא מאוד שטחית, במשקפיים של שחור ולבן: כל אחד צריך להיות אברך, ורק מי שלא יכול מותר לו לצאת לעבודה, בדיעבד ובשעת הדחק. החידוש בגישה של הספר הוא שיציאה לעבודה אינה סוג של בדיעבד, אלא דרגה נוספת של עבודת השם. יש אנשים שנועדו לתפקיד העצום של הקדשת החיים לתורה, ויש אנשים שנועדו לתפקיד האחר של עבודת השם בתוך חיי המעשה. זהו תפקיד חשוב מאוד. הייתי מגדיר כך: זה לא סוג ב', אלא דרגה ב'".

את ההגדרה הנכונה שמעתי פעם מהגר"ש ברויאר (משגיח בישיבת בית מתתיהו), שהביא את דברי הגמרא במסכת חולין האומרת שעם ישראל דומה לעץ גפן שמורכב מאשכולות, מענפים, מעלים ומגזע. עם ישראל הוא בעצם חטיבה אחת שמורכבת מהרבה חלקים, וכל חלק וכל סוג זקוק לשני. כלומר - האשכולות אינם יכולים להתקיים בלי הענפים, ואילו לענפים אין סיבה להתקיים בלי הגזע. כל מערכת תורמת את חלקה וכך נוצרת היררכיה. ברור שהדרגה הגבוהה היא של אלו שמסוגלים להקדיש את כל עתותיהם לתורה, אבל גם אם אתה לא משויך אליהם - כל עוד אתה מיישם את המטרה שלך בחיים ושואף לעשות את רצון השם ולחיות חיי תורה, הרי שאתה ממלא את תפקידך לא פחות טוב מהם".

הסברת מדוע מי שיוצא לעבוד אינו צריך לחוש תחושת אשמה או נחיתות. אבל היכן מתבטאת עבודת השם במסלול חייו החדש?

הרב פרידמן מדגיש: "ההתמודדות הרוחנית שביציאה לעבודה אינה פחותה מההתמודדות בלימוד בכולל, ייתכן שהיא אפילו גדולה יותר. כאשר אדם יוצא לעבודה או מנהל עסק, ועושה זאת על פי התורה ואף קובע עיתים לתורה, זה לפעמים הרבה יותר קשה מללמוד כל היום, כי לא קל בכלל להתמודד עם תורה ועבודה ביחד. מדובר על התמודדות יום-יומית, על ישרות, על התנהלות על פי התורה, על שמירת העיניים, ועל קביעות עיתים לתורה לשם שמיים בלבד, מבלי לצפות לתשואות או למשרה תורנית. השילוב בין תורה לחיי מעשה, או יותר מדויק – ניהול חיי המעשה על פי התורה, הוא עבודה לא קלה".

יש מקום להשתדלות

כדי להבין טוב יותר את המורכבות מציג בפנינו הרב פרידמן התמודדות במישור הרעיוני: "קיימת שאלה מאוד מציקה בנוגע לנושא ההשתדלות. לכאורה, לפי המבט האמוני, מוטל על האדם להאמין שהכסף שנקצב לו היה מגיע אליו בכל מקרה, רק שמוטל עליו לעשות השתדלות כדי לקבל אותו. אם כן, כל תחושות הסיפוק והאמביציה המלוות כל עובד חרוץ אמורות להיות מנוגדות לרוח התורה. הרי התורה כביכול עומדת ומלגלגת עליו: 'תפסיק לרדוף אחרי הרוח ולדמיין שאתה עושה משהו...'

"בנושא הזה", אומר הרב פרידמן, "דנתי בספר באריכות. תמצית הרעיון שהבאתי היא שהקב"ה מנהל את העולם בצורה כזו שהמעשים שאנחנו עושים מביאים תוצאות. אז נכון, יש מקרים בהם אנשים נמצאים בדרגה גבוהה, ואז הם זוכים להשגחה פרטית  מיוחדת, אבל באופן כללי העולם מתנהל לפי הכלל של השקעה ותוצאה. תחושת הסיפוק אינה מנוגדת לתורה, אלא להיפך. הגמרא במסכת ברכות אומרת שדרך ארץ, כלומר העיסוק בפרנסה, הוא אחד מהדברים הדורשים חיזוק.

"ואף יותר מכך", הוא מוסיף, "כתוב בישעיהו: 'לא תוהו בראה, לשבת יצרה', כלומר: הקב"ה רוצה שניישב את העולם ושנבנה אותו. לפי המבט התורני - ברגע שאדם יוצא לעבוד, אז גם מעבר לכך שהוא דואג לאשתו ולילדיו שיהיה להם מה לאכול וממה לחיות, הוא גם בונה את העולם כפי שהקב"ה רוצה. כל זאת כמובן אם כוונתו חיובית והוא משתדל לעשות מלאכתו באמונה ולהביא תועלת לעולם".

אמרת קודם שהספר עוסק גם במתן כלים למפגש החזיתי עם העולם שבחוץ. למה אתה מתכוון?

"האמת היא שההתמודדות הזו היא מנת חלקו של כל מי שיוצא לרחוב אפילו לעיתים רחוקות, אבל אין ספק שעיקר הקושי ניצב בפני מי שמתחיל לעבוד ותוך כדי כך פוגש  בציבור שאינו שומר מצוות על בסיס יומי.

ואכן, בספרי מופיעים פרקים מיוחדים שדנים בשאלה של: איך להתמודד עם השקפת העולם החילוני? כי לא פעם קורה שאדם מחליט לצאת לעבוד, והוא הולך לאקדמיה כדי לשמוע הרצאות, ומוצא את עצמו כשהוא מלא בהתפעלות. הוא מגלה ים של חכמה כבר במבוא של השיעור הראשון, וזה מערער אצלו את כל היציבות. במהלך הלימודים צצות גם שאלות – איך להתמודד עם התפיסה של העולם המדעי כאילו כל דבר מוכרח להיות מוכח ואיזה הוכחות מדעיות יש לקיומו של הבורא בעולם? גם כאן אני מביא הסבר ארוך ומפורט".

הצד הנשי של המטבע

מן העבר השני, גם לאישה שציפתה כל חייה לראות את בעלה שוקד על תלמודו, קשה לעתים לראות כיצד הוא משנה תכניות, והרב פרידמן אכן הקדיש פרקים מיוחדים בספרו לשאלה: איך אישה אמורה להתמודד עם כך שבעלה יצא לעבוד.

"זהו נושא מאוד כאוב", הוא מציין, "ואני באופן אישי מכיר אישה העוברת התמודדויות לא קלות בתחום הבריאותי, שסיפרה לי שההתמודדות הקשה ביותר שלה היא עם זה שבעלה יצא לפני כמה שנים לעבוד, אחרי תקופה ארוכה שבה למד בכולל. אגב, בנושא זה חשוב לי לנפץ מיתוס ידוע – אין קשר בין לימוד התורה של הבעל לבין שכרה של האישה בעולם הבא. אמנם נוהגים לייחס את הציטוט הזה לכל מיני רבנים, אבל בדקתי ומצאתי שאף אחד לא אמר את הדברים האלו כהווייתם. להיפך, במסילת ישרים כתוב: 'כי זה פשוט אצל כל בעל דעת, שאין המדרגות מתחלקות בעולם האמתי שהוא העולם הבא, אלא לפי המעשים. ושלא יתרומם שם אלא מי שהוא רב המעשים מחברו'. כלומר – בעולם הבא יש דין אמת, והשכר מגיע למי שהתמודד עם הנתונים הקיימים ועשה מצדו את המקסימום. אין שם אליטות מיוחסות, ואין סיבה שאשה שהתמודדה עם תפקידה ומילאה אותו בשלמות תקבל פחות גן עדן מחברתה שקיבלה בעל מתמיד על מגש של כסף".

לאישה כזו שבעלה עזב את הלימוד, אומר הרב פרידמן שיש מטלה לא פחות חשובה בחיים: "אישה כזו צריכה לדעת שעליה לבנות בית של תורה, בו קיום מצוות התורה ואהבת התורה כערך עליון הם אלה שנמצאים במרכז. היא צריכה לדעת איך להמחיש את מציאותו של הקב"ה בבית ולהעמיד אותו במרכז החיים. ברור שזהו סוג עבודה אחר משל אישה שצריכה ללמוד לחיות בצמצום ולהסתפק במועט, כי בעלה ממית עצמו באוהלה של תורה. אבל גם כשקונים בגדי מותגים, ועושים זאת עם חום יהודי ומקפידים על צניעות, אז מבצעים את העבודה כמו שצריך. בכל מצב שהוא יש עבודה, השקעה והתמודדות".

לאורך הספר נראה שאתה מתייחס לעבודה כאל דבר לגיטימי, האם יש מצב כלשהו בו אתה חושב שאדם עובד צריך לעצור ולחשוב פעמיים?

"קשה לי להשיב על כך במשפט אחד, אבל הייתי מגדיר זאת כך – אדם שיוצא לעבודה, כל עוד הוא מרגיש שהתורה – לימודה וקיומה - נמצאת במרכז החיים שלו, והוא נאמן אליה, אז זה נפלא. אבל אם מגיע רגע בו העבודה תופסת את מירב חייו והוא מקיים את המצוות רק כדי  לצאת לידי חובה, אז הוא מוכרח לחשוב פעמיים".