התפילה מול החנוכייה הביאה לי את ההריון המיוחל

שמי מורן, בת 31 מירושלים.
זכיתי ובאתי בברית הנישואים בקדושה וטהרה עם בעלי היקר לפני כ-10 שנים.
ככלה צעירה, חשבתי שהכל מובן מאליו. חיכיתי להיריון המיוחל, ואכן, באותה שנה זכיתי וילדתי בן מקסים וצדיק.
הראל שלי גדל, וחיכינו להיריון השני, שהיה ברור לנו שיגיע כמו הראשון.
עברה שנה, עברו שנתיים, ואנחנו עדיין מחכים. עברו ארבע וחמש שנים, והראל שלי מתחיל לשאול: "מתי גם לי יהיו אחים?".

בחמש השנים הראשונות לא התייעצנו עם שום רופא. פשוט התפללנו בלי סוף, התחזקנו באמונה, נסענו לקברות צדיקים, קיבלנו ברכות מחכמים והמשכנו תמיד להאמין. אמרנו לעצמנו שה' יכול לתת גם בלי עזרה רפואית. אך הזמן עבר, וראינו שישועתנו מתמהמהת...
החלטנו להתחיל להיוועץ ברופאים; בדיקות לי, בדיקות לבעלי, שוב בדיקות לי. הכל תקין. מה עושים? עוד בדיקות לא נעימות בכלל, ואז מתחילים.
התחלנו טיפולים בהזרעות, וכשאלו לא עזרו, התחלתי זריקות הורמונליות. כואב, קשה, מתיש, ועם הרבה תופעות לוואי.
כשגם זה לא עזר, אחרי 7 שנות המתנה, עשינו הפסקה, בידיעה שמתחילים אחר כך תהליך של הפריה חוץ גופית: יותר הורמונים, יותר מעקב, טיפול בהרדמה מלאה – בקיצור, ממש לא קל, בלשון המעטה, במיוחד שמגיעה אחר כך אכזבה, ואז צריך למצוא כוחות נפשיים ופיזיים לכל התהליך.
הפריה ראשונה - כשלון.
שניה - כשלון.
די!!! אין לי כוחות יותר! פשוט אין לי.
הבן שלי כבר היה בן 8, ואני התחלתי בהחלט לחשוב על אימוץ, מה שבעלי דחה על הסף.
הייתי לקראת הפריה שלישית, היו אלו ימי החנוכה.
בכל ערב, לאחר ההדלקה, הסתכלתי על הנרות, ולא הצלחתי להוציא מילה. הייתי כל כך מותשת וכל כך מיואשת.
כך עברו להם הימים, עד שהגיע נר שמיני של חנוכה. בעלי יצא לכולל, ואמר: "אשתי היקרה! נר שמיני של חנוכה – עת רצון לתפילה. אולי תעמדי מול הנרות ותבקשי מה'? לא עניתי.
אבל כשהוא יצא, עמדתי מול הנרות, בוכה ומודה. בוכה ושבורה, וגם כבר לא מאמינה, לא מאמינה שיגיע היום, שאחזיק אחזיק בזרועותיי בחום. אז פשוט נכנעתי והפסקתי להילחם! ואמרתי בלב כואב: "ריבונו של עולם, אם החלטת שלא יהיו לי עוד ילדים, אז תן בי אמונה לקבל את הדברים, תן לי כח להתמודד! וכך התחלתי להתפלל ולשפוך שיחי לפני בוראי, בתמימות, בכניעה ועם המון המון דמעות.
כשבעלי חזר מהכולל, הוא שאל אותי: "זכית להתפלל?". אמרתי לו "כן!". ההרגשה בתפילה הייתה נפלאה, פשוט הרגשתי את פני השכינה. כאילו יד ליטפה אותי, ואמרה "בתי! הגיע זמן הישועה!".
ואכן, לאחר חודש התבשרנו בבשורה הטובה, שיש בתוכי נשמה טהורה.
לפני שלושה חודשים זכיתי וילדתי בת מקסימה ומתוקה, ושמה טליה, ראשי תיבות "טוב להודות לה'". טוב להודות לה' על הישועה שנתת לנו, על האמונה שהחדרת בנו ועל הכוחות שנתת לנו! ה' לא שוכח אף אחד!
הסיפור מוקדש לכל אותן נשים, המחכות כבר הרבה שנים, אם לזיווג ואם לפרי בטן או לכל דבר אחר וכבר אמרו נואש.
תנצלו את הימים המדהימים האלה של ימי החנוכה ותתפללו מול הנרות ותראו גם אתן ישועות!!! ה' לא שוכח אף אחד 
יש לנו אבא אחד יחיד ומיוחד!

הסיפור פורסם כחלק מפרויקט "פרסומי ניסא", שבו גולשי הידברות מספרים על ניסים שאירעו להם. גם אתם חוויתם נס ששווה לשתף? שלחו אלינו טור למייל support@htv.co.il