הכוכב המסקרן של הרשת: ראיון ראשון עם הרב ברוך גזהיי

בכל הנוגע לרבנים, קשה להפריז בחשיבותה של מסוגלותם לגעת באנשים. להגיע אליהם. לדבר אל ועל לבם. להגיע אל נשמתם של שומעי לקחם. וככל שמדובר במתחזקים ובבעלי תשובה, הדבר נכון פי כמה וכמה. על כל פנים, ואיך שלא מתסכלים על זה, לרב ברוך גזהיי, רב צעיר ופופולרי מבאר שבע, לגמרי יש את זה. וזו כנראה אחת הסיבות לכך ששיעוריו ומעגלי השפעתו הולכים ומתרחבים, הולכים ומתעצמים, וששמו ושמעו הולכים לפניו.

הרב ברוך גזהיי (35) נולד באתיופיה, ועלה לישראל בשנת ה'תשמ"א. בצעירותו למד בתיכון השייך לרשת אמי"ת בבאר שבע, שם השתקעה משפחתו, הכוללת שני הורים, חמישה בנים, ובת. הרב גזהיי נשוי, ואב לארבעה ילדים - שלוש בנות ובן. "הכרתי את אשתי בגיל 27, וישר התחתנו" הוא מספר. "החלטנו להתחתן אחרי שנפגשנו פעם אחת. כל הפגישות שבאו לאחר מכן - היו בשביל הפרוטוקול. ידעתי מי היא לפני שנפגשנו, כי היא הייתה שכנה שלנו. אחותי חשבה להכיר בינינו, וב"ה עלה בידה. אגב, גם היא נשואה כיום לאברך".

לאחר התיכון התגייס הרב ליחידת דובדבן, יחידת המסתערבים של צה"ל. בסוף שירותו הסדיר שירת הרב עוד שנת קבע בתור קצין הדרכה. בהמשך עוד נחזור לסיפורי הצבא, אך כעת נתקדם לתחנה הבאה בחייו. "אחרי השחרור הלכתי ללמוד משפטים, אבל מהר מאוד הפסקתי עם זה. באותה תקופה גם עבדתי במשרד הביטחון. זמן קצר לאחר מכן נכנסתי לישיבת 'ישמח משה' של הרב חג'בי בבאר שבע".

זמן קצר לאחר שהחל ללמוד באופן סדיר, החל הרב גזהיי להעביר שיעורים בענייני מוסר והלכה, בבית כנסת הסמוך לאזור מגוריו. "אחרי כמה שנים באותו בית כנסת, קיבלנו בשעה טובה את בית המדרש, שאנו לומדים ומלמדים בו עד היום. הוא נקרא 'עוד יוסף חי' על שם הבן איש חי, ועל שם מרן הרב עובדיה יוסף. ב"ה אנחנו גם לומדים המון את הספרים שלהם. מלבד זאת, מרן הרב עובדיה יוסף הוא הגואל והמושיע של הקהילה שלנו. מרן הרב עובדיה יוסף הוא זה שלמעשה אישר את היהדות שלנו, של האתיופים".

הרב יכול לספר מעט על תהליך התשובה האישי שלו?

"במשפחה שלי היינו מסורתיים תמיד. שמרנו שבת. בכלל, רוב האתיופים שמרו כל השנים על טהרת המשפחה, וגם שבת וכשרות ברובד בסיסי. בכל אופן, אחרי שירותי הצבאי עשינו תשובה, אני ובני משפחתי. ברוך ה', אחי היום אברך בכולל. וגם שאר האחים בכיוון טוב. וגם ההורים. לגבי ההתחלה, כלומר מה שהניע אותי לעשות את הצעד הראשון, אז אני יכול לספר ששמעתי קלטת בנושא אמונה וביטחון, וזה מה שהביא אותי להחלטה לזרוק את הכל. זה היה בדיוק לפני 13 שנה. אגב, אם כבר מדברים על לימוד אמונה וביטחון בה', אז אני רוצה לומר שזו סגולה נפלאה לזיווגים. זה ולהתפלל לה' מעומק הלב".

במקביל ללימודיו האישיים של הרב, אותם הוא מקיים לבדו כל יום בכולל אברכים מתשע בבוקר עד שש בערב, צבר הרב אלפי שעות שבהן העביר שיעורים בכל רחבי הארץ, ואף מסקנות ותובנות חשובות על החיים בכלל, ועל עניינים הקשורים לבני העדה האתיופית בפרט. מתוקף כך שהרב עובד המון עם חוזרים בתשובה, אחד העניינים שבוערים בו במיוחד הוא החשיבות הרבה שיש לקיומו של תהליך חזרה בתשובה מבוקר, אמיתי, מתון ונכון: "אני אומר לכל החוזרים בתשובה - לא לכפות את החזרה בתשובה שלהם על אחרים. לא לנסות לתקן את כל העולם. ראוי שהאדם יתקן את עצמו. וכשה' ירצה - הוא יעזור גם לאחרים. ואני מאוד ממליץ לעשות את התהליך עם רב מוסמך וצמוד. חשוב שהכל יתבצע בהדרגתיות".

מהיכרותו העמוקה של הרב עם הדור הצעיר, מהן לדעתו הבעיות הכי חמורות של הדור שלנו?

"הבעיה העיקרית היא שיש חוסר גדול באמונה וביטחון בה'. והאמת היא משם נובע כל הרוע. וכמו כן כל המתירנות, הקנאה וכולי. אם היה לאנשים יותר אמונה וביטחון בה' יתברך, אז בוודאי היו נמנעים הרבה דברים שליליים. גם כלפי בין אדם לחברו, וגם כלפי בין אדם למקום. לצד זאת, יש לדור הזה כוחות גדולים, ובכוחו לעשות המון טוב. הדברים המרכזי שצריך להשקיע בו הוא אהבת ישראל. לאהוב אחד את השני, ולהיות בני אדם טובים. וזה אומר אהבת התורה ואהבת ה' יתברך".

לדברי הרב גזהיי, הוא פונה לכל עם ישראל, ואכן בשיעוריו של הרב ניתן לראות מגוון רב של אנשים. עם זאת, מטבע הדברים, היכרותו של הרב גזהיי עם בני העדה האתיופית היא עמוקה במיוחד, ולכן מעניין לשמוע דעתו בכל מיני סוגיות שקשורות בכך.

הרב חושב ומרגיש שבני העדה האתיופית מופלים לרעה בישראל, או שמא מקבלים הם יחס הוגן?

"זה שבני העדה מופלים זה לא סוד. אני בהחלט חושב שבני העדה מופלים לרעה. לבני העדה יש הרבה קשיים. והמציאות מוכיחה את זה. כל פעם שומעים סיפור אחר. אולי זה פשוט כי חושבים אותנו לשונים. אבל עם זאת, צריך לזכור שזו החלטה של הקב"ה. זה רצון ה', ואנחנו לא שואלים שאלות. וזה לא אומר כמובן שצריך להשלים עם זה, אלא בהחלט לנסות לתקן את זה. זה גבול דק, אבל חשוב. אין לנו שאלות כלפי שמיא, ובוודאי שלא כעס. אבל יש בנו כוח וכוונה לתקן".

הרב חושב שכדאי שבני העדה האתיופית יתחתנו בתוך העדה?

"אני חושב שזה צריך להיות כמו אצל כל שאר העדות. בעבר רבנים המליצו שבני ובנות עדות מסוימות יתחתנו בתוך העדות שלהם, כי המנהגים דומים. אבל היום יש דמיון רב בין הרבה עדות, וטוב שיתחתנו אחד עם השני. זה מרבה באהבת ישראל".

לקראת סיום שיחתנו, אני מבקש מהרב לספר סיפור קצר ומעניין על שירותו הצבאי בדובדבן, יחידת המסתערבים הסודית של צה"ל. הרב נבוך מעט, וצניעותו המפורסמת ניכרת. לאחר כמה רגעים הרב מתרצה, ומשתף אותי באחת ההיתקלויות של צוותו: "פעם אחת חיכינו בעיר ערבית מסוימת לאיזה מחבל. רצינו ללכוד אותו, כי הוא תכנן להוציא פיגוע תופת בישראל, חלילה.

"בכל אופן, הוא היה אמור להגיע עם מונית לכיכר מסוימת. יומיים שלמים חיכינו לו, אך הוא לא הגיע. ואז, בדיוק כשקיפלנו את העמדה שלנו, הגיעה מונית שנראתה בעינינו חשודה. חזרתי אחורה, לבד, והוא היה שם. מיד קראתי בקשר, החבר'ה הצטרפו אלי בזריזות, ותפסנו אותו. זה היה נס גדול ביותר. הוא היה עם 15 קילו חומר נפץ עליו. אחרי שהבאנו אותו לשטח ישראל, נמסר לנו מהשב"כ, שהרשע הזה זרק חבילת טישו כלשהי שנייה לפני שתפסנו אותו, ובקשו ממנו לחזור לקחת אותה, כי יש בה חומר שאנחנו רוצים לקבל. חזרנו לשטח, וחיפשנו אותה המון זמן בגשם שוטף. בחיים לא אשכח את זה. ב"ה הגדול, מצאנו אותה, ומסרנו אותה לשב"כ. תקופה מסוימת אחר כך, קיבלנו על הפעולה הזו את פרס ראש הממשלה".

לסיכום שיחתנו, מהי שאיפתו הגדולה ביותר הרב? מדוע אתה עושה את כל מה שאתה עושה?

"השאיפה שלי היא שבעזר ה' נהיה כולנו בני אדם טובים. שנהיה כמה שיותר דומים לקב"ה. בבחינת שיויתי ה' לנגדי תמיד. זו המטרה של כל השיעורים שלנו. זה קודם כל. והדרך שמקנה את העניין הזה בצורה הכי טובה, זו דרך התורה. לכן, לימוד התורה הוא ה'ואת עלית על כולנה'. והלוואי שה' יזכה אותנו תמיד ללמוד וללמד את כל דברי תורתו באהבה".