העיוור שבחר בחיים: "אנחנו אחראיים על יצירת המציאות שלנו"

כשדורותי (דמות מאגדת ילדים) הייתה קטנה, היא הוקסמה מדג הזהב שלה. אבא שלה הסביר לה שדגים שוחים במים, על ידי תנועות מהירות שהם עושים באמצעות זנבם - כדי להתקדם. 

ללא היסוס, דורותי הקטנה אמרה: "נכון אבא, והם גם שוחים אחורנית כשהם מניעים את הראש שלהם מהר".

"בשבילי זו הייתה עובדה נכונה, כמו כל עובדה אחרת", מסביר המרצה. "דגים שוחים אחורה תוך כדי נענוע ראשם במהירות. היא האמינה בזה. 

"חיינו מלאים בדגים כאלה, ששוחים אחורנית. אנחנו מניחים הנחות, קופצים למסקנות לא הגיוניות. אנחנו יודעים שאנחנו צודקים והם טועים. אנחנו חוששים מפני הגרוע ביותר. אנחנו שואפים לשלימות בלתי ניתנת להשגה. אנחנו מספרים לעצמנו מה אנחנו יכולים או לא יכולים לעשות. 

"בתודעה שלנו, הדגים שוחים אחורה בנענוע פראי של ראשיהם, ואנחנו אפילו לא מבחינים בהם".

כאן פונה המרצה לקהל ואומר לו: "אספר לכם עליי חמש עובדות, שאחת מהן אינה נכונה. 

1. סיימתי את 'הרווארד' בהצטיינות בגיל 19, ויש לי תואר במתמטיקה.

2. כיום אני מנהל חברת בנייה משלי באורלנדו.

3. כיכבתי בקומדיה בטלוויזיה. 

4. איבדתי את הראייה בשל מחלה גנטית נדירה. 

5. עבדתי כעוזר משפטי עבור שני שופטים מבית המשפט העליון".

כששאל את הקהל איזו מהעובדות אינה נכונה, תשובות רבות הגיעו. אולם המרצה לא נתן זמן רב לחשוב. תוך שניות הוציא את מקל ההליכה שלו מהכיס האחורי ואמר: "למעשה, כולן נכונות".

אלא מה? לא המגבלה הפיזית, ולא שום דבר אחר -  עמדו בדרכו ועצרו אותו מלהגשים את כל החלומות כולם. "ההתעוורות שלי לימדה אותי לחיות את חיי עם עיניים פקוחות לרווחה. היא לימדה אותי לזהות את הדגים ששוחים אחורה, שנוצרים על ידי תודעתנו", אמר. "האם גם אתם חיים את חייכם עם עיניים פקוחות לרווחה?", פנה המרצה העיוור ושאל. 

"גם אני האמנתי במציאות שלי, עד שהיא התפוררה"

"כשאובחנתי עם המחלה, ידעתי שחיי כעיוור יהיו עצובים ובודדים. אבל בחרתי לחיות את החיים במלוא מובן המילה, ולנצל כל דקה בהם להעצמה אישית ולחיים טובים לצד אשתי ושלושת ילדינו המתוקים. היו לי אלף ואחת סיבות להתייאש, אלף ואחת סיבות לא לקום בבוקר ולא להמשיך את המסע. אבל בחרתי בחיים. ואתם? מה שאתם רואים הוא המצאה מנטלית שיצרתם במו חשיבתכם, אתם לא רק יוצרים את המציאות שלכם, אלא גם מאמינים בה. 

"גם אני האמנתי במציאות שלי, עד שהיא התפוררה - כשמאור עיניי נלקח ממני. כי חוש הראייה הוא רק דרך אחת, שבה אנחנו מעצבים את המציאות שלנו. אך יש עוד דרכים רבות בהן אנו יוצרים לנו את המציאות. פחד הוא אחד מהן. העיוורון אמר שאחיה חיים חסרי ייחוד, קטנים ועצובים וככל הנראה - לבד. 

"זה היה שקר, אבל זו הייתה המציאות שלי והאמנתי בה".

אז מה גרם לשינוי המיוחל בחייו?

"כשהבנתי שאני צריך לעשות חשבון נפש על כל מחשבה וכל מילה שאני מוציא מפי", הוא אומר. 

"אני מציע לכם לבחור לראות מעבר לפחדים שלכם, ולבחור להשתחרר מהם. אני בחרתי לצאת ממחילות הפחד, לדרך לא סלולה ולא מוגדרת. בחרתי לבנות חיים מאושרים, דווקא שם, במקום שרחוק מבדידות".