התנהגותם המוזרה של המים: 5 נקודות למחשבה

קוף אחרי בנאדם

אני מציע לכל אלה הטוענים שבני אדם נוצרו מקופים, ללכת לגן החיות ולצפות בהתנהגות הקופים למשך כמה דקות. מהתבוננות פשוטה מבינים, שלא ייתכן שמיצור כזה תתפתח ותיווצר המכונה המדהימה והמופלאה ביותר בעולם – בן האדם.

למה הדבר דומה?

נניח למשל, שבחנייה שלכם בבניין, חונה מכונית מודל 1770 (שנת המצאת הרכב). גרוטאה של ממש, מקרטעת, שנעה במהירות של 5 קמ"ש וביכולתה לנסוע למשך מאות מטרים ספורים בלבד. מה לדעתכם יהיה מצבה של המכונית הזו אם נבדוק אותה כעבור, נניח, אלף שנה?

האם יעלה על הדעת לומר שאני אמצא בחנייה מכונית פורשה, פרארי או למבורגיני באורך של כ-5 מטרים, בעלת גג קשיח, בהספק 460 כ"ס, תיבת הילוכים אוטומטית, המסוגלת להעפיל ל-310 קמ"ש ולזנק מאפס למאה בפחות מארבע שניות?! הרי ברור לכל בר דעת שלא ייתכן תרחיש שכזה, אלא ההיפך הוא הנכון: המכונית תתיישן עוד יותר, חלקיה יתפרקו ולא ניתן יהיה לנסוע בה.

כך, לא ייתכן שמקוף, שהוא ייצור נחות, בעל כישורים אפסיים, יתפתח לאחר אלפי שנים היצור הנעלה ביותר עלי אדמות: בן אדם – שחושב, מבין, מדבר וזוכר, בעל איברים מתוכננים להפליא: מבנה המוח, הלב, מערכת הנשימה, העיכול, הראייה והשמיעה ועוד... איברים שיד האדם לא תרמה להם מאומה!

חברים, לאדם יש ייחודיות שהיא מעבר לאינטליגנציה ותקשורת. הוא ניחן בנשמה רוחנית ומסוגל למחשבות ולמוסר, שאף חיה או מחשב לא צפויים להפגין. קשה שלא לחשוד כי אמונתם של אותם "חוקרים" שאין בורא לעולם, חס ושלום – מתוך רצון לעשות ככל העולה על רוחם – היא שגרמה להם לסטות מההיגיון...

שביתת איברים

השינה היא בדרך כלל מצב שהגוף אינו פעיל בו: השרירים בגוף רפויים ואינם פעילים, ותהליכים מוחיים מיוחדים מעמעמים את המסרים הנקלטים מהחושים. כך, אם תעמיד אדם ישן על רגליו - הוא ייפול; אדם ישן לא ישמע קולות, וכן הלאה.

אבל, שימו לב: לא כל שרירי הגוף רפויים ואינם פעילים. ראו זה פלא: כל השרירים בגופנו שהינם קריטיים לתפקודנו, ממשיכים לפעול בזמן השינה בצורה אוטומטית, ללא כל שליטה מצדנו. למשל – שריר הלב ממשיך לפעום, שרירי מערכת העיכול ממשיכים לעבוד, כך גם הריאות ועוד.

מי יצר את "חלוקת העבודה" הזו בגופנו? איך יודעים השרירים בגופנו מי ממשיך לעבוד ומי "שובת" בזמן השינה? כיצד כל האיברים הממשיכים לפעול במהלך השינה, הם כולם – ללא יוצא מן הכלל – איברים החיוניים באופן קריטי לחיי האדם? הייתכן שחלוקה זו נוצרה "במקרה"?

יתרה מכך, חלוקה זו בזמן השינה מתקיימת לאורך כל החיים – אין שינויים ו"תורנויות לילה" בין איברים, כל איבר בגוף "יודע" את תפקידו ואת אחריותו, מתי הוא פועל, מתי הוא שובת ובאלו זמנים. רואים פה חוקיות וסדר מופתי!

האנומליה של המים

כידוע, טבעם של כל החומרים בעולם הוא להתפשט בחום ולהתכווץ בקור, כלומר: עם עליית הטמפרטורה הולך החומר ומתפשט, נהיה קל יותר ונפחו גדל, ואילו עם ירידת הטמפרטורה הוא הולך ומתכווץ, נעשה כבד יותר, ונפחו מצטמצם. חוק טבע בסיסי זה שולט בכל החומרים בעולם ללא יוצא מן הכלל.

אבל יש רק חומר אחד בטבע שאינו "נשמע" לגמרי לחוק זה... מהו? המים!

למרבה התדהמה מתברר, כי בניגוד לכל החומרים בעולם, בטווח הטמפרטורות ארבע עד אפס מעלות, כאשר המים מתקרבים לנקודת הקפיאה, הם מפסיקים להתכווץ! ואם לא די בכך, הרי הם מתחילים אז להתנהג כאילו מחממים אותם – הם הולכים ומתפשטים, ונפחם גדל והולך! הכיצד ייתכן הדבר?

(צילום: shutterstock)

מדובר בנס! מתברר, כי ללא נס המים, לא היה קיום לתושבי העולם! אילו המים היו ממשיכים להתכווץ בהגיעם לנקודת הקפיאה, ונפחם היה הולך וקטן ככל החומרים שבטבע, היה הקרח כבד מן המים, והוא היה שוקע, כמובן. ואילו שקע הקרח שבעולם, הרי בתקופות הקור היו מי התהומות במקומות רבים בעולם הופכים לגושי קרח אדירים, וכל יצורי המים שבתוכם היו מתים!

אך לא די בכך. אלמלא "נס המים", ים הקרח הצפוני היה קופא אף הוא מידי חורף עד קרקעיתו, וכל מרחביו העצומים היו הופכים לגושי קרח אדירים. בהגיע הקיץ, היו קרחונים אלה מפשירים, וגורמים ליצירת זרמי מים אדירים, שהיו מציפים את היבשות ומטביעים כליל את יושביהם.

האין זה פלא עצום? החומר היחיד אשר – למען קיום העולם – הכרחי שיתפשט בקור, בניגוד לחוק הטבע הכללי, הוא המים. ואכן, רק המים מתנהגים כך, וזה קורה רק בהגיעם למצב שבו התנהגותם לפי חוק הטבע הכללי תזיק לעולם...

רק בעל תבונה עליונה, שהוא בעל יכולת בלתי מוגבלת, ואשר דאגתו כה גדולה לכל החי, רק הוא יכול להיות הבורא של תופעה כה מתוחכמת...

פילטר משוכלל

במשך תשעה חודשים האם מספקת לעוּבָּר חמצן ומזון. תהיתי לעצמי, מה יעלה בגורלו של עוּבָּר, שבדם אמו יש חומרים מזיקים או מסוכנים, חלילה, כמו ניקוטין ואלכוהול? האם אין מי שימנע חדירת חומרים מסוכנים אלו לדמו?

מסתבר שישנו איבר, המתפתח במהלך ההיריון יחד עם העוּבָּר, שתפקידו העיקרי הוא לאפשר חילוף חומרים בין האם לעובר. תכירו את השִׁלְיָה.

השִׁלְיָה ממוקמת בדופן הרחם, וממנה יוצא חבל הטבור, המחבר בין השלייה לגוף העוּבָּר ומעביר מזון אל העוּבָּר והפרשות מהעוּבָּר חזרה לאם.

במהלך ההיריון, השִׁלְיָה מספקת לעוּבָּר חמצן, ואת כל צרכיו התזונתיים. כלי הדם של האם מעבירים חמצן ומזון לשליה, שם מתבצע חילוף חומרים בין דם האם לדם העוּבָּר ללא מגע ישיר ביניהם. העוּבָּר קולט את החומרים דרך חבל הטבור, והפסולת שנאגרת בדמו עוברת בכיוון ההפוך, על מנת שהאם תפריש אותה.

מלבד זאת, השִׁלְיָה פועלת גם כפילטר משוכלל, שמונע מעבר של חומרים מזיקים מהאם לעוּבָּר. למעשה, גם חומרים מזיקים שידועים כ"עוברי שליה", כמו ניקוטין, אלכוהול ותרופות שונות, נבלמים חלקית על ידי הפילטר השלייתי, בזכות מנגנון סינון שמזרים אותם בחזרה למחזור הדם של האם.

הלידה מסתיימת רק לאחר שהשליה, שסיימה את "קשר התיווך" בין התינוק לאם, נפלטה החוצה מהרחם.

מי הוא זה, ששומר בדרך כה מופלאה על חייו של העוּבָּר, ויצר עבורו איבר ייחודי לתקופת שהותו הזמנית ברחם אמו?

חשיבות התפילה בציבור

"ניפגש מחר, אני חייב לזוז לבית הכנסת, יש לי תפילת מנחה עוד שעה", אמרתי לחבר. "תתפלל פה לבדך בחדר הסמוך, למה לך לטרוח עד בית הכנסת?" השיב לי החבר החילוני, שהעדיף שאשאר ואמשיך לעבוד עמו על פרויקט הגמר לתואר. "לא אפשרי", אמרתי, "תפילת יחיד אינה דומה לתפילה במניין". החבר הסתכל עלי בבוז: "אתה וההתעקשות שלך, זה אותה תפילה, מה ההבדל?"

אז מדוע באמת יש חשיבות להתפלל בציבור? האם לא עדיף להתפלל לבדך, ללא הפרעות מהסובבים אותך?

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

למה הדבר דומה? דמיינו לעצמכם אב לעשרה ילדים: במקרה הראשון אחד הבנים ניגש לבדו אל אביו ומבקש ממנו שיעזור לו בדבר מסוים. לעומת זאת, במקרה השני, כל עשרת הילדים באים ביחד לאביהם ומבקשים ממנו שיעזור להם... באיזה מקרה, לדעתכם, האב יתרכך ויתרגש יותר וייעתר לבקשתם – כשהבן ניגש אליו לבדו, או כאשר כל הבנים ניגשים אליו יחד? התשובה ברורה: קשה מאד לאב לסרב לילדים כשהם פונים אליו כולם ביחד... כך גם תפילה בציבור.

יש כוח רב ועצום לתפילה, כאשר בניו של בורא העולם מתאחדים ומתפללים יחד במניין. יהי רצון שנזכה להבין זאת, וניעשה כולנו אגודה אחת לעשות רצון אבינו שבשמיים ולהרבות בתפילה לפניו, אמן.