אמא זה לא משחק ילדים, ומה זה כן?

אם חשבתם שרק אצלכם מתנהל קרב חרבות מושחז בין חלקי המשפחה לענפיה, רק אצלכם לילדים אין תרבות סדר והתנהגות כמו שהייתם חולמים – תופתעו לגלות כי לא סגרתם בלעדיות על התמודדות משפחתית.

שרה פכטר יוצאת בימים אלו עם מהדורה שמינית ומחודשת לספרה 'אמא זה לא משחק ילדים'. את הספר הראשון 'אמא זה לא משחק ילדים' כתבה פכטר עוד לפני שזכתה לחתן את בתה הראשונה. אבל כעת, שמונה שנים אחרי, היא מוציאה ספר נוסף המכיל לא פחות משישים פרקים חדשים, ויוצא לאור מנקודת מבט אחרת, של אמא בשלה יותר ובעלת ניסיון ענף יותר.

ומה באמת הוביל להוצאת הספר החדש?

"הספר הראשון בסדרה אזל מן השוק", מספרת לנו פכטר, "וקיבלתי בלי סוף פניות. בדיוק סיימתי לכתוב שמונים פרקים חדשים לספר הבא בסדרה, והחלטתי לדלות מהמהדורה הקודמת פרקים שהם חובה בעיניי. כך נולד הספר החדש.  כשכתבתי את ההקדמה לספר עיניי זלגו דמעות התרגשות, כי זה באמת הספר האהוב עליי ביותר מתוך כל הספרים שכתבתי".

סופרת, עיתונאית, מנהלת משרד, ו... אמא

כשמדברים על שרה פכטר קשה לדעת כיצד להציג אותה בפני הציבור, פשוט מפני שהיא עוסקת בתחומים רבים כל כך, שרק להעלותם על הכתב זוהי עבודה במשרה מלאה. אם ננסה בקצרה, אז פכטר היא סופרת ועיתונאית מוכשרת ומוערכת, ותיקה ועתירת מעש. היא גם מומחית במיוחד בעיקר ליחסים משפחתיים ותקשורת בינאישית. בכובעה השני היא משמשת כמנהלת משרד פרסום אותו היא הקימה בשנים האחרונות. והיא גם מנהלת משפחה ברוכה מתוקף היותה אמא ל-11 ילדים.

מתוך ניסיונך, מהי העצה הטובה ביותר שאת יכולה לחלק לאימהות?

"אני יכולה להגיד דבר כזה - בשנים שכולם קטנים, השמש נעלמת לנו. החל מהשעה ארבע ועד היום שלמחרת, נדמה כי אין עולם. הוא מצטמצם לטיטולים, בקבוקים, עייפות מפחידה, ותחושה שזה לא ייגמר לעולם. אני זוכרת את עצמי נסחבת לפארקים אחרי יום עבודה, כשכל הגוף ג'לי, ואין ברירה, כי הבנים הקטנים עם מרץ של חמישים אנשים. אני זוכרת גם את הייאוש, את הרצון למכור את הדירה בשביל שעת שינה... אבל היי, זה עובר. עוד יגיע רגע בו תפסעו ברחובות עם עצמכן בשעה חמש בצהריים ותקלטו שיש חיים אחרי ארבע, כי הילדים גדלים. ואם דווקא מדברים על עצות, אז כן, אני חושבת שמותר לשלם בשביל שינה, לא מדובר במותרות. קחי בחורה שתשגיח עליהם בסלון , תנעלי את הדלת ולכי לישון למשך שעתיים".

ויש לה גם בשורה טובה נוספת: "ישנו שלב מרתק בחיים בו את מציצה מבעד לענני האימהות, ומגלה שהאימהות העצימה אותך, הילדים נותנים לך כוח, ואת יוצאת ומעיזה. כך מצאתי את עצמי מרצה בחוץ לארץ, וכן מצאתי את עצמי בכנס באילת מול מנכ"לים חשובים. הרגעים האלה מרגשים אותי. התחושה שלי היא שהכוח לצאת החוצה ולפרוץ הגיע מתוך האימהות. כי שם השתפשפתי ורכשתי את ניסיון החיים שלי".

הספר החדש של שרה פכטר

והיכן עובר הקו שבין העבודה לבית? האם יש לכך נוסחה מוגדרת?

"צר לי, אבל באמת אין לי נוסחת פלא. כי גם אני מוצאת את עצמי כמו נשים רבות שלעולם לא תמצאנה את התשובה היכן נמצא הגבול המדויק שמרדים את המצפון האימהי. אבל אני מאוד משתדלת להציב לעצמי סייגים, ומידי פעם לעצור ולומר: 'עד כאן'. כך היה למשל לפני כשבועיים, כאשר הוזמנתי להשתתף בפאנל בו השתתפו שגרירים חשובים ונשים מרתקות. הפאנל התחיל בשעה שלוש ונמשך כשעתיים, בסוף הפאנל הזמינו את כולנו למסעדה יוקרתית מהדרין. לכאורה זה היה נראה מאוד קורץ, כי הנשים שסביבי היו מרתקות ויכולתי ליהנות, אבל אז עשיתי לעצמי חשבון נפש, מעין 'סטופ'. כבר לא הייתי חייבת להישאר, ויומיים קודם לכן עבדתי עד מאוחר. אז החלטתי לעזוב הכל וללכת, כי ברור שבסופו של דבר אנחנו חייבות להציב לעצמנו גבולות".

כך היה גם כשהקימה פכטר את משרד הפרסום שלה – 'שר(ה)תקשורת'. "הקמת עסק עצמאי גובה הרבה מתח, קשיים ולחצים", היא מספרת, "ובאותה תקופה מצאתי את עצמי מבלה במשך שעות רבות מחוץ לבית. ברור שזה פוגע בילדים, מי שאומר שלא טועה ובגדול. אחרי חצי שנה ישבנו בעלי ואני והחלטנו להיות ערניים יותר. פעמיים בשבוע, כשאני עובדת עד שעה מאוחרת, הוא דואג לאסוף את הילדים, ואילו במשך שאר הימים, היומן שלי תפוס-תפוס החל מהשעה ארבע, וכל מי שמנסה לקבוע איתי מקבל תשובה, שקבעתי פגישה חשובה כבר לפני חודשיים. הילדים שלי הם הפגישה הכי חשובה שלי".

משרד פרסום? מדע בדיוני

תוכלי לגלות לנו איך משרד הפרסום מתקשר לעיסוקייך בכתיבה?

"האמת? אם היו מספרים לי שיום אחד אפתח משרד פרסום בטח הייתי כותבת על זה ספר מדע בדיוני,  כי ברור שמשרד פרסום ויחסי ציבור זה עולם שלם ושונה מזה שעסקתי בו עד היום. אני מרגישה כאילו שהקרוסלה הסתובבה ומעיתונאית עברתי לצד השני. את כישורי הכתיבה שלי לקחתי לעולם של קמפיינים וכתבות של תוכן שיווקי. בתחילה היו בהחלט ימים של תסכול, מהסיבה הפשוטה - אם בעבר עבדתי בעיקר מול מסכים, כיום אני עובדת עם לקוחות ואנשים. מדובר בעולם אחר, עולם שונה ומרתק בו זמנית.

"אז נכון שאני לא כותבת כמויות כמו בעבר, או ליתר דיוק - כותבת מסוג אחר. אבל עדיין אני מקפידה להקדיש מספר שעות שבועיות לכתיבה. בימים אלו אני עובדת על סיום כתיבת ספר שאמור לצאת בהוצאת כנרת זמורה ביתן. העורכת המדהימה נועה מנהיים, לא מוותרת לי".

ומה את אומרת באופן כללי על שוק הספרים החרדי? האם נראה לך שבאמת יש בו כל מה שצריך להיות? הוא עונה על הצורך?

"עד היום כשמדברים אתי על ספרות צץ בי משום מה הזיכרון של ילדה בת עשר שמחפשת בנרות ספר, וכל מה שהיה לי באותם ימים זוהי ספריה עמוסה בספרי אניד בלייטון... עברו מאז שנים וכיום הילדים שלי משופעים ברוך ה' בשלל ספרים – מספרי הרפתקאות ועד ספרי קומיקס, והכל ברוח ישראל סבא. את החשיבות הגדולה של הספרות החרדית גיליתי השבוע, כאשר קיבלתי בדואר ספר ילדים שאינו חרדי, לכאורה תמים, אבל בין הדפים היו תמונות שלא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו, ואז הבנתי את כוחה של הספרות החרדית המבוקרת. אין ספק שגם חוויית הקריאה למבוגרים עברה כברת דרך מרשימה, והשוק דואג למלא לנו את המדפים, וכל המרבה הרי זה משובח. אני אישית קונה לעצמי הרבה מאוד ספרים. אני מוותרת על קניית בגדים בשביל ספר חדש שיצא לשוק. אבל לאחרונה החלטתי לעבור תהליך של גמילה. גיליתי מאות שקלים בכרטיס האשראי שגוהץ מידי שבוע בחנות הספרים... אז הגעתי למסקנה שגם בנושא הזה צריך להציב גבולות".

החלום: להראות את הצד הירוק

הספר החדש - 'אמא זה לא משחק ילדים', כפי שאפשר לראות מעלעול בין דפיו, נועד בעיקר כדי להגיש לכל קורא שעה של הנאה מיוחדת. שעה של צחוק, כאב, גיחוך והתלהבות. זאת כחלק מכך שכל אחד שקורא בספר מוצא את עצמו עד מהרה בין הדפים ומוצא שם גם את הגיס, הגיסה, החם והחמות, הבן הבכור, הסנדוויץ' ובן הזקונים. הוא מגלה בספר בדיוק את מה שקורה אצלו בין כתלי הבית או כתלי בית הספר, הספסל בגינה או הקניות בחנות. בספר מוצגים הקונפליקטים המשפחתיים באופן משעשע והאפיזודות לקוחות מתוך המציאות, כשהן מתובלות בפלפל ובמלח.  ויש בו גם משהו נוסף, המאפיין את רוב ספריה של פכטר – הוא יוצא לאור במהדורה נפרדת לציבור החרדי, ובמהדורה שונה מעט לציבור הכללי – תחת השם מלי גרין, אשר הפך זה מכבר למוכר מאוד וחוצה מגזרים.

ומה באמת גרם לך להסתתר מאחורי שם בדוי? מה המטרה?

"לא הסתתרתי בשם בדוי, זה נולד ככה במקרה", מבהירה פכטר. "פנו אליי בבקשה שאכתוב כתבה בנושא: 'איך משפחה ברוכת ילדים מסתדרת מבחינה כלכלית', והכתבה הובילה פנייה מאתר ynet. חשבתי שמדובר בטורים חד פעמיים, ולכן ביקשתי שם אחר - מלי גרין. השם 'גרין' נועד כדי לבטא את החלום שלי - להראות את הצד הירוק במשפחה ברוכת ילדים. הטור הפך ברוך ה' לפופולארי, אבל עדיין לא חלמתי שהוא יחגוג שבע שנים להיווסדותו. בסופו של דבר אני בטוחה שההחלטה לכתוב רק על הצדדים היפים ולהאיר את היופי שבהורות עזרה לא רק לקוראים אלא בעיקר לעצמי. ואם זכיתי לעשות קידוש ה' - והיה זה שכרי".