שנה חלפה, ג’ני, ואני מתגעגעת...

ג'ני, שנה חלפה מאז עלית לגנזי מרומים, ואני מתגעגעת.

מתגעגעת אל טונות אהבת התורה שבליבך, אל מלאי הבלתי נדלה של שמחת החיים שלך ואל המרץ והאנרגיות שהיו חלק ממך והדבקת בהם גם את האחרים.

דמעות ממלאות את אישוני בשעה שאני נזכרת בשיחות הנפש שהיו לנו יחד, בהם הייתי מתפלאת עד אין קץ מאישיותך הנפלאה ששואפת בכל מאודה להכיר לעוד ועוד יהודים יקרים את מלכותו האהובה של ה' יתברך. כל כך הרבה אנשים עדיין לא יודעים עליו ועל תורתו, כך אמרת לי וניסית לחשוב על מגוון אפשרויות ורעיונות כדי לקדם את השאיפה הטהורה שלך. ובכלל טענת באוזני, חייבים למהר! את לא רואה שמשיח בפתח? אוטוטו הוא כאן.

ואת הצלחת! במהירות, בזריזות מדהימה שהקסימה אותי כל פעם מחדש. היית מחליטה לזרז יוזמה כלשהי למען היהדות ומספר ימים לאחר מכן המיזם הפך למציאות פעילה בשטח.

ג'ני רבקה סופיר האהובה, גדלת כל כך רחוק מכאן. ברומא, עיר הבירה האיטלקית. נולדת לתוך אווירת עסקים ועושר, בצילם של בעלי נדל"ן ומעצבי אופנה איטלקיים, בכיוון שונה ומנוכר מההווי היהודי. והנה, ברגע שזכית להכיר את עולם התורה ומצוותיה, בהכוונתו של הרב זמיר כהן שליט"א, החלטת שמעתה ואילך זו תהיה ההשקעה הכי גדולה בחייך. ואת ידעת תמיד היכן כדאי להשקיע.

סיפרה לי אחת הנשים באזכרה שלך, שבנה התייעץ עמך בעבר בקשר להשקעה כספית בקרקע בעלת פוטנציאל עסקי מפתה. את הכרזת מולו שלא כדאי לו, והוא לא הסכים עמך, וביקש לשכנע אותך שהצדק בדבריו. אך את, בנחישות, הבהרת לו שאין שום כדאיות בעסקה, וכדאי שיחזור בו לפני שכספו המושקע ילך לטמיון. המתייעץ החליט לעשות כהבנתו, ורק כשההזדמנות העסקית התנפצה מול פניו ואבד ממונו - נקפו לבו והוא התחרט על שלא שמע בקולך.

כן, אני יודעת, ג'ני, שהיית אשת עסקים חריפה וממולחת. שידעת תמיד היכן כדאי להשקיע את זמנך וממונך, וכך הגדלת את העסקים המשפחתיים, שהיו תחת ניהולך המוצלח.

אך בתוך כל מרתון הביזנס הזה, נתת את עצמך וכוחך למען מה שהיה חשוב באמת. הסברת לכל מי שהיה מוכן לשמוע שרק כאן, במרחבי האמונה, מונחים הרווחים האמיתיים.

מעבר לכך שתרמת מכספך בהרחבה לצדקה ולארגוני יהדות רבים, ובניהם ערוץ הידברות, שהיה קרוב ללבך, וליוית אותו בהמון אהבה בשלבי הקמתו הראשוניים - רצית מאוד לראות אותו מתרחב ומגיע לכל מקום בגלובוס. ואכן, חזונך קם ונהיה.

בנוסף סיפרו לי אנשים רבים ממעגל קרובייך ומכרייך שעם כל מי שהיית משוחחת, הובלת את השיחה בחוכמה כדי לנווט אותה לעשיה רוחנית. ואף אחד לא יכול היה לעמוד בפני רוחך הכבירה שהניעה רבנים ובעלי תפקידים ליצור מיזמי יהדות וקירוב לבבות.

אי אפשר לשכוח אותך, ג'ני. את ההתלהבות הלוהטת שלך שבאה ממקום מאוד אמיתי בנפשך, והשלהבת הבוערת שבקרבך הדליקה ותדליק עוד הרבה שלהבות בלבם של רבבות.

כן, גם הטור הקבוע שאני כותבת באתר הידברות, הוא אחד מאותם שלהבות. לאחר פטירתך הפתאומית, נסערתי מאוד. פתאום, הבנתי בחדות את הנאמר: "אל תאמר כשאפנה אשנה, שמא לא תיפנה". שהרי עודדת אותי להקים איזשהו פרויקט יחד, ובגלל נסיבות אישיות דחיתי אותו וטענתי שהוא יחכה. "מה יש? נבצע אותו בעוד שנה-שנתיים", אמרתי. וזהו, לאחר שנסתם הגולל הבנתי שאיחרתי את המועד, ואז החלטתי לקחת את כלי כתיבתי ולחרוט מילים של אמונה ואהבת תורה, לעילוי נשמתך היקרה.

יהי רצון שנזכה לשמוע בקרוב את פעמי הגאולה ואת תקומי בתחיית המתים. וכך נצעד כולנו יחד, לקבל את פני משיח צדקנו, במהרה עוד השנה. אמן.

המאמר נכתב לע"נ בת דודתי רבקה ג'ני סופיר ע"ה

יעל עט לוי היא סופרת, משוררת ומרצה. 8400398@gmail.com