אבא, חזרתי אליך. טעיתי כשעזבתי, תעזור לי להישאר איתך תמיד

אבא, חזרתי אליך.

חזרתי, וזה מה שחשוב. כי היום אני איתך בלב שלם, אוהבת אותך ומאמינה בך. יודעת שאני במקום הכי טוב שאני יכולה להיות בו.

אבל זה לא כל הסיפור, ואני אספר אותו, כי אולי עוד אנשים יקראו אותו, ויחסכו לעצמם את דרך החתחתים שאני עברתי.

הייתי ילדה חרדית, רגילה... למדתי בבית הספר, ואחר כך בסמינר, ביליתי עם חברות טובות וחייתי חיים רגילים. אחרי הסמינר שמעתי שידוכים, והתחתנתי עם בחור טוב מבית טוב. ממש כמו כולן. אבל משהו משך אותי החוצה כל הזמן.

ככל שהשנים עברו, פזלתי החוצה, אל העולם החילוני, שנראה לי מושך, מרתק, פתוח. חשבתי ששם אפשר לחיות נכון יותר וטוב יותר, ליהנות מהחיים ולחיות אותם, בלי להתעסק ב"זוטות".

בשלב מסוים, אף על פי שכבר היה לי ילד, ושידעתי שזה הולך להיות מאבק לא פשוט, קמתי ועזבתי. התגרשתי מבעלי, ונאבקתי לקחת את הילד איתי. רציתי שהוא יגדל במקום טוב יותר, ואז – חשבתי שהעולם החילוני הוא המקום הטוב הזה.

אבל כשיצאתי, קיבלתי סטירה לפנים. ממש ככה.

גיליתי כלא חדש, וגדול יותר. אם בתוך העולם החרדי הרגשתי כלואה – כאן, בחוץ, הרגשתי כלואה עוד יותר. הערכים שמכרו לי, החופש הקסום – כולם התבררו כפיקציה.

חשבתי שהנישואים שלי היו גרועים, מכיוון שהתחתנתי בשידוך ולא באמת הכרתי את בעלי לפני כן. אבל יצאתי, הכרתי בחור והתחתנתי מחדש מתוך "אהבה" – וגיליתי נישואים גרועים עוד יותר.

עם כל יום שבו חייתי בעולם החילוני, הבנתי יותר ויותר איזו טעות עשיתי.

אז התחלתי ללמוד, ולחקור. גיליתי אותך, אבא שבשמיים, מחדש. גיליתי את האושר שבקיום מצוות, את הסיפוק שבצניעות, את הרגש שבתפילה. לאט-לאט התחלתי להרגיש את כל מה שלימדו אותי בילדות – שאתה אוהב אותי, שאתה שומר עלי, שאיתך תמיד יהיה לי טוב.

וחזרתי אליך.

היום אני מבינה. בכל חברה יש בעיות, יש פגמים. אם רוצים לראות את הרע – תמיד אפשר. אבל כל כך הרבה יותר טוב לראות את הטוב! ואת הטוב המוחלט הזה, אפשר לקבל רק כשמכוונים את הלב אליך.

אבא, תן לי כח לזכור את זה כל החיים. תן לי כח להסביר את זה גם לילד שלי, שיאהב אותך תמיד, כדי שהוא לא יצטרך לחזור אליך, הוא פשוט יהיה פה.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.