הצגה מכורה מראש: גזר דינו של אלאור אזריה היה צפוי

אחד מהקטעים היפים והחזקים ביותר שנכתבו על חירות אמיתית במאה השנים האחרונות, הוא תיעוד דבריו מפלחי הלב ומעוררי המחשבה של 'אסיר ציון' לשעבר, מר נתן שרנסקי (לימים שר בממשלות ישראל ויו"ר הסוכנות היהודית), אותם הטיח בשופט הרוסי, רגעים ספורים לפני שהאחרון הקריא את פסק הדין (שנים ארוכות בצינוק סיבירי, בתנאים לא אנושיים), בעוון פעולותיו הרבות והמסוכנות למען עם ישראל, בארץ ובגולה.

משפטיו הספורים של שרנסקי, שהתפרסמו בספרו: "לא אירא רע", מהדהדים עד עצם היום הזה, שעות ספורות לאחר פסק דינה של השופטת מאיה הלר בעניינו של סמ"ר אלאור אזריה, ויהדהדו עוד הרבה שנים אחריו: "אתה אדוני השופט, חושב שהנך חופשי. אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך, ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי. אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזירותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר. גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה".

היום הורשע בבית הדין הצבאי ביפו סמ"ר אלאור אזריה בהריגה, בעקבות אותה תקרית מפורסמת, שהתרחשה לאחר שמחבל ניסה לרצוח יהודים בעיר האבות. ב"ה הוא נכשל בכך, ונותר מדמם על הרצפה. אזריה, חייל מצטיין וחובש קרבי במקצועו, ששהה בקרבת מקום, חשש (כך לדבריו) שהמחבל עוד נושא עמו מטען חבלה, שבאמצעותו יוכל חלילה להסב עוד נזק רב, ולגרום לאבידות נוספות בנפש. בעקבות כל זאת, ירה אזריה במחבל, והשאר - היסטוריה. והיסטריה.

ההכרעה שנתקבלה היום לא הפתיעה אף אחד. כל אדם בר דעת – יכול היה לצפות אותה די בקלות. האמת היא, שגזר דינו של אזריה נחרץ כבר מספר שעות לאחר פרסום צילום האירוע, שנעשה בכוונת מכוון על ידי ארגון 'בצלם'. ומה שהתרחש בימים הראשונים לאחר המקרה, חתם את הגולל באופן סופי. ובעניין זה, ישנן שתי מערכות שהן האשמות המרכזיות: ראשי מערכת הביטחון, וכלי התקשורת. כמובן שבכל כלל יש יוצא מן הכלל, אך השחקנים המרכזיים בכל אחת מן המערכות הללו הכריעו את הכף לרעתו של אזריה.

ונפתח במערכת הביטחון. כזו התנערות מזמן כבר לא ראינו. בוגי יעלון, שר הביטחון בעיצומה של הפרשה הסוערת, הוציא הודעה מביישת מספר שעות לאחר האירוע, שהשתמע ממנה שאזריה אשם, ויתן על כך את הדין. גופתו של המחבל עוד לא הספיקה להתקרר, וכבר שר הביטחון חורץ את דינו של אזריה. כמעט מיותר לציין, שבשעות אלו, עדיין לא הייתה ברשותו התמונה המלאה. מה היה דחוף כל כך לשר הביטחון להשליך את אזריה מתחת לגלגלי האוטובוס? לבוגי הפתרונים.

משם, כצפוי, זה התגלגל מהר מאוד, כמו כדור שלג אימתני שמבקש לבלוע בתוכו את הכל. חוץ מכמה קצינים אמיצים, רובם קצינים במיל', כמעט אף אחד לא נחלץ להגנתו של אזריה. לא עמדו לזכותו של החייל הצעיר השיקולים הביטחוניים והמבצעיים הרבים, הלחץ התמידי בחברון, הפחד המצמית ששרר בימים אלה בארץ בכלל ובחברון בפרט, ואפילו חזקת הטעות. שלא לדבר על חזקת החפות. תוך מספר שעות הובל אזריה באזיקים, כאחרון העבריינים המסוכנים, מתא כליאה אחד למשנהו, אבל וחפוי ראש. הדברים התגלגלו עד כדי כך, שאתמול, רגע לפני מתן פסק הדין, החייל מספר אחת, הלוא הוא הרמטכ"ל אייזנקוט, מצא עיתוי מתאים במיוחד להתבטא בפרשה סבוכה זו, ואמר שאלאור אינו 'הילד של כולנו', אלא חייל ולוחם בוגר. משפחתו של אזריה, וכמוהם רבים מישראל, שציפו מאייזנקוט למעט חמלה – התבדו, והמציאות טפחה על פניהם הכאובות.

וכעת נעבור לכלי התקשורת, שכמובן לא טמנו ידם בצלחת. כידוע, ברוב כלי התקשורת המרכזיים בישראל (ובזירות השפעה רבות נוספות) שולטים אנשי שמאל חילוני-קיצוני. ברוח מפקד זו, זכה אזריה תוך דקות ספורות בכלי התקשורת הרבים לכינוי המפוקפק: "החייל היורה מחברון". הוא לא מגן, מציל, מחרף נפשו, נלחם למען עם ישראל. רק "יורה". כמו מכונת ירייה. פועל בחלל ריק. לוקח נשק ויורה. רמבו בשילוב של עבריין מקומי.

כידוע, שופטים אינם פועלים בחלל ריק. שופטים הם אנשים ככל האדם, שקולטים את רוח המפקד ואת דעתם של אנשי האליטות, וחוששים לסטות ממנה. הם גם מביטים כלפי מעלה (לא לשמיים חלילה), ורואים היטב אילו שופטים 'זוכים' לקידומים. הם מבינים על איזה צד מרוחה המחאה. עם איזו אג'נדה אפשר להתברג בצמרת, ולזכות בכיבודים המפנקים ביותר.

בהתחשב בכל זאת, לא נותר לנו אלא להתעצב אל לבנו, שנבלה כזו נעשתה בישראל, ושבניגוד מוחלט לרגש הישראלי והיהודי הבריא, ובניגוד מוחלט לדעותיהם של רוב רובו של עם ישראל, הורשע היום לוחם בצה"ל, בסעיף חמור כמו הריגה. אולי, ויש מקום לטענה זו, אלאור לא פעל לגמרי כשורה. והיה צריך לנהוג יותר במתינות. אבל מכאן, ועד לאסור אותו במשך תקופה כה ממושכת – כמו שנעשה עד היום, והיום – להרשיע אותו בהריגה, החלטה שקרוב לוודאי תביא עמה מאסר ממושך עוד יותר – המרחק הוא רב.

אנו, כיהודים מאמינים, נצא תכף ומיד מעצבות זו, נאמין שהכל לטובה מאיתו יתברך, ונאמין שבקרוב ממש נראה איך מעז יוצא מתוק. ויחד עם זאת, כמו תמיד, נתחזק בתפילותינו, נמשיך לתלות עינינו בבורא עולם, נמשיך לצפות לישועתו, וב"ה נתכוון חזק יותר בתפילתנו זו שאנחנו נושאים שלוש פעמים בכל יום: "הָשִׁיבָה שׁופְטֵינוּ כְּבָרִאשׁונָה. וְיועֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגון וַאֲנָחָה. וּמְלוךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה' לְבַדְּךָ. בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט: בָּרוּךְ אַתָּה ה', מֶלֶךְ אוהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט".