החלטתי שאני לא מוכנה להיות גם רווקה וגם עצובה

"כשהוא יבוא..." היא הייתה אומרת לי בעיניים מצועפות. "איך אפשר לשמוח באמת כשאין לך קרקע יציבה, מקום בטוח להישען עליו, משפחה". אין מה לומר, חזקה במילים, החברה שלי. שיחות ארוכות היינו מנהלות, מלאות כיסופים וערגה לרגע ההוא. שום דבר לא היה חשוב באמת. שום דבר לא הצליח לשמח עד הסוף. נכון שזה ממלא באושר, להתקבל לעבודה נחשקת, אבל... מה זה שווה כשאין בעל שמחכה לך בבית כשאת חוזרת. נכון שזה כיף לקבל קומפלימנטים על פרויקטים מוצלחים, אבל כל זה איננו שווה, כשאי אפשר לצלצל לחצי השני שלך ולספר לו על זה... אז היו המון מתנות קטנות בדרך, אבל מעליהן תמיד ריחפה עננה כבדה, שהעיבה על היכולת לשמוח באמת, מכל הלב, מעמקי הנשמה, בהודיה אמתית פורצת גבולות.

בתור חברה נאמנה, ניתן לומר שדי הושפעתי מהאווירה הקדורנית. הנושא מילא את ישותי, חדר לכל פינה ופינה מגופי ומילא את הכל באווירה סמיכה. "כשהוא יבוא... רק כשהוא יבוא".

כשהוא יבוא אני אשמח,

כשהוא יבוא אני אזרח,

כשהוא יבוא אני אפתח,

כשהוא יבוא אני אפרח.

והוא בא.

לא, עוד לא אלי. אליה.

ואני ציפיתי לראות את השמש זורחת, קרניים משתוללות, מפזזות, לא שוקעות לעולם. אבל הן שקעו – מוקדם מהצפוי, באמצע היום. מה קרה? ההוצאות! הן חונקות, מאיימות, והיא בכלל חשבה שתהיה להם דירה עוד לפני החתונה, ואיך אפשר לשמוח כשאין קרקע יציבה לשהות בה?... מוכר לכם?

בשלב הזה נפל לי האסימון, והבנתי שגם אחרי שהיא תקבל את ארמון בקינגהאם, היא לא תרשה לעצמה לחייך, כי איך אפשר לחייך כשאין ילדים. וכשהילדים יגיעו, עדיין אי אפשר לפצוח במחול משוחרר, כי מי אמר שיקבלו אותם למוסדות. וכשייפתחו עבורם את שערי המקומות הנחשקים ביותר, זו עדיין לא סיבה מספקת בשביל לשחרר בדל של חיוך, כי השידוכים... אוי כמה הנושא הזה מורכב, ואיך אפשר לשמוח באמת כשאין לילדים שלך קרקע יציבה, מקום בטוח להישען עליו –משפחה...

ה' פקח את עיני, והבנתי שחתונה היא לא ערובה לאושר. אושר הוא לא תלוי מציאות. שמחה היא מנוחת הנפש שמגיעה מידיעה ברורה שהכל לטובה, הכל באהבה, ואין עיכוב שנועד להכאיב סתם. הכל בצדק והכל במידה, הכל בחסד והכל ברחמים, והכל באהבה – למעננו. שמחה היא מציאות פנימית, שנובעת מהידיעה שאין רע יוצא מאתו יתברך, ושאנחנו בידיים הכי טובות שיש. מי שחושבת שרק כשיתגשמו לה החלומות היא תוכל לשמוח, היא נמצאת בחלום שיהיה לה קשה מאד להתעורר ממנו. מי שתולה את שמחתה באירועים חיצוניים, לא תהיה שמחה באמת אף פעם. כי אנחנו בעולם התלאה. באנו לכאן לעבוד, להתעלות, להשתנות, להתקרב. בכל פעם הקב"ה משדרג את המשחק ומעלה אותך שלב, כי הוא מאמין בך יותר ממה שאת מאמינה בעצמך.

החלטתי שאני לא מוכנה להיות גם רווקה וגם עצובה. זה לא קל. בוקר בוקר אני נלחמת על השמחה, הרוגע והשלווה הפנימית. ואיך שהאמונה הזו נוסכת כוחות, ואיך שהיא מרחיבה את הלב בחיוך אחד ענק.

וכשהוא יבוא – השמחה הענקית הזו תצטרף לאלפי החיוכים שאספתי בדרך.

מבטיחה לעדכן.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.