מהו ברקוד הזברה המסתורי, ולאן נעלם השורש של שן החלב? 5 נקודות למחשבה

מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה?

איזו חיה משתמשת בברקוד כדי לזהות את אימה?

הזברה...

המאפיין הבולט ביותר של הזברה הוא הפסים השחורים והלבנים, המעטרים את כל גופה בדוגמאות ייחודיות. ההסבר המקובל הוא שהפסים משמשים להסוואה - מסייעים בטשטוש צורתן של הזברות ומסתירים אותן מעיני טורפים.

אבל יש עוד תכונה מעניינת בפסי הזברה הללו.

מסתבר, שבדומה לטביעות אצבע הייחודיות לכל אדם, ההרכב וצורת הפסים של כל זברה הם ייחודיים ושונים משל הזברות האחרות, ממש כמו קוד הברקוד שמודפס על מוצרים במכולת. צורת הפסים שעל גוף האם מוטבעת במוחו של הסייח הנולד כבר מרגע לידתו, וזה הופך לקוד זיהוי, שצרוב במוחו של סייח הזברה וזכור לו היטב. בעזרת הקוד הזה יכול הגור לאתר את אמו בעדר, ולהבחין בינה לבין נקבות זברה אחרות בקלות.

אמא יש רק אחת – גם לסייח של הזברה...

רק בעל תבונה עליונה, שהוא בעל יכולת בלתי מוגבלת, רק הוא יכול להיות הבורא של דבר כה מתוחכם.

כוח המשיכה בכדור הארץ

אנו נוטים שלא לייחס חשיבות לגודלו של כדור הארץ, אולם נמצא כי גודל הכוכב קובע באופן ישיר את כוח המשיכה שלו. כך, למשל, הירח קטן מכדור הארץ בהרבה וכוח המשיכה שלו קטן בהתאם, כוכב "צדק" גדול מכדור הארץ בהרבה וכוח המשיכה שלו גדול בהתאם.

(צילום: shutterstock)

אילו היה כוח משיכה קטן מדי, לא היינו יכולים אפילו לדפוק מסמר, כי היה הפטיש נמשך כלפי מעלה. אילו היה כוח משיכה גדול מדי לא היינו יכולים לדפוק מסמר כי... לא ניתן היה אפילו להרים את הפטיש.

כוח המשיכה על כדור הארץ הוא בדיוק במידה הנדרשת כדי שנוכל לחיות בנוחות, ויש לשאול: מי אחראי לכך?

אור לנשמה

ישנה תופעה מעניינת שרציתי לשתף אתכם בה: אנשים לומדים כל חייהם תחומים שונים כגון פיזיקה וכימיה, וצוברים ידע רב. אמנם אותם אנשים מחכימים, אבל אינם משתנים באישיותם ובדרך התנהגותם כלפי הסביבה. לעומת זאת, ניתן לראות כי מי שלומד תורה, ש"תורתו אומנותו", לא רק מחכּים, אלא אישיותו משתנה מקצה לקצה: הוא הופך להיות יותר צנוע, רגוע, מדבר בנחת עם הסביבה, מכבד כל אדם ועוד.

ואני שואל: מה הסוד של התורה? במה היא שונה מתחומים אחרים? מה יש דווקא בלימוד התורה שמשנה את אישיותו של האדם?

בתורה ישנן כל החכמות שבעולם. מי שלומד את מסכתות הש"ס, מקבל ידע עצום בכל ענפי המדעים שיש בעולם, כגון מדעי הרפואה, בוטניקה ועוד. התורה היא התכנית האדריכלית של כל הבריאה: כל מה שקיים בעולם, נמצא בתכנית האדריכלית שהיא התורה. שנאמר: "הפוך בה והפוך בה דכולה בה" (אבות, פרק ה').

אך אפילו זו אינה המעלה האמיתית של לימוד התורה. אדם שעוסק בלימוד התורה מכניס אור לנשמתו. האור שבתורה משפיע על האדם, והוא  משתנה באישיותו, מקבל שמחת חיים וגישה מיטבית יותר לחיים.

יתירה מכך: התורה מלמדת את האדם מוסר ומידות טובות, ומלבד זאת – היא דורשת ממנו עשייה, היא המנוע לשינוי. אדם שלומד כימיה, אינו חייב לעסוק כל הזמן בהכנת תרופות וחומרים אחרים. אך אדם שלומד תורה, מחויב לקיום המצוות שבה, ואחרי הפעולות - נמשכים הלבבות.

מי שדבריי מקוממים אותו, מוזמן אליי לשבת, שייווכח בעצמו מהי מעלתה של מצווה אחת מן התורה, מצוות השבת, ומה בכוחה לעשות לנשמתו, תחושה שלא ניתן להסביר במילים. נסו ותיווכחו!

שיני חלב

לאחיינית שלי בת ה-6 נפלה שן חלב. היא ניגשה אלי עם השן שנפלה, והראתה לי את החלל שנוצר לה בפה. הסתכלתי ושמתי לב שבאותו מקום שנפלה לה השן אין שורש לשן, אלא כבר מבצבצת לה שן לבנה אחרת! שאלתי אותה: את בטוחה שהיום נפלה לך השן? כי אני רואה כבר שן לבנה שצומחת לה באותו מקום? היא השיבה: "כן! השן נפלה לי בבוקר"...

רגע, איך זה יכול להיות? הרי כשעוקרים למבוגר את השיניים, תמיד לשן יש שורש. לעומת זאת, נוכחתי לדעת שכאשר שן חלב נושרת, היא נושרת בלי שורש! זה לא פלא? הרי לפני כן היה לה שורש. אנו רואים שמיד כשנופלת שן חלב, השן החדשה כבר מבצבצת מלמטה ודוחקת את השן החוצה. אבל לאן נעלם השורש?

אלא שאם השן הייתה נופלת עם השורש שלה, היה נוצר חלל בפנים ועד שהשן החדשה והקבועה הייתה צומחת, היה נגרם זעזוע במערכת השיניים הקיימות: השיניים היו זזות הצידה ואדם היה מקבל שיניים עקומות: שן אחת שצומחת לכיוון אחד ושן אחת לכיוון אחר.

(צילום: shutterstock)

מה עשה בורא עולם כדי למנוע מצב זה? כאשר צומחת השן הקבועה מתחת לשיני החלב, הגוף מפריש חומר שממיס את השורש. השן צומחת, והשורש מתכלה מאליו בהדרגה. כשהשן החדשה בוקעת, מיד השן נופלת והשן החדשה באה במקומה. למה? כדי שהשיניים יהיו יפות ומסודרות, כל אחת במקומה.

שיני החלב נושרות עפ"י סדר מסוים ובתזמון מופתי, כאשר השן הקבועה שתחתן מבשילה, ובתהליך בקיעתה סופגת את שורשי השן החלבית, עד שלאחרונה לא נותרת אחיזה בלסת והיא נושרת.

האם יתכן שתהליך מופלא זה, שמעיד על יד מכוונת ודואגת, נוצר מעצמו ללא יוצר ומתכנן?...

"וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי... ה'"

אני נתקל בתופעה מטרידה: אנשים העושים תעדוף במצוות התורה ומתחילים לשמש כדוברים של בורא העולם. אסביר:

אלו אנשים שיקפידו על מצוות שהם מתחברים אליהן בקלות רבה יותר, כגון כיבוד הורים או צום ביום כיפור. לעומת זאת שבת, שנתפסת בעיניהם כמגבילה, הם יחללו בלי להניד עפעף, מתוך הנחה שבורא עולם יבין אותם ויסלח להם...

אנשים אלה יזניחו מראש מצוות שבין אדם למקום, כמו שמירת שבת, ויקפידו רק על מצוות שבין אדם לחברו, כי לדעתם, בעיני בורא העולם חשוב שאדם יהיה טוב, גומל חסד עם הזולת, יותר משישמור שבת...

אנשים אלה יקפידו לא להדליק חשמל בשבת, דבר שנתפס בעיניהם כחמור, ולעומת זאת הם יתעלמו מהאיסור להוציא פסולת מהאוכל בשבת (איסור בורר), הנתפס בעיניהם קטנוני, ויטענו שאין צורך להיות פנאט...

אנשים אלה יושיטו יד לשלום למין השני מתוך "קירוב לבבות", אבל בד בבד יעברו על אחד האיסורים החמורים בתורה: "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ (ויקרא יח', יט').

הגישה שלהם ליהדות היא חובבנית בעליל. הם בוחרים את המצוות שנראות להם, וגם אז שומרים רק על ההלכות שאליהן הם "מתחברים". הם הראשונים לתמוך בהתלהבות בכל היתר, יחידני ויוצא דופן ככל שיהיה, ולדחות בבוז כל מה שנתפס בעיניהם כחומרה, גם אם מדובר במקרה במצווה דאורייתא לכל הדעות.

אנשים רוצים לעשות דברים שנוחים להם, ואז מחפשים את כל התירוצים בעולם כדי להתיר אותם. תמיד יש תירוצים, ואפשר גם לטהר את השרץ אם באמת מנסים, אלא שזו בוודאי לא האמת. אדם מוכן לשמוע רק עד המקום שזה מתאים ונוח לו.

חברים, תפיסות שגויות אלה הן טעות חמורה!

אם אדם מחפש את האמת ורוצה לחיות אותה, עליו לעשות את ההשתדלות המרבית לדבוק בה כפי שהיא. ואם הוא לא רוצה לחיות אמת, אז אין טעם לתרץ תירוצים ולנסות להתיר את האסור ולאסור את המותר. אדם צריך להיות ישר עם עצמו, ולומר שהוא יודע שזה אסור, ולמרות זאת הוא עושה את זה.

על כך אומר בורא עולם במפורש בתורה: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ..." (דברים ו, יח). בורא העולם מדגיש כי עלינו לעשות את הטוב והישר בעיניו ולא בעינינו. בורא העולם שברא אותנו, הוא היודע מה טוב עבורנו, ולכן עלינו לקיים את "הוראות היצרן" מתוך אמונה שלמה, ללא עוררין ולשם שמיים, בלי להכניס שיקולים זרים ואינטרסנטיים.