איה קרמרמן עם טיפים למלחמה במחלות החורף

יש ימים שבהם יותר מתמיד אני מודה להשם יתברך על כך שהעבודה שלי היא מהבית.

כי באמת לא ברור לי איך אימהות שעובדות בעבודות נורמליות מתמודדות עם מה שהלך פה בבית בשבועיים האחרונים.

מזה שבועיים שהחיים שלי הצטמצמו למדידת חום, לניקוי אפים מנוזלים, לבדיקת צבעי ליחה ולצלצול להומיאופת, שהשם יברך אותו על הסבלנות שלו. הילדים ואני עשינו תחרות מי יותר מסמורטט במיטה. במהירות של אש בשדות חיפה, עבר בין כולנו וירוס של חום גבוה להדאיג וכאבי ראש מהגיהינום. והיו פה ילדים שהווירוס החליט לשוב אליהם לשידור חוזר.

גם את חופש חנוכה עברנו בהסגר גמור. כל המשתעל לא יצא ממפתן הדלת, מלבד בהדלקת נרות, כי די לי בחיידקים שלנו, ולא נחוצים לי חיידקי הזולת. כך שמלבד מתקן התנורים, שעבר בדיקת משטח גרון טרם כניסתו לבית, והחתולה שאימצה אותנו לפני כחודש, איש לא יצא ולא נכנס בדלת. התקשורת היחידה עם העולם החיצוני הייתה באמצעות מסרונים לא מדבקים עם חברות, שבעצמן נשמעו אבודות וספונות בבתיהן, עם ילדים חולים משלהן. האמת, השתעממתי בטירוף. היה פה כל כך משעמם שהתחלתי לעשות ניקוי טרום פסח. אני מודעת לכך שסתם בזבזתי את זמני, שהרי ברור שעד פסח עוד הרבה פירורי חמץ יפוצו לארבע כנפות הבית. ואולי, במחשבה שנייה, יותר קל לאימהות שעובדות. לפחות הן זוכות לנשום אוויר צח בין חום לחום.

מחלה משפחתית

השבועיים האחרונים היו גם מעין מחקר אמפירי על המשפחה שלי. גיליתי דברים חשובים שאין לי ספק שישמשו אותי בהמשך הדרך. הראשון הוא שכשהם בבית, הם כמעט לא מלכלכים בגדים. פלוס אדיר לשונאת כביסה שכמוני. שנית, בימים כתיקונם, הבנות שלי מתעקשות שאשכב איתן במיטה לפני השינה, מה שגורר הירדמות שלי והתעוררות עם צוואר תפוס. בפועל הן פיתחו טכניקת הירדמות במהירות האור, על הספה, בזמן הכי לא מתאים, נגיד ארבע וחצי אחר הצהריים. שלישית, כל זוג ילדים צמודים בגיל משחקים יפה זה עם זה, אבל אם תוסיפו עוד ילד למשוואה מיד יהיו מכות. הפרד ומשול זו גאונות לשמה. רביעית, הם מבחינתם לעולם לא יצחצחו שיניים. לפחות עד שאחליף את השם של עוזי בקריוס ובקטוס לשם שלהם. סיפור מתיש, אבל עושה את העבודה. וחמישית, זה בגדר הבלתי אפשרי לכתוב טור נורמלי כשכולם עליי. גיליתי גם שאם אני מפסיקה לנסות להבין את ההיגיון שלהם וזורמת עם העקשנות שלהם, הדברים שאני רוצה קורים פשוט הרבה יותר מהר.

אבל מה שהבנתי יותר מכול הוא שהנחת שלי היא שהובילה את המהלך. וחבל שיש כל כך מעט ממנה. כי אחרי שהם הבינו שאני איתנה בדעתי לתת לאוטו שלי ולריאות המקוררות שלהם מנוחה, הם זרמו להפליא וגילו אורך רוח וסבלנות אדירים. אז אמנם המיטה שלי הפכה לזירת אגרוף תאילנדי, והייתי צריכה לסדר את המצעים עשרים פעמים מינימום, אבל לפחות זמן הקרב נתן לי שקט לעבור על עוד מגירה. מזל שזאת חנוכה הגיע, וישבתי והתפללתי בכוונה ברוך רופא חולים ומוציא אימהות לחופשי.

החורף הזה שרק התחיל הוא לפי הרופאים חתיכת קטסטרופה ויראלית. אז למי שאין לה שבועיים לשבת בבית עם ילדים חולים ומנוזלים, אני נותנת רשימת עשה ואל תעשה. דברים שמחזקים את הגוף ודברים שמחלישים. עזרים לטיפול בנזלות, שיעולים וכאבי גרון.

עשה

חליטות:

טימין - מייבש ליחה. טוב למצבי נזלת ושיעול. טוב להוסיף אותו לחליטות כי טעמו דומיננטי.

אסטרגלוס - מחזק את המערכת החיסונית. גם אותו מוסיפים לחליטה.

מרווה - מייבש מאוד. יש להיזהר איתו. טוב לנזלת שקופה, לא לזו הדלקתית הצבעונית.

קינמון - מחזק את המערכת החיסונית.

ויטמינים:

אבץ - מעודד את המערכת החיסונית.

ויטמין C – מצוי בגמבה אדומה, קיווי ולימון. חשוב לנפץ את מיתוס מיץ התפוזים! הוא גורם לליחה.

תמצית זרעי אשכוליות - קוטל וירוסים, חיידקים וטפילים. מעולה למניעת סטרפטוקוקוס.

פרוביוטיקה - חשובה כל השנה.

שמנים אתריים:

שמן איקליפטוס לימוני - מרגיע שיעול.

שמן רוונסרה - לוקחים כף שמן שקדים או שומשום ומערבבים עם שתי טיפות שמן רוונסרה. אחרי המקלחת מעסים את החזה מאחור ומקדימה לכיוון הידיים - החוצה מהגוף.

שמן ברגמוט - לטפטף כמה טיפות לתוך מבער שמנים. מרגיע שיעול. טוב לשימוש בלילה.

שמן ציפורן - טיפת שמן ציפורן על כפית מלח בכוס מים חמימים. לגרגר, לא לבלוע.

שמני הדרים - אשכולית, תפוז, מנדרינה - במבער. מחזק את המערכת החיסונית ומרומם את מצב הרוח.

אל תעשה

חליטות מקררות - פרחי קמומיל, נענע. אמנם זה תה, אבל כוח הפרחים הוא בלקרר את המערכת.

לא לאכול מוצרי חלב. קחו חופש. לא תמותו כל כך מהר מאוסטאופורוזיס.

אבוקדו, בננה ופירות טרופיים הם גורמי ליחה.

בוטנים, חמאת בוטנים ובמבה - גורמי ליחה חזקים.

הדרים כתומים - מיתוס ויטמין C הוא שטויות במיץ.

לא ללכת יחפים ולא לשבת על רצפה קרה.

לא לאכול ישירות מהמקרר. לא לשתות משקאות בטמפרטורה נמוכה. הגלידה תחכה לקיץ.

מלח נגד דלקת

את המתכון הזה קיבלתי כשאחד הילדים קיבל דלקת באוזן מבריכה בעייתית. לפני כשלוש שנים בעלי היה עם דלקת בסינוסים. גם איתו ניסיתי את הטריק, וזה עזר פלאים.

* מניחים במחבת חמה כוס מלח גס. עדיף כמה שיותר טבעי וכמה שפחות מתועש.

* קולים את המלח כ‑10 דקות, עד שהוא ממש רותח. לעתים הוא אף מתכהה, וזה בסדר.

* מניחים את המלח בתוך פיסת בד כותנה נקי. מאגדים את קצות הבד, עד שהוא הופך לשקית סגורה שבתוכה המלח הרותח.

* עכשיו מגיע החלק הטריקי: מניחים את השקית על האוזן או הסינוס לפחות משנייה ומהר מרימים. זריזות היא שם המשחק, כי צריך לחמם את המקום בלי לגרום לכוויה. אם האוזן מתחממת מדי, תנו דקת הפסקה. מניחים ומרימים במשך לפחות שבע דקות. בסוף, כששקית המלח נעימה למגע, אני משאירה אותה על האוזן.

תפקיד המלח המחומם הוא לשאוב את הנוזלים מתוך האוזן או הסינוס. עצם השאיבה מייבשת את הנוזלים הכלואים במקום ומקלה על הדלקת.

על אף שכל הטיפים נתקבלו ממטפלות מוסמכות. לי אין הכשרה כזו, ולכן כל ההמלצות הן בגדר המלצות חמות.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

פורסם בעיתון "בשבע".