סיפור עם סוף מפתיע: מי הכניס את ג'וני לתיכון?

"סבא, אני אומר לך שוב: מזל חשוב הרבה יותר מכסף", אמר ג'וני לסבו. סבא חייך והשיב: "ג'וני, אתה עדיין צעיר. כשתגדל קצת תבין גם אתה, כפי שאני מבין ממרום שנותיי: כסף הוא אחד הדברים החשובים ביותר". ולאחר נשימה קצרה הוסיף: "אפילו יותר ממזל!"

"אבל סבא, גם אם נניח שאתה צודק וכסף הוא הדבר החשוב ביותר, הרי בשביל להשיג כסף צריך מזל. אם כן, המזל הכרחי יותר".

"בשביל להשיג עוד כסף, צריך שיהיה לך כסף להשקיע", ענה סבא.

ג'וני לא רצה לוותר לסבו, בפרט שסבר שהאמת המוחלטת אתו. "אתן לך הוכחה", אמר בהתרגשות, "חשוב על התיכון של מר סמית, שכמו כולם, גם אני רוצה להתקבל לשם, וכסף לא עוזר לזה. רק אם יהיה לי מזל, ואפגוש את מר סמית, והוא יחליט לקבל אותי – אתקבל לשם".

התיכון של מר סמית נחשב לתיכון הטוב ביותר. איש לא ידע מה בדיוק למדו שם, אך הכול ידעו שכל מי שלמד שם, התמנה בבגרותו לתפקיד בכיר. רוב מנהיגי המדינה למדו שם בנערותם. הבעיה הייתה שלתיכון של מר סמית לא היה אפשר להתקבל בדרך הרגילה, ולא היה משנה כמה כסף היה למשפחתו של התלמיד. האפשרות היחידה הייתה לפגוש במקום כלשהו את מר סמית, ולקוות שהוא יתרשם לטובה.

סבא הביט בשעון ואמר מיד: "ג'וני, הרכבת יוצאת עוד מעט, ואתה צריך לנסוע לביתך. הנה הכרטיס". סבא הגיש לג'וני את הכרטיס וליווה אותו החוצה.

"אני עוד אוכיח לך שאני צודק, ומזל חשוב הרבה יותר מכסף", אמר ג'וני, מהורהר.

"אני מחכה לזה", השיב סבא.

ג'וני הגיע לתחנת הרכבת והגיש את כרטיסו לסדרן. הסדרן הוביל אותו לאחד הקרונות והורה לו היכן לשבת. כיסאו של ג'וני היה סמוך מאוד לפתח הקרון. "בעוד דקות מספר תצא הרכבת לדרכה", אמר הסדרן, והמשיך לכוון את הנוסעים האחרים.

ג'וני התבונן סביבו. אמנם נסיעתו איננה אמורה להימשך זמן רב, אך לא אחת רכש ידידים חדשים בנסיעות כאלה. נשימתו כמעט נעתקה כשראה שבקצה הקרון יושב לא אחר ממר סמית. הוא נראה מנומנם מעט. ג'וני ידע מסיפורים שעברו מפה לאוזן, שגם עתה, כשהוא נמצא עמו בקרון אחד, הסיכוי לשוחח עמו עדיין קלוש. השמועה סיפרה על תלמיד שניסה לפתוח עם מר סמית בשיחה, ומר סמית החליט שהתלמיד ההוא נהג בחוצפה, ומשום כך, מובן שלא קיבל אותו לתיכון. 'אך אם המזל התחיל להאיר לי פנים, אולי הוא ימשיך בכך', הרהר ג'וני.

הרכבת צפרה לפני תחילת הנסיעה, ושניות לפני שנסגרה הדלת, קפץ פנימה איש גדול ממדים והתיישב בין ג'וני למר סמית. ג'וני ניסה לתהות על קנקנו, אך מיד לאחר שהתיישב פרש הלה עיתון, והגיליון הסתיר את כל פניו. הרכבת המשיכה בנסיעתה, ובהדרגה הפכה הנסיעה למהירה יותר.

ג'וני ניסה להירדם, אך קול בלימה פתאומי הקפיץ אותו ממקומו. מן הצעקות שנשמעו מבחוץ הבין שעבודות תחזוקה מתבצעות במסילת הרכבת, ואין אפשרות להמשיך בנסיעה עד לסיומן. הנהג פתח את הדלתות והתיר לנוסעים לרדת ולשאוף אוויר עד שתתחדש הנסיעה.

ג'וני הביט במר סמית, שהיה שקוע בשינה עמוקה. בזווית עינו ראה את האיש הגדול קם בשקט ממקומו ומתקרב למר סמית בצעדים אטיים. לאחר שצמצם את המרחק ביניהם, חטף במהירות את שעון הזהב של מר סמית ורץ לפתח הקרון.

ג'וני החל לצווח בכל כוחו: "גנב!!! גנב!!!" מר סמית התעורר משנתו בבהלה. האיש הגדול ניסה לקפוץ מבעד לפתח, אך ג'וני חסם את דרכו. האיש, בהחלטיות ובתנועות עזות, הניח את השעון בידו של ג'וני ודחף אותו לעבר מר סמית, ואז ברח מן הקרון בריצה מהירה.

ג'וני החזיר את השעון למר סמית. זה שאל אותו לשמו ושיבח אותו על אומץ לבו. מר סמית המשיך לשאול שאלות נוספות, וג'וני ענה תשובות מספקות. כעבור דקות מספר קלחה השיחה ביניהם, וגם כשחידשה הרכבת את נסיעתה, הקשיב מר סמית לדבריו של ג'וני. בסוף הנסיעה כמעט התעלף ג'וני, כשמר סמית הודיע לו בחגיגיות כי התקבל לתיכון שלו.

"סבא, סבא!" ימים מספר לאחר מכן רץ ג'וני אל סבו בחיוך מנצח, "הבטחתי לך הוכחה, ומיד לאחר מכן היא הגיעה בצורה נפלאה!"

"מה קרה?" שאל סבא בפליאה. ג'וני סיפר לו כי ישב בקרון אחד עם מר סמית, וכי הנסיעה הקצרה התארכה בגלל העבודות במסילה; הוא סיפר לו על הגנב שניסה לגנוב את שעונו של מר סמית, והחשוב מכול – על קבלתו לתיכון.

"אני שמח מאוד שהתקבלת לתיכון", השיב סבא. "גם אנשים בגילי יכולים לטעות", המשיך בחיוך צופן סוד. "הוכחת בצורה מדהימה שצדקת, והמזל חשוב יותר מהכסף".

ג'וני היה מרוצה מעצמו. הוא היה בטוח שסבא ישמיע תירוץ כלשהו, אך סבא פשוט הסכים שהוא הצודק...

כמה דקות לאחר מכן נכנס מישהו למשרדו של סבא.

"כמה?" זו הייתה המילה היחידה שהשמיע הסב.

"לסדרן שהושיב את ג'וני בקרון עם מר סמית – חמישה מטבעות זהב; לכל אחד מעשרת הפועלים שעצרו את הרכבת בהתחזות לעובדי המסילה – חמישה מטבעות; לגנב, שבאמת עשה עבודה טובה ביותר – שלושים מטבעות. סך הכול: שמונים וחמישה מטבעות זהב".

סבא הכניס את ידו למגרה ומסר לאיש שמונים וחמישה מטבעות זהב, מתוך חיוך של אושר...

* * *

סיפור זה לא נועד ללמד שהכסף הוא הדבר החשוב ביותר. נהפוך הוא. הסיפור ממחיש היטב שגם כשאנו בטוחים שפעלנו כראוי, או שה"מזל" שלנו עשה משהו בעבורנו, ייתכן שהובלנו בידי מישהו אחר, שפעל מאחורי הקלעים.

למעשה, מציאות זו קיימת תמיד ובכל העולם. יש מי שמנווט את כל היצורים בכל רגע!

הסיפור מתוך ספרו החדש של אבי זוהר, "סופו של סיפור – סיפורים עם סוף מפתיע". לרכישת הספר הקליקו כאן.