בעקבות הפיגוע המחריד: 3 עצות לחיזוק מהגאון רבי יצחק זילברשטיין

הגאון רבי יצחק זילברשטיין, רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק וחבר מועצת גדולי התורה, נשא דרשת חיזוק והתעוררות אמש (ראשון), במוצאי צום עשרה בטבת.

בדרשתו, עורר הרב זילברשטיין את הציבור להתעורר לתשובה בעקבות הפיגוע המחריד שאירע בשכונת ארמון הנציב בירושלים. במהלך דבריו התייחס הרב לשלוש נקודות חשובות: כאב על חורבן הבית, הימנעות מדיבור בזמן קריאת התורה, והקפדה על אמירת 'קרבנות' קודם תפילת שחרית ומנחה.

"אנחנו עומדים ביום שבו החל המצור על ירושלים, מה שהביא אחר כך את החורבן הגדול. והנה, דווקא ביום זה אירע פיגוע נורא בירושלים עיר הקודש, ודמם של יהודים נשפך כמים. יקום השם דמם", פתח הגר"י את דבריו.

1. לדרוש את בניית בית המקדש

הגר"י זילברשטיין סיפר על חמיו, מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שכאשר לימד בשיעורו הקבוע, את הגמרא בסוף מסכת ראש השנה (דף ל' עמוד א') האומרת 'ציון היא דורש אין לה', קם תלמיד חכם אחד ושאל, 'למה אין לה דרישה? הלא כל היושבים כאן מבקשים שלוש פעמים ביום 'ותחזינה עינינו בשובך לציון'?''.

"כתשובה לשאלתו, שאל אותו מרן הגרי"ש: 'האם כשאתה אומר ותחזינה, הנך מכוון בכל הלב על החיסרון הנורא שיש לנו בהיעדרו של בית המקדש? האם הנך מגלה את רצונך ותשוקתך לבניית בית המקדש?', השיב השואל בכאב: 'אכן, אינני מכוון די הצורך'. אמר מרן הגרי"ש: 'נו, אם כך זה הפשט שאין לה דרישה. הלב לא דורש מספיק...'.

ממשיך הגר"י זילברשטיין ומספר על מקרה, בו נשרפה דירתה של אלמנה. "וזכורני, שבסמוך לדירתנו הקודמת ב'סמטת יבנה', נשרפה בזמנו דירתה של אלמנה, והיה זה מזעזע לראות את האלמנה ההיא יוצאת לרחוב ובוכה, ובוכה ובוכה. כל הציבור שהיה נוכח במעמד הנורא, בכה יחד איתה. ואם היינו בוכים בצורה זו על בית המקדש, אין ספק שהיינו כבר רואים בבניינו".

2. הימנעות מוחלטת מדיבור בעת קריאת התורה

נקודה נוספת עורר הגר"י: הימנעות מוחלטת מדיבור בעת קריאת התורה בבית הכנסת, והימנעות בכלל מדיבורים בעת התפילה ובעת הלימוד בבית המדרש. "במידה ואתה מתפלל בבית כנסת בו מדברים בעת קריאת התורה", אמר הרב זילברשטיין, "גם אם אתה לא מדבר – העתק את מקומך לבית כנסת אחר".

הרב זילברשטיין סיפר על מקרה בו ניגש חולה אל ביתו של רבי אביגדור מילר זצ"ל, הצדיק המפורסם, וסיפר לו בבכי שזה עתה גילו אצלו את המחלה הקשה.

השיב ר' אביגדור לתלמידו החולה: "יש לי לשאול אותך שאלה אחת ויחידה: האם בבית הכנסת בו הנך מתפלל מדברים בקריאת התורה", השיב התלמיד בצער: "כן...". "אם כך", הפטיר רבי אביגדור, "אין לי תרופה למכתך

"התלמיד, מזועזע ונסער כולו, שמע את הדברים, והבין את אשר עליו לעשות. הוא העתיק את מקומו לבית מדרש אחר, שם לא מדברים בקריאת התורה. ונרפא. הרופאים היו המומים, ואמרו שאין הם מבינים כיצד אירע הדבר. אבל ר' אביגדור, ידע גם ידע", סיפר הרב זילברשטיין.

"וזה עוד לא הכל", המשיך הרב את דבריו. "בפתק שהיה תלוי בפתח הישיבה ההיא, נכתב עוד שאברך נוסף שנתקף במחלה ושמע את הדברים, עבר אף הוא להתפלל במקום אחר. וגם הוא נרפא".

מדוע הקטרוג רב כל כך בעקבות דיבור בעת קריאת התורה? הוסיף הרב זילברשטיין: "האדם המדבר מבזה בכך את ספר התורה ואת דברי התורה, וגם את בית המדרש. משל למה הדבר דומה? - לאדם העומד למשפט, והנה השופט קם ומדבר, והנידון אינו מתחשב בכך, ופותח גם הוא את פיו, ומדבר. הלא יש כאן בזיון בית המשפט בצורה קריטית".

3. אמירת 'קרבנות' לפני תפילת שחרית ומנחה

נקודה שלישית עליה עמד הגר"י זילברשטיין: אמירת 'קרבנות' לפני תפילת שחרית ומנחה, אשר הם יכפרו כאילו הקרבנו באותו יום קרבן , וכך לא נצטרך לקרבנות אחרים.

"אם היינו זוכים, ובית המקדש היה קיים, היתה יכולה להיות לנו כפרה בתחומים רבים, כמו שמובא במסכת זבחים (דף פ"ח עמוד ב') 'למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין'. כתונת מכפרת על שפיכות דם... מכנסיים מכפרים על גילוי עריות... מצנפת מכפרת על גסי הרוח... אבנט מכפר על הרהור הלב... חושן מכפר על הדינין... אפוד מכפר על עבודת כוכבים... מעיל מכפר על לשון הרע... וציץ מכפר על עזות פנים', וכו'" ציטט הרב את דברי הגמרא.

"אבל גם כאשר אין לנו לא קורבנות, ולא בגדי כהונה, אפשר להשיג כפרה-זוטא על ידי אמירת פרשיות הקורבנות לפני התפילה", אמר הרב זילברשטיין. "על הפסוק 'צו את אהרן ואת בניו לאמר' (ויקרא, ו' ב') מביא החפץ חיים את דברי המדרש הלומד מהמילה 'לאמר', שמשה יאמר לבני ישראל להתעסק גם ב'קריאת' העולה, דהיינו שאע"פ שמקריבין עולה, יהיו עוסקין גם בקריאתה", הסביר הרב זילברשטיין.

"החפץ חיים הסביר כי כיום, כאשר אין לנו יכולת בפועל להקריב קרבנות 'נשלמה פרים שפתינו', ובוודאי שמצווה עלינו להתחזק באמירת הקרבנות ובלימוד הלכותיהם, וייחשב לנו כאילו הקרבנו קרבנות לריח ניחוח לפניו", המשיך הרב זילברשטיין.

הרב זילברשטיין סיכם את דבריו: "הבה נאמץ לעצמנו את 'הרפואות הזולות' הללו, ונחזור לומר את פרשת הקרבנות, שבניגוד לדעה הרווחת בקהל אינם מנהג בעלמא או מילתא דחסידותא גרידא, אלא יש לכך מקור בחז"ל בהרבה מקומות, ובסידורי הקדמונים ז"ל, וכן נפסק להלכה בטור ובשלחן ערוך ונושאי-כליהם בלי פקפוק כלל.

"ובזכות אמירת הקרבנות, נזכה גם שישלח השי"ת רפואה שלימה לכל חולי עמך ישראל, ולא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, ותחזינה עינינו בשובו של השי"ת לציון ברחמים".