"בתי, אני מרעיד יבשות בשבילך"; המכתב שהייתי רוצה לקבל מהקב"ה

שלום בתי האהובה!!

את רואה את החושך, או שמרוב שהוא עבה קהו החושים. יש מבול בחוץ. התחלת לרוץ, לרוץ ולתפוס מחסה. את גם מבחינה בגוונים ששוטפים את העולם. הם מבלבלים אותך, עוזרים לך לשכוח לאן את שייכת ולאן את הולכת בכלל, עם כל יום שעובר, ומי הוא זה שמושך בחוטים מעל כל בני האדם. הנשמה שלך נשרפת ואת לא מרגישה, זה החושך שמרחיק אותך עד הקצה. נכון, את צודקת, זה קשה ככה, שכולם רחוקים, שוקעים באיי האופל ולא מבחינים שהאור רחק מהם, הם כל כך רחוקים שהם חושבים את האור האמיתי לחושך הגדול ביותר. הם גורמים לך לחוש שאת נפסדת, את עם האור העצום שבך – גלותית, חשוכה, אטומה לחיים. אבל היי, בת שלי, חייכי אליהם בנועם, אזרי אומץ מולם. לא נשאר עוד הרבה לסוף, את יודעת.

אל ייאוש. יבוא יום, והאמת שלך תצא לאור. זה הרי עיוורון לא לראות שהספירה לאחור החלה, והעולם מגיע לקיצו. הרי יש תוהו כזה גדול, לאן עוד העולם יכול להידרדר בדור שכזה? איזה עוד מדור של טומאה אפשר ליצור בכזה שפל, בכזאת תהום? סופה משתוללת בחוץ, גשמים של רוע, שיטפונות של שנאה. כל כך הרבה רצח, זימה, שנאה וטירוף, לא נתפס, דברים שהדעת לא מסוגלת לקלוט. ישנה טיפשות, כסילות, אנשים שרצים אחרי התאוות שלהם כבהמות בלי רסן, בלי גבול, בלי לחשוב בכלל שיש בקצה הקרחון, פה בעידן שלנו, אנשים שחיים אחרת. ישנם אפילו מלאכים. כולם מתרחקים מהטוהר, מהאמת, מהטוב הצרוף, הם מתרחקים מהאור, הם שוקעים. ואת?! התחלת כבר לרוץ, לרוץ  ולתפוס מחסה לבנות לך תיבה בדור של מבול. לשעוט מכל הטומאה הזאת לעבר הטוב הנצחי.

ואני, אבא, כל כך רוצה לשמור עלייך, בתי הקטנה. אני מרעיד יבשות, מסעיר את הימים וחוצב תהומות, שולח מיתות משונות וממטיר אסונות, בשבילך, רק כדי לצעוק לך ולעולם כולו – אני עודי כאן, משגיח ומכוון, מנהל את הכל גם כשכולם מנסים לשכוח. אני חפץ להזכיר לך שיש לך אבא אוהב, שמחייה אותך בכל רגע, שנותן לך הכל, והוא מחכה שתרוצי אליו ותתפסי מחסה בצילו. הוא רוצה להאיר לך בחושך, בצר, בקור האיום שמרחיק אותך ממני. להגיד לך ברוך: אל תתפתי, בת שלי, אל תלכי שבי אחרי החושך, שובי, שובי אליי. אני אגן לך, אני אשמור. רק אני והתורה שלי נוכל מולם, מול התהום, מול כל העולם! אל תפחדי להיות שונה, אל תפחדי להיות מכבית בדור שבו כולם מתייווינים! תאחזי בתורה שלי. היא תהיה לך לאם, למורת דרך. היא תלטף ותחבוק אותך בחום! היא תיתן לך חיים מאושרים, שכולם בחוץ מחפשים אותם לשווא. היא תשאיר אותך בחיים, היא תשאיר אותך שפויה בחוסר ההיגיון, היא ורק היא תביא לך מרפא ומזור. היא תשמור לך אמונים על הנאמנות שלך, היא תשמור את שכרך בבוא הימים!

זהו, הסוף כבר מגיע, המבול הולך ומתחזק, החושך מעצים! צריך לתת לנשמה את המזון שלה, להאיר אותה מבפנים, לשטוף אותה, לתת לה להתחבר לאלוקות, לאור, למה שישאיר אותה זכה וטהורה ליום הדין! אל תפחדי מהחושך. חפשי את האור, אזרי כוחות אחרונים, טהרי את הפנים ושובי אל ריבון העולמים!

מחכה לך, ומאמין שתתגברי על הכל.
אבא שבשמיים.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.