לשידוך שביטלתי: רציתי אהבה. אבל את הקב"ה אהבתי יותר

לארוס לשעבר,

אני כותבת לך מכתב שאני יודעת שאף פעם לא אשלח, ולא כי אין לי אומץ או כי אני פחדנית.

הפתיחה שפתחתי בה אולי קצת פרדוקסלית. אם שבור, אז בטח לא שלי.

וזו בדיוק הסיבה שלא אשלח לך.

והשבור שלי? זה אולי הלב. לא אתה.

עבר זמן מאז שברתי את השידוך. כעסת עלי, נפגעת, ירדת למחתרת, כמו שניסו לדגדג לי על הלב,

ואני שתקתי.

ואני נותרתי בבית שלי. הפוגעת, המכעיסה, ההורסת, השוברת לבבות של אחרים. ושותקת.

ואתה כנראה שכחת. שכחת שאנשים לא בורחים אם אין להם סיבה לברוח, שאנשים לא בוכים אם לא מכאיבים להם.

שכחת שאישה לא לוקחים בכוח, אישה מקבלים. שכחת שהחלק הכי יפה במערכת יחסים - זו היכולת של האישה לעשות למען בעלה, לתת לו את הלב שלה, ולא שהוא יגנוב אותו.

חשבת שהאהבה מקדשת את הכול, אפילו את האלוקים שלך. שכחת שצריך לאהוב אחד את השני הכי שיכול להיות, אבל את ה' עוד יותר.

שכחת שאהבה שלא עוברת בשער של הקב"ה היא לא אהבה אמתית; היא אהבת הגוף ולא אהבת הנשמות.

לא אהבת אותי, אהבת את עצמך.

וכשאהבת את עצמך, ושכחת את ה', שכחת גם אותי.

ואני, כל כך הרבה לילות רקמתי לי חלומות של אהבה, כל כך הרבה ימים בניתי לי תכניות  של בית. כל כך רציתי כבר לאהוב בעל באהבת אמת. כל כך רציתי לתת את כל כולי למישהו אחד שיגיע לו.

כל כך רציתי לפקוח עיניים בבוקר ולגלות את שאהבה נפשי לידי. כל כך רציתי לעבוד קשה בשביל שתוכל ללכת ללמוד בשקט. כל כך רציתי ללכת לקנות לך את הדברים שאתה הכי אוהב. כל כך רציתי שולחן שבת שלי ושלך, וזמירות, ונרות, ואשת חיל.

כל כך רציתי אהבה.

אבל את הקב"ה אהבתי יותר.

לא למעני שברתי, לא למען האהבה שנכזבה, ולא למען החלומות שהתרסקו לי כבר יום אחרי האירוסין. רק למען אבא שלי שבשמים. כי אם יש מישהו שאני מוכנה להקריב למענו את הדבר שהכי חשוב לי בחיים, יותר מהחיים בעצמם, זה הקב"ה.

אז ביום שאתה ירדת למחתרת, ביום שהאשמת אותי ברצח, אני הובלתי את האהבה שלי לעולה. עקדתי את החלום, ועוד השכמתי בבוקר מוקדם, כי אהבה מקלקלת את השורה.

אתה היית השבור, כשאני הייתי מרוסקת.

והלב המרוסק שלי היה הדבר הכי שלם שהיה אי פעם.

ביום שאתה כעסת, האשמת, שנאת ולא מחלת, אני צעדתי את מצעד האהבה. ולא היה שם תופים, ולא מחולות, רק צקצוקים ושמועות. לא היה שם זמירות והערכה, רק חמלה דביקה ורכילות, וכעס ממך.

אבל היו שם הקב"ה, והבית שלי, שהסכמתי להקריב בשבילו. עד למציאת האבידה האמיתית באמת.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.