התבודדות – שיטה בלעדית של ברסלב בלבד?

עולם ההלכה מותיר מרחב עצום לכל יהודי היאך לבנות בצורה נכונה את חייו. ולא זהה הדרך המצופה מאיש זה, לדרך המצופה מאיש אחר. אם נבחן את עצמנו נראה שחלק גדול מהנהגותינו מגיע ממקורות לא טהורים: מידות רעות ושאר סוגיות בלתי פתורות מן העבר שגרמו למהלך שגוי של אימוץ הנהגות מזדמנות וסיפורי צדיקים שלא הובנו כראוי.

על כל אחד ואחד לבדוק האם הדרך בה הוא הולך נובעת מבדיקה יסודית של חיפוש - מהו רצון ה' האמיתי, או שמא ההרגל של תחילת התשובה והשוחד של יחס החברה - מעוורים את עינינו. וכמה כואב הלב לראות את המתעקשים ללכת אחרי רגשות הקודש שלהם, ומזניחים את הסוד הנורא הזה, שדווקא התחברות לעצמם ולשכלם הישר הוא אשר יוביל למסילות העולות בדרך ה'.

השכל הישר

אפילו אנשים חכמים ומוכשרים עד מאד טועים בזה, ואינם מצליחים לנווט את דרכם האישית בחיים על פי השכל הישר. ולאותם אנשים צריך להזכיר את דברי המכתב מאליהו (ח"ה עמ' צ"ז) שהמצווה הראשונה היא, שבראש ובראשונה יהיה האדם לבר דעת! והשכל הישר הוא אחד השערים שפתח ה' לדעת את תורתו, וכדברי חובות הלבבות בהקדמתו וז"ל: השערים שפתח אותם הבורא לדעת את תורתו ואת דתו הם שלושה: אחד מהם הוא השכל הישר, והשני הוא ספר תורת ה', והשלישי הוא הקבלה שקיבלנו במסורת עכ"ל.

התבוננות בשכל

ההתבוננות בשכל, הוא כלי נשק רב עוצמה, שדרכו אנו בוחנים את חיינו ואת דרכנו. בזכות ההתבוננות זכינו לחזור בתשובה. בזכות ההתבוננות נוכל לשפר את הקשר שלנו עם ה'. יש אנשים שלא מצליחים לחיות רגע שקט – לחשוב, אלא תמיד מוצאים עיסוק גם בשעות הפנאי, והפלאפון שלהם תמיד זמין, וזה ממש עצת פרעה. ולכן לא צריך למלא כל רגע פנוי בשיחה ובטלפון, ואפילו בלימוד. חובה עלינו לפנות זמנים גם להתבוננות. ומעבר לזמנים הקטנים האלה, מומלץ מאד למצוא זמן קצוב פעם או פעמיים בשבוע, להתבודד בו, בזמן שהפלאפון מנותק ואנו מסדרים את המחשבות, ומחשבנים את דרך חיינו ואת האירועים שנחשפנו אליהם, ומוצאים פתרונות יצירתיים לייעל את חיינו.

דברי הגאון מווילנא

כתב הגר"א (בביאורו למשלי) על הפסוק (משלי י"ד ב'): "הולך בישרו - ירא ה'", וז"ל: 'כי כל אדם צריך ללכת בדרכו הצריך לו, כי אין מידות בני האדם שווים זה לזה וכו', ולכן הולך בישרו, בדרך היושר שלו, הוא ירא ה' עכ"ל. וכן מבואר בנצי"ב (העמק דבר דברים י' י"ב) שכתב שאין הקב"ה שואל מישראל אלא כל אחד לפי ערכו וכו', ומה שהקב"ה שואל מזה, כמעט שאסור לכת השנית.

שיקול דעת

גם בפלא יועץ (ערך שיעור) כתב וז"ל: וזה דבר שאי אפשר לפרשו הכל בכתב, כי לא כל האדם ולא כל העתים ולא כל המקומות ולא כל הדברים הם שווים, וצריך שיהא האדם חכם ומבין מדעתו, וישקול בפלס ומאזני משפט איזוהי דרך ישרה להתנהג בה לפי מה שהוא אדם בעיני הבריות וכו' ולפי המקום ולפי הזמן עכ"ל.

והסבא מקלם (אור רש"ז בראשית מאמר נ"ח) כתב וז"ל: אמרו חז"ל (אבות ב' י"ג) צאו וראו איזה דרך ישרה שיבור לו האדם, התחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד וכו', כי אין דומה זה לזה. לזה מצווה לפרוק, ולזה מצווה לטעון כדי לכוף את יצרו. לזה מצווה להתפלל, ולזה אסור להתפלל כי שומר שכיר הוא. זה מחויב לחלל שבת, וזה מחויב סקילה אם הוא מחלל שבת. לזה מצווה שיכוף יצרו ואל ידבר וילך ללמוד, ולזה מצווה שיכוף את יצרו וידבר עם חברו מחמת שיש לו קפידה עליו. וצריך להתחנך בזה. לזה מצווה להסתיר מעשיו קצת כי יישאר בפנימיות, ולזה אם לא יהא ניכר באיברים החיצונים לא יישאר אצלו כלל. ואם כן אין עבודתם דומה זה לזה. וזה שאמר 'שיבור לו האדם', לשון יחיד. והוא הדין גם באדם עצמו הדרך משתנית בהתאם למצב ולנסיבות. פעמים יחמיר על עצמו ופעמים יקל על עצמו עכ"ל.

רבדים נוספים

העולם הזה דומה לקרחון שרק חלקו הקטן מגולה מעל פני המים. יש כללים רבים שמשפיעים ומכתיבים את המעשים שיוצאים החוצה, והחכמה היא לנסות להבין - מתוך המעשים הנראים לנו, את העיקרון הכללי שמאחוריהם – גם כללים גשמיים וגם כללים רוחניים. למעשה, כל מיצג מציאותי הוא המחשה ספציפית של עקרון כללי שרק צריך למצוא אותו.

ומשל לתמונות התלת ממדיות שהמתבונן בהם במבט ראשון רואה עיבוד מחשב חסר משמעות, אבל שינוי הפוקוס שבעין חושף דמות מרהיבה שטמונה בתמונה. כך גם העולם כולל תובנות מרהיבות אם רק נשנה אצלנו את זווית הראיה - על ידי התבוננות וניתוח המציאות שלנו.

רק דרך ההתבוננות

כמו שבלימוד התורה, רק על ידי שחוזרים על הלימוד מצליחים להבין לעומק את הסוגיה כראוי, כך גם ניסיון החיים שלנו הוא בית ספר, ובזמן שהדברים קורים לנו אנחנו לפעמים מדי עסוקים מדי בלהגיב בזמן אמת. בזמן שחוזרים ומנתחים בבהירות מה קרה, אז ה' ממש שותל אצלנו תובנות והשגות, ועוזר לנו להבין כראוי את המציאות, את עצמנו, את שאיפותינו ואת דרכנו, שזה ודאי כלי הכרחי בחייו של כל בן עליה.

וכן מפורש בגמרא (ברכות י"ט) שאם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום, מפני שודאי עשה תשובה – כלומר ודאי ניתח וחשבן שוב את מעשיו, וממילא כשחשב על המעשה הלא ראוי שעשה, על אף שבשעת מעשה עשה חשבון שנכון לעשותו, אבל אחר כך ניתח שוב את כל ההשלכות והגיע למסקנה שלא היה נכון לעשותו וממילא גם עשה תשובה על כך.

התבודדות

בספר זה ביארנו כמה כלים, אבל כל אחד מכם הקוראים, הוא המומחה הטוב ביותר בעניין החיים של עצמו. נסו לבחון את המציאות ואת שרשם של דברים. לדוגמא, מי שמגיע הביתה עצבני, שינסה לבחון מה הסיבה לכך - אולי הכעס נובע מכך שיש בו רצון ילדותי לקבלת פנים מלכותית עם סעודה חמה וילדים ישנים כמו באגדות וכמו בהוליווד, והוא טרם הפנים שבעולם האמיתי גם הבית הוא מקום עבודה. ואולי הוא סתם רעב, ואז אפשר לאכול תפוח לפני שמגיע ואז הוא יהיה הרבה יותר רגוע. ועל זה הדרך יתבודד פעם או פעמיים בשבוע וינסה לחשוב על חייו ועל דרכו הרוחנית.

עוד אפשר וכדאי לנצל זמן זה לשיחה ותפילה עם ה' - בלשונו שלו, יודה לו על כל הטוב שהעניק לו, ויספר לו על הקורות אותו ועל ניסיונותיו, ויבקש עצה טובה וישועה.

משום מה, מקובל לאחרונה בצבור שהתבודדות היא דרך בלעדית של ברסלב. האמת שזה יסוד חשוב לכל מבקש ה'. יסוד זה מאד בסיסי ויסודי ביהדות: רבי אברהם בן הרמב"ם בספרו (המספיק לעובדי ה') כתב (בפרק ההתבודדות שבסוף הספר) שכך היתה תמיד דרכם של גדולי הדורות הצדיקים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ודוד, וכל הנביאים ותלמידיהם הצדיקים, שנטו אל ההתבודדות החיצונית המביאה לידי התבודדות פנימית.

דברי הרמח"ל בעניין ההתבודדות

גם הרמח"ל במסילת ישרים (פ"ג) ובספרו דרך עץ החיים, האריך במעלת ההתבודדות והשיחה הישירה והפשוטה עם ה', וז"ל שם: הלא האדם, רוב שנות ימיו עומד לחשוב חשבונות עסקיו, עסקי חיי שעה. ולמה לא ישים אל לבבו אפילו שעה אחת גם לזאת, לחשוב מחשבת ממש: מה הוא? ולמה בא לעולם? או מה מבקש ממנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא? ומה יהיה סוף כל ענייניו? כלל הדברים: האדם שאינו חושב על זה, קשה לו מאוד מאוד להגיע אל השלמות, והאדם החושב על זה - קרוב אליה מאוד. והחכמים הולכים הלוך וחשוב תמיד, לא יפנו דעתם מזאת, ולכן יצליחו בכל מעשיהם. אך הממעיט לא ימעיט מלהיות לו קביעות זמן לפחות לשים אל לבו אם מעט ואם הרבה, כי אז יצליח את דרכיו ואז ישכיל", עכ"ל.

דברי המשנה ברורה בעניין ההתבודדות

עניין ההתבודדות מוזכר גם במשנ"ב בשם האר"י (בבה"ל סי תקע"א ס"ב ד"ה ת"ח) וז"ל: יום אחד מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו, ויתקשר מחשבתו בו כאילו כבר עומד לפניו ביום הדין, וידבר לאל יתברך כאשר ידבר העבד אל רבו ובן אל אביו, והעתיקו זה האחרונים עכ"ל. וידוע שכך גם נהג החפץ חיים, והיה רגיל להתבודד בעלית הגג שבביתו.

סיכום הפרק

לסיכום פרק זה, הקב"ה נטע בליבנו יצר שאפתנות אשר אמור לגרום לכל אחד מאיתנו לרצות לבנות את עצמו ולהגיע להישגים. אם ננסה להגדיר את אותן מטרות על סמך חיקוי הסביבה, הדבר יגרום בהכרח לתסכול ואכזבה לאורך זמן, וכן נחטא בכך לאמת. והאמת היא שאין הקב"ה תובע מאיתנו מה שאין ביכולתנו.

כולנו עסוקים וטרודים בהשגת מטרות מסוימות: לימוד תורה, עשיית מצוות, טיפול וחינוך הילדים, וכן דרכים למציאת פרנסה. עלינו להבין שצורת החיים הנכונה אשר בלעדיה אי אפשר להגיע למטרה, היא שיהיה לנו טוב, ושנהנה משגרת חיינו, אנחנו ונשותינו. ולכן צריך לעשות השתדלות גם בתחומים אלה, ולא לזלזל בכך. בכוחו של כל אחד ואחד למצוא לעצמו דרך והנהגה שתשלב את המטרות הידועות הנ"ל, ביחד עם סיפוק והנאה בחיי היום יום.

וכך, נוכל לשלב את הכלים שנתן לנו ה', שהם טבענו, חינוכנו ורצונותינו, בתוך המערכת התורנית, הלימוד והמצוות, ובכך לגדול ולצמוח כראוי, צמיחה יציבה ואיתנה.

 לרכישת ספריו של הרב דן טיומקין 'מקום שבעלי תשובה עומדים', לחצו כאן.