הבחור שב בתשובה בזכות משפט אחד. מהו?

1. משפט יחיד שהחזיר את הבחור בתשובה שלמה

הרב אלימלך בידרמן מספר על בחור יקר, שבראשית ימי בחרותו עזב את דרך התורה וירד על לדיוטא התחתונה, עד שלא הייתה עבירה אחת מן התורה שלא עבר עליה. ההורים השבורים הוזילו הון ושילמו סכומים רבים לטובי המחנכים, הרבנים והפסיכולוגים על מנת שינסו להשיב את בנם לדרך הישר. סך כל ההוצאות הגיעו למאות אלפי דולרים.

אחרי מספר שנים התרחש הנס, והבחור חזר למקור מחצב נשמתו ושב בתשובה שלימה. הוא שב לבית הוריו וזנח אחריו את כל השנים הקודמות, בהם פרק כל עול.

פעם אחת, בשעת הכושר, פנה אליו אביו באמרו: "אמור נא בני יקירי, איזה דולר מתןך מאות האלפים שהוציאנו עליך, החזיר אותך לדרך הטוב והישר?", השיב הבן: "אף לא דולר אחד מתוך הסכומים שהוצאת. אספר לך מה השיבני: באחד הימים הקשים 'בין עבירה לעבירה' פגש בי רב פלוני וקדמני ב'שלום עליכם' במאור פנים הפלא ופלא, אמרתי לו: 'וכי ב'שלום עליכם' מקדמני הרב, וכי ידע מר עם איזה בעל עבירה הוא מדבר עתה, כי כזאת וכזאת עשיתי', אמר לי הרב: "עדיין חביב אתה כבן של בורא עולם, והקב"ה יושב ומצפה לשובך כי בנו אתה".

השיב הבחור: 'מה אתה סח?' והוסיף למנות עוד עבירות, חמורות שבחמורות, אך הרב בשלו: 'הקב"ה, אביך שבשמים, ממתין ומייחל לבואך אליו'. הרב נשק על מצחי ונפרד ממני ברוב חביבות". הבחור סיים את הסיפור באמרו לאביו כי באותה שעה היה בדרכו לעבור עבירה גדולה, אך דבריו אלו של הרב המיסו את לבבו, והוא שב בתשובה שלמה.

2. הקב"ה מצפה שדווקא מתוך החושך ישיר היהודי שיר ושבח לפניו

מסופר על הגאון מטשעבין, שהיה בגלות סיביר הנוראה. באחד הימים, יצא הגאון אל היער לומר 'קבלת שבת' מתוך מסירות נפש בכפור הנורא. כאשר שהה הגאון לבדו ביער, הוא נזכר בפירושו של האדמו"ר מבעלז על הפסוק: 'קול ה' יחיל מדבר, יחיל ה' מדבר קדש '". האדמו"ר הסביר כי המילה 'יחיל' היא מלשון 'המייחלים לחסדו', כלומר המדבר מייחל ומצפה לישועת ה'.

עוד הוסיף הגאון ונזכר בדברי חז"ל שהעולם מחולק לשלושה: שליש מדבר, שליש ים ושליש מקום יישוב. התעורר הגאון בעומקה של סיביר הקפואה ואמר לעצמו: במקום היישוב – ודאי קיימים יהודים המודים לבורא העולם, במקום הים – גם כן נשמע קולו של הבורא, כאשר יורדי הים מגיעים בשלום אל מחוז חפצם, אולם מי משבח את הבורא בשליש השלישי, שהוא מקום מדבר ושממה? והרי כתוב כי בורא כל העולמים מייחל שיאמרו אף בארץ ציה וערבה דברי קדושה.

כשנזכר הגאון מטשעבין במאמר זה, התחזק על משמרתו באותו 'מדבר', ואמר את מזמורי קבלת השבת בהתלהבות של קדושה מיוחדת.

שנים לאחר מכן, כאשר זכה לעלות לארץ הקודש, הסביר לחסידיו כי יש לכל אדם יש ימים בהם הוא דומה למדבר, ואין לו כל חשק לעבוד את קונו. "גם עליהם אומר ה' 'קול ה' יחיל מדבר, יחיל ה' מדבר קדש'", זעק הגאון בהתלהבות. "גם בימים של מדבר, על האדם לדעת שהקב"ה חפץ לשמוע ממנו את קול ה' בפרט בעת כזאת".

הגאון המשיך והסביר כי "כאשר מצבו של האדם מאיר ומרומם - אין חידוש כל כך במה שהוא משבח את השי"ת, ואדרבה, דווקא מתוך החשכות וההסתר, עליו לרון שיר ושבח לבורא כל עולמים, והוא חשוב עד מאד לפני הבורא".

3. אדם שסובר שאין לקב"ה עניין בבני האדם – נחשב ככופר

רבי לוי יצחק מברדיטשוב הסביר כי אדם החושב כי בורא עולם אינו צריך אותו הוא נחשב ככופר בעיקרי האמונה. כה דבריו ב'קדושת לו'י: "וזה הוא עיקר עבודת האדם עבור לעשות נחת רוח לבורא ב"ה, אמנם אם מתייאש את עצמו ואומר שאין להקב"ה נחת רוח במעשיו, הגם שיהיה סובר שהוא עניו ושפל ברך, אם מתייאש את עצמו ואומר שאין לקדוש ברוך הוא נחת רוח בתחתונים, אין זה נקרא עניו ושפל ברך, אדרבה הוא נוטה קצת למינות".

4. יש לזכור שהקב"ה שמח במעשיו ובמצוותיו של האדם, גם כשאינם מושלמים

המגיד ממזריטש נהג לומר: "הקב"ה שמח במעשינו ובמצוותינו ובתורתנו כמאמר הכתוב 'בן חכם ישמח אב', ואנחנו נקראים בנים למקום. ומכאן, שצריך להיזהר מאוד שלא להיגרר אחרי ענווה פסולה, אלא לכלכל צעדיו ולדעת להשתמש בעת הצורך במידת ההתנשאות של "ויגבה ליבו בדרכי ה'".

5. עצה מיוחדת איך לא להתייאש למרות הנפילות בעבודת ה'

הרב בידרמן מתייחס לאנשים המיואשים מנפילותיהם הרוחניות, ופונה אליהם: "שמא תאמר: 'הכיצד לא אתייאש, והרי באמת רחקתי מהקב"ה ומעבודתו?', התשובה על כך היא: שיתחיל האדם להחשיב כל פעולה טובה שלו, אפילו הקטנה ביותר. כי כל פעולה שהיא עושה לקדוש ברוך הוא נחת רוח אמיתית.

כמה אני שווה ומה אני שווה? עברתי הרבה עבירות, מה ה' חושב עלי? הרב יגאל כהן בשיעור מרתק שאסור להחמיץ: