דבר תורה לפרשת ויחי: כמה חשוב להתרחק מהמחלוקת

"כמה זמן אתה מעשן?" שאל יוסי את ראובן חברו, איש העסקים. ראובן משך בכתפיו: "משהו כמו עשרים שנה".

יוסי רצה לדעת פרטים: "וכמה אתה מעשן ליום?" – "2 קופסאות", הייתה התשובה.

"לא חבל?" ניכס יוסי את עמדת המוכיח בשער, "עשרים שנה כפול שתי קופסאות ליום, בחשבון פשוט זה 350,000 ₪. יכולת לקנות היום רכב יוקרה בכסף הזה".

ראובן הראה סימני התעניינות. "ואתה", פנה ליוסי, "מעשן?" יוסי השיב בשלילה.

מכיסו של ראובן נשלה שלט יוקרתי. בעודו לוחץ על הכפתור ונכנס לרכב, שאל: "ואיפה הרכב שלך?"...  

***

יעקב אבינו מצווה לבניו להתאסף. כל אחד מהם שומע דברי נבואה המיוחדים לו, מי שקיבל תוכחת מוסר שהינה ברכה עבורו ומי שקיבל ברכה כפשוטה. שניים מבני יעקב, שמעון ולוי, קיבלו את דברי אביהם ביחד: "בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי".

מבאר רש"י הקדוש: "בקהלם אל תחד כבודי", שכאשר קרח יקהיל את העדה לחלוק על משה רבינו, מבקש יעקב שלא יוזכר שמו במחלוקת. הרה"ק רבי מאיר מדז'יקוב, בספרו "אמרי נועם", שואל: וכי מה משנה ליעקב אם שמו "יוזכר" במחלוקת אם לאו. הוא הרי לא יהיה שם, רק "יזכירו" אותו. זה באמת חשוב?!

שלושה ימים שלא בא אוכל לפיו של האריה מלך החיות. הוא היה מותש, עייף ורעב, אבל טרף אין. במוחו של האריה הבזיק רעיון, והוא קרא לסוס: "אמור לי, איזה ריח יוצא מפי?" הסוס, שלא חשד במאומה, הריח את פי האריה שמשך שלושה ימים לא אכל, וריח רע נדף ממנו. "מלך החיות", אמר ברטט קל, "ריח לא טוב יוצא מפיך".

האריה התאדם, קצף ושאג ברוגז: "מורד במלכות הינך! איך תעז לומר שמפי יוצא ריח רע?" קפץ על הסוס, שיסע אותו לגזרים ואכל לשובע. בעודו מעמיד פני נרגז וזעף על חוצפתו של הסוס, הרי שבלבו פנימה חגג הלביא ניצחון.

אחרי שלושה ימים החליט האריה שצריך שוב להשיג אוכל, אבל הפעם לא צריך לצאת לצוד. הוא כבר מכיר את השיטה: הזאב נקרא אחר כבוד לומר למלך איזה ריח יוצא מפיו. הזאב, שראה מה עלה בגורלו של הסוס, החליט להתחכם: "מלכי הרם! מפיך נודף ריח גן עדן, לא הרחתי עדיין ריח כזה בעולם כולו".

האריה כשכש ברוגז בזנבו, והנחית כף אדירה על גבו של הזאב. רגע לפני שפרחה נפשו של זה האחרון, תקע בו האריה עיניים רושפות והפטיר: "חושב אתה לשקר למלך? ריח טוב אתה אומר? גם אותך יש להרוג!" וקרע אותו כדג...

ימים מספר חלפו והמלך נתן עיניו בחיה הבאה, השועל.

כאשר נקרא הערמומי שבחיות אל האריה, הגיע עטוף כולו בצעיף גדול, עיניו מזוגגות ואדומות משפשוף ואפו סמוק כדובדבן בשל. בידיו נשא השועל ערימת ממחטות לכל אפצ'י שלא יבוא, וכך כשל לפני המלך באמרו: "אדודי הבלך, אדי באוד מצודד, האף שלי סתוב ואדי לא יכול להריח כלוב"...  

השועל החכם הבין שהדרך היחידה לצאת מהמלכודת, הינה להסביר שהוא לא יכול להריח, והוא מנוע מלהתערב. כך, הסביר הרה"ק מדז'יקוב, היו דברי יעקב על מחלוקת קרח: ביקש יעקב ללמד את בניו שכה נוראה היא המחלוקת, עד שכאשר היא פורצת, חלילה, יש לעשות הכל כדי שאפילו שמו של האדם לא ישתרבב אליה. לא לטוב ולא למוטב.

בספר "דברי ישראל" מביא בשם הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע: יעקב אבינו נקט לשון "סוד" – "בסודם אל תבוא נפשי". לאמור: קרח לא היה אדם פשוט, מחלוקתו עם משה רבינו מן הסתם עמוסה הייתה "כוונות וסודות התורה", אבל גם למחלוקת שכזו, עם "סוד", אין רצונו של יעקב אבינו להשתייך. "אל יתייחד עמהם שמי"...

* * *

כולם יודעים שלא טוב להיכנס למחלוקת. בטח כאשר היא אינה נוגעת לך. אולם ישנם הסבורים שהם יצליחו היכן שכולם נכשלו. אני אלך ואדבר עם פלוני, אראה לו באותות ובמופתים שאני הצודק. "אני מעשן ויש לי רכב", הוא זה שטועה!

יעקב אבינו ביקש לגלות לבניו את הקץ. עצה אחת הוא העניק להם, יקרה מפז ומפנינים: "האספו", הִקָבְצוּ, בני יעקב. כאשר לא יהיה ביניכם פירוד, תברחו מהמחלוקת כמו מאש, זהו הסוד שיחזיק אתכם אפילו באחרית הימים.