חברה נדירה שלי, אחרי שירדתי ברוחניות - תודה שהצלת אותי מעצמי

לתהל (שם בדוי), חברתי הנדירה! (כי כמוך נדיר למצוא)

אני רוצה לבקש ממך סליחה.

סליחה שלא הייתי שם בשבילך כמו שאת תמיד שם בשבילי,

סליחה על שאני מציקה לך ואת מחזירה לי טוב כאילו לא היה כלום,

סליחה על כל מה שהיה בתקופה האחרונה.

אני רוצה להסביר לך מה קרה באמת, מנקודת מבט אחרת.

הכל התחיל לפני חמש שנים ו-6 חודשים בחופש הגדול. את גילית על קשרים לא טובים שלי עם חברים וחברות לא טובים, אנשים שרק ירדתי רוחנית בגללם, אנשים ש"עזרו" לי לרדת לתהום עמוקה ממנה הוצאת אותי.

מצאת אותי באמצע שום מקום, קצת (הרבה) אבודה, שרק מנסה להיות נאהבת – אבל הבגידות באו במהירות גדולה מידי.

לא קיבלתי אהבה בבית, אז חיפשתי אותה בחוץ. אבל עשיתי את הטעות הכי גדולה שיכלתי לעשות, לבקש אותה מבחוץ. נזרקתי בחוץ לכל מיני מקומות, הייתי ישנה אצל חברים או חברות (מה שהיה מגיע ראשון). הייתי מבלה בכל מיני חורים שלא מתאימים ולא מכבדים אותי ולא אף בנאדם אחר!

עבדתי במקומות הכי לא צפויים, כדי לקבל קצת כסף בשביל לאכול באותו יום.

אבל כאן את נכנסת לתמונה. מצאת אותי בדרום תל אביב, רעבה לאהבה ולמקום חם שיגן עלי באמת ולא יארח אותי רק לישון. מצאת אותי ולקחת אותי אלייך הביתה, שמרת עלי מפני כל הרוע שבו הקפתי את עצמי כל הזמן הזה.

לקחת לי את הנייד וסיננת משם אנשים צבועים, אנשים שחשבו לנצל אותי בשביל הצרכים האישיים שלהם. הסתבכת איתם בשביל להציל אותי.

אני יודעת שהם מאיימים עלייך, ואת מראה כאילו לא מזיז לך, אבל ידעתי שזה הציק לך לכן החלטתי לעשות מעשה.

לקחתי את הטלפון בחזרה אלי, והתקשרתי אל כל המספרים שזכרתי בע"פ וגם אל אלה שחיפשתי שעות אחרי המספרים שלהם, רק כדי להגיד להם שיעזבו אותך. אבל את הבנת מזה שאני לא רוצה לעזור לעצמי, ומאז את עקבת אחרי כל תנועה שלי, ופחדת ובצדק, גם אני לא סמכתי על עצמי, אבל זה הצליח!

מה שנשאר לי להגיד לך זה תודה!

תודה על הכל. בזכותך חזרתי לעצמי ולמשפחה שלי.

בעזרת ה' כשיהיו לי ילדים ובעל, אני אוכל להגיד לך: "שלי ושלהם - שלך הוא".

הילה

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.