ידידיה מאיר: מה המסר שהתקשורת מבהירה לביבי בכל דרך אפשרית?

1. כששמעתי במוצאי שבת, ליל עשרה בטבת, שהרב משה שפירא הלך לעולמו, מיד חשבתי על שני אחיי.

יכול להיות שזה לא בסדר. שהייתי אמור להתאבל על הסתלקותו של ענק בתורה ובמחשבה, על הדמות הנדירה שנעקרה מעולמנו, על האבדה הגדולה לדור. אבל מה לעשות, אדם קרוב אצל אחיו וידעתי מה עובר עליהם עכשיו. הרב משה שפירא בנה את כל עולמם הרוחני. במו עיניי ראיתי איך הוא הפך אותם משני נערים חביבים לבני עלייה של ממש.

בעצם, למה אני כותב שידעתי מה עובר עליהם למשמע דבר פטירתו? לא באמת ידעתי, ועד לרגע זה אני לא יודע מה עובר עליהם. כי ברוך השם מעולם לא איבדתי אדם שבנה את כל עולמי הרוחני. זה משמח כמובן. מצד שני, וזה פחות משמח, האדם הזה עוד לא נולד. כלומר, יש כמה וכמה דמויות שאני יכול לומר שהשפיעו ומשפיעות עליי, בהחלט, אבל לא זכיתי לרב, למחנך דגול כזה, לאישיות שמשנתו תלווה אותי צעד אחר צעד. שממש אהיה תלמידו המובהק ברמה כזאת שאקרע עליו קריעה בבגד, כמו שעשו אחיי השבוע, כי "רוב תורתי ממנו" כמוגדר בשולחן ערוך.

רבי משה שפירא זצ''ל

ואם כבר מדברים, אז עוד וידוי קטן: לא אחת ניסיתי להאזין לאחד משיעוריו המיתולוגיים. אותם שיעורים שבועיים שאחיי ועוד מאות תלמידים מכל הגוונים - בני ישיבות ואנשי עסקים, רופאים, אנשי הייטק, חרדים, דתיים לאומיים, חוזרים בתשובה - לא החמיצו במשך שנים. אבל לא ממש הבנתי.

"גאון המחשבה", זה היה הכינוי שהוצמד תמיד לשמו. גם בדורנו, מרובה התארים המפוצצים, הכינוי הזה היה נדיר. אני לא מכיר עוד מישהו שזכה לו. ובשביל להבין מערכות עמוקות של גאון מחשבה, שבמשך שעה ארוכה מצטט (בעל פה, אגב) ושוזר רעיונות גבוהים מתורתם של המהר"ל, הרמח"ל, הגר"א ועוד ועוד - צריך רמת משכל, או ידע, ובעיקר קשב, שלא בדיוק היו לי.

2. אבל יש משהו שאני בהחלט לוקח מהרב משה שפירא. ונדמה לי שאת זה למד ממנו כל מי שבא איתו במגע, או אפילו רק ראה אותו מרחוק: בעצם נוכחותו הוא לימד את כולם רצינות, רוממות, גדלות. את השיעור הזה לא היה מסובך להבין. הוא פשוט הקרין את זה. בכל תנועה, בכל דיבור, בכל שתיקה.

יש סיפור מפורסם על אחד מגדולי תנועת המוסר שאמר שהוא לא מאמין בתורת האבולוציה של דארווין מסיבה פשוטה: הוא ראה את רבי ישראל מסלנט. לא ייתכן שאדם כזה, מוצאו מן הקוף. פשוט לא יכול להיות. נדמה לי שלא צריך להרחיק לכת עד רבי ישראל מסלנט כדי להבין את זה. בעולמנו, בדורנו, כאן בשכונת בית וגן בירושלים, התהלך עד השבוע, אדם שראית אותו והבנת שאין צ'אנס. שמותר האדם מן הבהמה.

הסתלקותו של הרב משה שפירא אתגרה את העיתונים החרדיים. אי אפשר היה לכתוב עליו סתם קלישאות. "בגלל ייחודה של האישיות קשה לתאר את גודל האבדה", נפתח במעין התנצלות מאמר המערכת של 'יתד נאמן'. "הוא היה כאן ולא היה כאן בכלל. הוא משך אל-על את שומעי לקחו בציציות ראשם, למחוזות גבוהים יותר, מרוממים יותר. אלפים ליוו אותו השבוע. לא ציבור. אלפי יחידים".

בהמשך המאמר ההוא, שכותרתו "צו גירוש לרדידות", כתב עורך העיתון, ישראל פרידמן: "הוא היה נסיך ממלכת התורה. באורחות חייו קרא תיגר על הרדוד והשטחי, על החיקוי והסילוף. איש פנימי שבז לכל דבר חיצוני... אי אפשר לצפות מכל בן ישיבה להיות הגאון המופלא ר' משה זצוק"ל. רחוקות מאיתנו הפסגות. עמוקים לנו המים אליהם צלל. הוא נגע ברבדים שאין לנו כל השגה בהם. אבל לכל הפחות חובה עלינו לשרוף את דגל הרדידות ולהניף את דגל הרוממות. קצת. משהו".

לשרוף את דגל הרדידות. איזה רעיון נפלא. מצד שני, יש לי יותר מחשש סביר שברגע שנשרוף אותו, יקום מיד מישהו וינופף בו בעוז מחדש. אז אולי, בשלב ראשון, לא נהיה כאלה רדיקלים, ורק ננסה, לפחות בימי האבל על הדמות המיוחדת הזאת, להוריד את דגל הרדידות לחצי התורן?

3. ועכשיו לעניין אחר, ובאמת סליחה שאני עובר למחוזות כה רחוקים. אתם יודעים מה? גם זה מתחבר לי למשנת חייו של הרב שפירא. שמעתי שפעם, בשיעור קטן ומצומצם, כשמולו תלמידים-מתחנכים קרובים, אחד מהם שאל שאלה, כנראה בלי לחשוב עליה מספיק קודם. "אתה מדבר כמו רדיו", אמר לו הרב. מבחינתו לא היה אייקון שסימל רדידות, שטחיות, חוסר מחשבה ובלה-בלה, כמו רדיו.

מעניין. הרי כולם רוצים לדבר ברדיו, ואנשים חשובים למדי שוטחים שם את משנתם, בסמכותיות, ברהיטות. בפאתוס אפילו. ובכל זאת, ובגלל זאת, הרב שפירא הזהיר את תלמידיו מדיבור כזה. מרעיונות שאולי נשמעים טוב, אבל הם פופוליסטיים, שטחיים, המוניים.

הסיפור הזה מזכיר לנו שהתקשורת היא רק תקשורת, בימים בהם מדברים עליה כאילו היא מינימום הסנהדרין. זה לא שהשיחות של נוני וביבי נשמעות לי הולמות, אבל הזעזוע הרב קצת מוגזם. כאילו, מה חשבתם עד היום? שנוני מוזס הוא החפץ חיים? שלא מדובר קודם כל בעסק מסחרי, בידורי, כלכלי? וזו באמת הבעיה היחידה בתקשורת, הפגישה בין ביבי למוזס? מה עם בעיות העומק היסודיות? ככה צריכה להיראות תקשורת במדינה יהודית אחרי אלפיים שנה? זו תקשורת שלא רק שלא נותנת צו גירוש לרדידות, אלא הופכת את כל עם ישראל לרדוד. היא מטמטמת ומבהמת אותו 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע (ולא שישה לצערנו), וזה העיקר, אבל על זה אין סעיפים פליליים בחוק.

4. אז הרב שפירא אמר לתלמידיו "לא לדבר כמו רדיו". הנה מישהו שדיבר השבוע ברדיו והתעלה אפילו על מה שהולך שם בדרך כלל. אני לא יודע אם זאת הייתה פליטת פה או אמירה מתוכננת. ביום ראשון השבוע, אחרי ריאיון עם ח"כ דוד ביטן ולפני שיחת עומק עם יבואן סיגרים מקובה, העלה רזי ברקאי את אמנון אברמוביץ' לשיחה על חקירות נתניהו. לדעתי הוא אמר שם דברים דרמטיים לא פחות מהאמירה המפורסמת שלו בתקופת ההתנתקות, ומשום מה, אף אחד לא שם לב. את אריאל שרון, כזכור, הוא המליץ "לאתרג", כי הרי אם מפנים יישובים פורחים ונסוגים מחבלי ארץ – אפשר להקל קצת עם החקירות הפליליות והשחיתות.

וכך אמר השבוע הפרשן הבכיר על החקירה החדשה נגד נתניהו: "אנחנו לא יכולים לומר אם זה ייגמר בכתב אישום כן או לא, אבל לו דעתי הצנועה והענייה תישאל, אני חושב שנתניהו צריך כבר היום להתפטר מתפקידו. כי החיבור בין תיק אלף לתיק אלפיים הוא חיבור קטלני. כל מי שמכיר את השיח חושב שמדובר בדבר כבד משקל בלשון המעטה. נכון היה שראש ממשלת ישראל יתפטר מתפקידו ולא ישוב עוד לתפקיד ציבורי. אילו היה מתפטר מתפקידו ולא שב עוד לתפקידים ציבוריים, הרי הוא כבר 11 שנים ראש ממשלה, אני מאלה שלא הייתי רוצה לראות אותו עומד לדין. על פי תפיסתי הצנועה הייתי רוצה לראות אותו מסיים את תפקידו - ואז לא היה לי שום עניין לראות אותו עומד למשפט".

זמן קצר אחרי ההתבטאות הזאת התרחש הפיגוע הקשה בטיילת ארמון הנציב, וסדר היום השתנה, אבל בואו נתעכב עליה רגע. אנחנו עדיין לא יודעים את כל פרטי ההצעה של נוני לביבי, אבל כאן, אחד העיתונאים הבכירים בישראל מציע לנתניהו כך: תעזוב את הבית ברחוב בלפור – ונסגור לך את כל התיקים.

ובכן, דעתי (הצנועה והענייה!) היא שיש פה סוג של איום כלפי נתניהו. אם תתפטר עכשיו, "נלבין" לך חקירות. מאיפה בכלל היומרה והסמכות? לא ברור. הרי אם באמת הייתה שם שחיתות מזעזעת, למה בעצם לטאטא אותה? אדרבא, שיועמד נתניהו לדין. רק בשם הערך הקדוש של העפת ביבי מבלפור אפשר לוותר על בירור האמת בבית המשפט?

אבל תקראו שוב, זה בדיוק מה שנאמר כאן: אפשר להכשיר את דעת הקהל כדי שאתה, ביבי, לא תעמוד לדין. רק תעוף כבר. תלך. אתה ושרה ויאיר ואבנר והכלבה קאיה. אז מה אם ניצחת בבחירות. אז מה אם יש לך שלושים מנדטים, אז מה אם החקירה עוד לא הבשילה והפרטים עוד לא ברורים. אם תקבל סוף סוף את הרמז העבה שהתקשורת מנסה לרמוז לך כל כך הרבה שנים – גם אתה תזכה סוף סוף להיות אתרוג מהודר.

לתגובות: yedidyam@netvision.net.il

הטור התפרסם בעיתון 'בשבע'.