סקירה קצרה של ספרי הרמב"ם, עמודי השדרה של ההלכה היהודית לדורותיה

רבי משה בן מימון, הידוע בראשי התיבות של שמו הרמב"ם, היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות, אשר עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוא הוכתר בכינוי "הנשר הגדול".

בבואנו להגיש בפניכם את ספריו של הרמב"ם, רועדת היד ונאלמות המילים. הרמב"ם, מגדולי הראשונים, העניק לנו מורשת יהודית עצומה בדמות ספריו המקיפים. הרמב"ם הרבה להשתמש בעט הסופר אשר בידו וכתביו המרובים עוסקים בענפים שונים: ביאורים לדברי חז"ל, פסקי הלכה, פילוסופיה, רפואה, תשובות ואגרות לקהילות יהודיות שונות ועוד.

קבלו סקירה קצרה על ספריו, התופסים מקום נכבד ובסיסי בלימוד התורה:

1. פירוש המשנה – בהיותו בן 23 החל הרמב"ם בחיבור פירושו למשנה. החיבור הוא פירוש מקיף ובהיר על כל מסכתות המשנה.

בתחילת פרק חלק במסכת סנהדרין, יש פירוש ארוך שזכה לשם "הקדמת הרמב"ם לפרק חלק", בו הוא מבאר את שלושה עשר עיקרי האמונה וענייני שכר ועונש.

בתחילת פירושו למסכת אבות כתב הרמב"ם הקדמה שנקראת "שמונה פרקים לרמב"ם". בהקדמה זו סוקר הרמב"ם את מבנה נפש האדם, טעמי המצוות, תורת הנבואה וידיעת הבורא.

2. ספר המצוות לרמב"ם – ספר המצוות הוא חיבור של הרמב"ם הכולל רשימה של 613 המצוות הרשומות בתורה שבכתב. מתוכן 248 מצוות עשה ו-365 מצוות לא תעשה. לחיבור הקדים הרמב"ם מבוא של 14 שורשים, כלומר כללים, לפיהם נקבעת רשימת המצוות.

3. משנה תורה – הרמב"ם, מגדולי הפוסקי בכל הדורות, יצר יצירת מופת בשם "משנה תורה", הנקרא גם בשם "היד החזקה", על שם י"ד כרכים שבחיבור.

החיד"א בספרו "שם הגדולים" הביא אגדה בנוגע לכתיבת משנה תורה: "מצאתי כתוב בקונטרס ישן נושן אמר רבינו דוד הנגיד כי משנה תורה שחיבר זקנו הרמב"ם כה נכתב: עשר שנים היה יושב רבינו משה בחדרו ולא יצא מהפתח עד שסיימו, ובלילה שהשלימו בא לו בחלום רבינו מיימון אביו עם אדם אחר עמו ואמר לו רבינו מיימון אביו: 'הנה לך, זה משה רבינו' ונבהל, ואמר לו משה רבינו: 'באתי לראות מה שעשית', וכשראה, אמר: 'יישר כחך'".

משנה ברורה

בחיבור זה, המחולק לפי נושאים, קיבץ וסידר הרמב"ם את כל ההלכות שבתלמודים לפי נושאים ותת-נושאים, בלשון מדויקת ובהירה. מפעל אדיר זה דרש ידע עצום בכל מכמני התלמודים, הבנה מפליגה ויכולת של ברירת העיקר מהטפל ותמצותו במילים ספורות.

ספר "משנה תורה" הוא עמוד השדרה של ההלכה היהודית לדורותיה, ונלמד בכל תפוצות ישראל. הספר כולל היקף עצום של נושאים: הלכה, הגות, מעשה וחזון. על חשיבותו של הספר בהבנת התורה ניתן ללמוד מכך שמספר מפרשיו הישירים והעקיפים הדנים בהלכות הספר - עולה על אלפים רבים.

4. מורה נבוכים - הספר "מורה נבוכים" הוא נכס צאן ברזל של הפילוסופיה היהודית. בספרו זה, שנכתב במקורו עבור תלמידו, ר' יוסף בן יהודה אבן שמעון, מתווה הרמב"ם את הדרך לאדם "הדתי הנבוך", שעיונו התורני והפילוסופי אינם מתחברים בידיו למקשה אחת.

5. איגרות הרמב"ם - אגרות הרמב"ם הוא שם כולל לשורה ארוכה של איגרות ומכתבים ששלח הרמב"ם לאישים וקהילות שונות מימי בחרותו ועד לשנותיו האחרונות. המדובר באיגרות ומאמרים העוסקים בנושאים מחשבתיים, אמוניים וציבוריים.

באיגרות המפורסמות שיועדו לציבור הרחב נכללות "איגרת השמד", "איגרת תימן", "איגרת תחיית המתים", ועוד.

6. ספרי רפואה - הרמב"ם היה רופא מומחה וחיבר ספרות עניפה במדע הרפואה. בספריו דן הרמב"ם במגוון רחב של בעיות רפואיות: אסטמה, אלרגיה, טוקסיקולוגיה, סוכרת, רפואה מונעת, ועוד. ספריו מבוססים על ניסיונו העשיר ברפואה, על ספרי קודמיו ועל חכמי התלמוד.  ספריו של הרמב"ם הפכו לאבן יסוד בלימודי הרפואה באסיה, באפריקה ובאירופה בדורות שלאחריו.

בין המלצותיו הרפואיות של הרמב"ם ישנן רבות המקובלות עד ימינו: הצורך בהתעמלות, אכילה מסודרת ומתונה, הקפדה על שינה מספקת ועוד.

הרמב"ם כתב אחד עשר ספרי רפואה בשפה הערבית: "קיצורי גלנוס", "פירוש לפרקי אבוקרט", "ספר הקצרת", "הנהגת הבריאות", "פרקי משה" - לקט של כ-1,500 הנחיות בריאותיות בכל ענפי הרפואה, "מאמר הטחורים", "על הסמים", "מאמר ההכרעה", "שמות התרופות", "על קץ החיים" ו"תשובות רפואיות".

7. ספרות נוספת מאת הרמב"ם - בבחרותו כתב הרמב"ם מספר חיבורים. חיבורים אלו נכתבו כטיוטות, והרמב"ם לא הספיק להגיהם ולהוציאם לאור; רובם אבדו, ונותרו רק שרידים מהם. ביניהם: "פירוש הלכות קשות שבכל התלמוד", "הלכות הירושלמי",  "קונטרסי השגות על הרי"ף בסוגיות בודדות בתלמוד", "מילות ההיגיון" ו"מאמר העיבור".

8. דברי הרמב"ם על ימות המשיח:

• "ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר - שאינן מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה. וכן לא יחשב הקיצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו".
• "לא נתאוו הנביאים והחכמים ימות המשיח - לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח: אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה".
• "ובאותו הזמן, לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים העמוקים; וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר 'כי מלאה הארץ, דעה את ה', כמים, לים מכסים'" (ישעיהו יא,ט).

הרב זמיר כהן: נכנס הביתה בלי מצב רוח? שמע את דבריו של הרמב"ם:

9. הדרכה למידות טובות מתוך ספרי הרמב"ם:

"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הקל שציווה בהן - עבודה גדולה היא... ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'..." (רמב"ם, הלכות לולב)

• "מה הוא (הקב"ה) נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום... להודיע שאלו דרכים טובים וישרים הן, וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהידמות כפי כוחו" (הלכות דעות, פרק א, הלכה ו)
• "חייבין אנו להיזהר במצות צדקה, יתר מכל מצוות עשה, שהצדקה סימן לצדיקי זרע אברהם אבינו... ואין כיסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה... ואין ישראל נגאלין אלא בזכות הצדקה" (הלכות מתנות עניים פרק י' הלכה א' על המידות)
• "וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות אלו עד שייקבעו בו? יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה על פי הדעות האמצעיות, ויחזור בהן תמיד, עד שיהיו מעשיהן קלים עליו ולא יהיה בהם טורח, וייקבעו הדעות בנפשו". (הלכות דעות פרק א' הלכה ז')
• "ולפי שהשמות האלו שנקרא בהן היוצר, הן הדרך הבינונית שאנו חייבין ללכת בה, נקראת דרך זו, דרך ה'. והיא שלימדה אברהם אבינו לבניו, שנאמר כי ידעתיו, למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה', לעשות צדקה ומשפט... וההולך בדרך זו, מביא טובה וברכה לעצמו, שנאמר למען, הביא ה' על אברהם, את אשר דיבר, עליו" (הלכות דעות פרק א' הלכה ז')
• "האמת והצדק הם תכשיטי הנפש, ונותנים גבורה ובטח ונצח לגוף" (אגרת המוסר).
• "כל היגע בתלמודו בצנעה - מחכים" (הל' ת"ת ג' י"ב).
• בשל החשיבות הרבה שראה הרמב"ם לעיקרי האמונה היהודית, הוא מוצא לנכון להזכיר בכל מקום אפשרי. כה הוא כותב בסוף פירושו למסכת ברכות: "כשיבוא זכר דבר בעניין האמונה לבאר בו מעט, כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו".

10. עצות לשלום בית מתוך ספרי הרמב"ם:

• "וכן צוו חכמים על האישה שתהיה צנועה בתוך ביתה, ולא תרבה בשחוק וקלות ראש בפני בעלה, ותיזהר מקרוביו ובני ביתו, כדי שלא יעבור עליו רוח קנאה; ותתרחק מן הכיעור, ומן הדומה לכיעור" (הלכות אישות פרק ט"ו הלכה י"ח)
• "וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו; ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון. ולא יטיל עליה אימה יתרה; ויהיה דיבורו עמה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז" (הלכות אישות פרק ט"ו הלכה י"ט)
• "וכן צוו חכמים על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך: מהלכת בתאוות ליבו, ומרחקת כל שישנא. וזה הוא דרך כל בנות ישראל ובני ישראל הקדושים, הטהורים בזיווגן; ובדרכים אלו, יהיה יישובן נאה ומשובח" (הלכות אישות פרק ט"ו הלכה כ')

הרב זמיר כהן בטיפ חשוב לשלום בית מתוך דברי הרמב"ם: