הציפורניים שלך – לא מה שחשבת. 5 נקודות למחשבה

צירי לידה

צירי לידה הם התכווצויות של שרירי הרחם, שבסופן מגיח התינוק אל אוויר העולם.

בכל שלב של הלידה מבצעים הצירים פעולה אחרת, שנועדה לתרום לקידום תהליך הלידה: בשלב הראשוני מטרתם של הצירים היא לגרום לצוואר הרחם להיפתח עד לפתיחה מלאה. לאחר מכן תפקידם של הצירים הוא להוריד את התינוק לעבר תעלת הלידה. על ידי התכווצות החלק התחתון של הרחם, יוצרים הצירים מצב של פתיחה וסגירה של צוואר הרחם, ובכך עוזרים להוריד את התינוק לאט ובהדרגה, עד ליציאתו לאוויר העולם. לבסוף משמשים הצירים להוצאת השליה מן הגוף.

צירים הם אחת הדרכים של הגוף לאותת לך שהוא מוכן ללידה. אמנם הצירים מתחילים, כאשר דבר מה מעורר את "בלוטת יותרת המוח" וגורם לה להפריש הורמון שנקרא אוקסיטוצין, המעורר את ההתכווצויות ברחם. אך בספרות הרפואית עדיין לא ידוע איך ומה גורם לצירים להתחיל. לא ידוע מהו בדיוק המנגנון שמתחיל את הלידה! מה גורם לצירים להופיע לאחר תקופה מוגדרת וקבועה של 9 חודשים, ולבשר שהעוּבּר עומד להגיח החוצה מן הרחם?!

בכל מה שקשור לטריגר להתחלת הצירים, רב הנסתר על הגלוי. לו ידעו הרופאים מה גורם ללידה להתחיל, ניתן היה למנוע או לצמצם את מספר הלידות המוקדמות, המתרחשות לפני מלאת 37 שבועות של היריון וכרוכות בסיבוכים לאם ולעובר.

לבסוף, צירי לידה הם הכאב המוכר ביותר בזמן הלידה, וכמעט כל אישה שיולדת סובלת מכאבים במהלך הצירים. לכאב, לפחות, יש לי הסבר: בתורה נאמר, כי לאחר שהאישה האכילה את אדם הראשון מעץ הדעת, היא קיבלה את עונשה: "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר... בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים..." (בראשית ג', ט"ז).

מה המוסלמים רוצים מאתנו?

נבדוק יחדיו מספר נתונים בקוראן:

• בקוראן, העיר ירושלים אינה מוזכרת כלל.
• בקוראן יש שבחים רבים על תורת ישראל (ראה סורה 6, "הַמִקְנֶה", פסוק 91; סורה 40, "הסולח", פסוק 53. סורה = פרק).
• הקוראן קובע, שאם ישנם נושאים לא ברורים, יש לפנות לתנ"ך (ראה סורה 10, "יונה", פסוק 94).
• בקוראן כתוב מפורשות, שארץ ישראל קדושה לעם היהודי (ראה סורה 5 "השולחן", פסוקים20-21; פרק 28, "סיפור המעשה", פסוקים 5-6).
• מוחמד מייעץ למוסלמים להסביר פנים ליהודים ולנהוג עמם בדרכי נועם (ראה סורה 29, "העכָּבִיש", פסוק 46).

מקורות אלה מביאים למסקנה, שדרישות המוסלמים לגבי אדמת ישראל, עם ישראל ומדינת ישראל הן בניגוד לאסלאם! אז מה הם רוצים מאתנו? מישהו יכול להסביר לי? המציאות מראה שמדובר בשנאה חסרת כל סיבה.

(צילום: shutterstock)

אלא יש "הסבר" לכך בתנ"ך: נאמר בפרשת וישלח (בראשית ל"ג, ד'): "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ". זהו, לכאורה, גילוי של אהבת אחים. אם כך, מדוע יצא עשו בליווי 400 אנשי מלחמה, כדי לקדם את פני יעקב? אלא, רש"י מסביר בשם ר' שמעון בר יוחאי: "הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב...". 

הלכה זו מלמדת אותנו על נצחיות השנאה כלפינו, ושאין טעם לנסות להתמודד אתה, כי היא מעל הטבע. אין טעם לברוח מהמציאות, לא רק מפני שאי-אפשר לברוח ממנה, אלא מפני שיש למציאות הזאת תפקיד, והוא - לרומם ולייחד את עם ישראל, העם הנבחר, העם של בורא העולם, ולהפרידו מהגויים - שלא נתערב בהם ושלא נדמה להם, חלילה...

תפקיד הציפורניים

נתבונן בקצות האצבעות שלנו ביד וברגל, ונגלה שם מעין חומר קשיח – הלא הן הציפורניים. קצת מוזר, המַרְאֶה הזה שבקצות אצבעותינו. חשבתם פעם בשביל מה באמת אנחנו זקוקים להן?

הציפורניים הן חלבון קשה הקרוי קראטין, מעין שכבה קשיחה המגנה על קצות האצבעות הרגישים בכפות הידיים והרגליים. על מה הן צריכות להגן?

(צילום: shutterstock)

בקצות האצבעות שלנו (ביד וברגל) יש ריכוז גבוה של עצבים. ריכוז זה משמעותו – רגישות בעוצמה רבה מאוד לכל גירוי שהוא. כל מגע עם גירוי עלול להכאיב לנו יתר על המידה, עקב הרגישות הגבוהה שבאזור. לפיכך, בורא העולם בחסדו הרב יצר עבורנו מעין "שכבת מגן" לאותם אזורים בעלי ריכוז גבוה של עצבים, כך שכל פגיעה בקצות האצבעות "נחסמת" הודות לציפורניים.

עבור אדם ללא ציפורניים, כל מגע יתר על המידה עם חפץ כלשהו עלול לגרום לכאב עז בקצות האצבעות ולחוסר יכולת לתפקד. לעומת זאת, אדם עם ציפורניים – גם אם יתקל במגוון גירויים כמו, למשל, מכה קלה מכוס שתייה, הכאב אינו חודר בהגזמה דרך העצבים באזור, וממילא תחושת הכאב מתונה יותר.

אם כך, נשאלת השאלה: מדוע ברא בורא העולם מלכתחילה את האצבעות, ובכלל - את כף היד והרגל, עם ריכוז גבוה של עצבים? גם בזה ניכרת דאגתו של בורא העולם לגופנו: רגישות גבוהה לכל גירוי שהוא באותם אזורים היא חיונית לשמירת בריאותנו, לדוגמה - רגישות לחום: מגע ביד בכוס תה לוהט יעורר את העצבים להעביר מסר בהוּל מהמוח אל היד – לשחרר מיד את האחיזה בכוס, לבל ניכווה.

על ידי התבוננות בגוף האדם ניתן להבין, שמדובר ביוצר על-אנושי בעל גאונות אינסופית וכוחות אדירים...

נדידת היבשות

נאמר בתורה, בפרשת הבריאה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, וַיְהִי כֵן" (בראשית א, ט). הפסוק בתורה מדבר על יבשה אחת, שנראתה לאחר שהמים, אשר כיסו את פני כל כדור הארץ, נקוו אל מקום אחד. כלומר, אוקיינוס אדיר אחד הקיף את היבשת היחידה שהייתה קיימת על פני כדור הארץ.

רגע, נתון זה הינו בניגוד גמור לידוע לנו כיום בבירור, כי מי האוקיינוסים מקיפים שבע יבשות שעל פני כדור הארץ (אירואסיה, אפריקה, אוסטרליה, גרינלנד, אמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית ואנטרקטיקה).

(צילום: shutterstock)

אם כן, כמה יבשות יש על פני כדור הארץ? אחת - לפי התורה, או 7 יבשות - לפי המדע? האם יש פה סתירה?

והנה הזוהר, שנכתב לפני כאלפיים שנה, מדווח על שינויים גיאולוגים משמעותיים ביותר, שהתרחשו בכדור הארץ לאחר בריאת העולם, וכך נאמר שם: "ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה נתהוו שבע ארצות" (זוהר חדש י"ב, א'). כלומר: בשעת הבריאה הייתה יבשת אחת בלבד, אולם בשלב מסוים היא נחלקה לשבע יבשות, שהלכו והתרחקו זו מזו, כאשר מי האוקיינוס חודרים אל החלל שנוצר ביניהם, ויוצרים בכך את האוקיינוסים והימים השונים.

רק לפני כ-80 שנה חלה תפנית בעולם המדע, כאשר הראשון שדיבר על נדידת היבשות, הוא חוקר בשם וגנר (1924), שטען כי כל היבשות היו בתחילה מאוחדות כיבשת אחת גדולה, ורק בשלב מאוחר יותר נדדו והתרחקו זו מזו. כהוכחה לדבריו הצביע על הדמיון המדהים שבין קווי המתאר של יבשת אפריקה לקווי החוף המזרחי של יבשת אמריקה הדרומית, כאילו היו שני חלקי פאזל. במחקרים נוספים שערך, הראה דמיון בין מקומות החיבור של שתי היבשות מבחינת הצמחייה, בעלי החיים והמבנה הגיאוכימי של המחצבים השונים, דבר המוכיח, כי בתחילה היו כל היבשות צמודות יחדיו.

ועתה נתבונן: מי מלבד בורא היקום, היה יכול לדעת לפני אלפי שנים – עוד בטרם היו בידי אדם כלשהו תרשימי צורת היבשות – כי כל היבשות היו אי-פעם יבשת אחת, שנחלקה לחלקים, אשר נעו והתרחקו זה מזה? יתירה מכך: כיצד היו מגיבים אז אנשי המדע על קביעת הזוהר, לפני כאלפיים שנה, שיש שבע יבשות בעולם, כאשר עדיין לא התגלו יבשות אמריקה הצפונית והדרומית, יבשת אוסטרליה ועוד?...

תזכורת ידועה אך חשובה לגבי השבת

חברים, מעלת השבת אין ערוֹך לה: "הַשּׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ - אֲפִלּוּ עָבַד עֲבוֹדָה זָרָה - מוֹחֲלִים לוֹ" (שבת, קי"ח עמ' ב'). והטעם לכך, שבורא העולם מצהיר בתורה, כי שמירת השבת היא אות וסמל לברית בינו לבין עם ישראל, שהם מאמינים בו, ומכאן חשיבותה: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם, בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - אוֹת הִוא לְעֹלָם:  כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות, ל"א, ט"ז-י"ז).