המכתב שלא יישלח לעולם
אבא, תסלח לי על הזמן היקר שעבר. תסלח לי גם שקלקלתי קצת לאחרים
לקח לי זמן, היו לי תירוצים, גם קלקלתי לאחרים, אבל עכשיו אני קרובה אליך. המכתב שלא יישלח לעולם
- המכתב שלא יישלח לעולם
- פורסם כ' טבת התשע"ז
(צילום: shutterstock)
אבא יקר שלי!
המון זמן לקח לי להיות שייכת אלייך, אף על פי שאתה בחרת בי מלכתחילה. אני זו שעשיתי קצת בעיות בדרך, קצת מתנשאת ומתייפייפת... אבל כשנגמרים התירוצים, ובועת האשליה מתפוצצת – נשארה רק האמת הפשוטה, נקייה מאינטרסים ושופעת אהבה אינסופית שלך אלי – ובחזרה.
הרבה זמן שלא כתבתי, אבא, ממקום שלם ואמיתי, מקום בטוח, וזה קורה ממש עכשיו.
מקווה שאתה מבין על מה אני מדברת, הרי בוחן לבות וכליות אתה, ורואה ללבב, ויודע סתרי כל חי.
מרוגשת ושמחה אני כותבת לך, כי הרבה זמן לא הרגשתי ככה. ובכלל, אני חושבת שמעולם לא הייתי במקום הזה. הכל חדש-ישן עבורי.
רק אתה יודע אבא, כמה הייתי כותבת ומספרת את רחשי לבי, בכל מיני צורות של כתיבה, למגירה הישנה, ותמיד חשבתי שזה נוגע ואמיתי. אבל כיום, במבט לאחור – ניתן לראות את השטחיות שהייתה הכוכבת, את הריקנות שהתחפשה לרגש. ואתה, אבא יקר – מקשיב לכל, תמיד, בכל זמן. לא מסנן את המילים הפשוטות-ריקות, וזה כביכול פשוט – כי כשאוהבים, מוחלים גם על הדברים הבטלים...
אז במחילה, אבא, תסלח לי על הזמן היקר שעבר, ותסלח לי אם לא הקשבתי לעצתך, ודיברתי הרבה על כלום.
תסלח לי גם שקלקלתי קצת גם לאחרים, כי כשזה מעוות, אז זה לא פחות מצוותא.
זה לא היה במכוון, אבא, כי כשיש ריק, מלוכלך, יש גם צבוע – אותיות עצוב. אז זה באמת היה עצוב, אבל בדיוק כך, זה כבר היה – כי היום זה הכי שמח, נקי וטהור.
כי להיות קרובה אליך, אבא, זה כתר של יהלום, כשהיהלום הראשי הוא אני. אני הנסיכה שרוצה לדבר איתך רק בשמחה – "עבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה" – ככה ציווית, אבא. רק כשיש שמחה אמיתית אפשר להגיע לרוממות נפש, לדרגה גבוהה של השגות – אמונה, בטחון ויראת שמיים טהורה.
אז תחזיק אותי חזק, אבא. אני יודעת שלא אפול. וגם אם אני חושבת שנפלתי – זה רק כדי שאתעורר מעט מהאדישות שאוחזת בי לפעמים, ההרגל שנהיה כרגל עייפה, והרוטינה של שגרת היום יום שלפעמים מובילה לייאוש.
אני אוהבת אותך, אבא. אני יודעת שגם אתה אותי.
סליחה שרק היום אני כותבת את זה במפורש, כי תמיד דיברתי אמונה, אבל לא קיימתי הלכה למעשה.
אני יודעת ובטוחה, אבא, שכל חיי הם השגחה פרטית מאיתך יתברך. זכיתי לראות את זה בחוש, גם אם הרבה פעמים זה היה מטושטש במשקפיים המלוכלכות שלי.
ובכל זאת לא וויתרת לי. אני גם יודעת ש"בשבילי נברא העולם" – אז איך אוכל להתכחש, אבא, לאהבה האינסופית שלך?
תודה, אבא, על כל מה שאתה בשבילי.
רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>