"אני לומדת בבית יעקב, אבל צמאה לשיעורים שבמדרשה"

לרב ולרבנית שלי !

אני כותבת מתוך הלב.

אני אוהבת אתכם, מעריכה אתכם ומקנאה בכם מאד על זיכוי הרבים הענק שאתם עושים!

רציתי להיות חלק מהקהילה המדהימה שלכם, אז התחלתי לבוא למדרשה שלכם.

באתי במשך כמה חודשים, ונהניתי והתחזקתי מאד מאד, אבל תמיד הרגשתי לא קשורה. הבנות היו שונות ממני ברוחניות. הן באו ממחוזות אחרים, ואני הרגשתי לא קשורה בכלל. השפה שם הייתה זרה לי.

כששאלו אותי מאין באתי ואמרתי להם שאני לומדת בתיכון בית יעקב הן הרימו גבה בתמיהה. אולי הן חשבו שהתקלקלתי אם אני באה למדרשה הזו...

אני לא יודעת למה, אבל התביישתי מהתגובה שלהן.

בעקבות זה שאלתי רב, על שאני מרגישה שונה וזרה שם במדרשה, והוא אמר לי לא ללכת, ושזה לא טוב לי.

אז הפסקתי.

אבל עדיין אני מרגישה צמא לשיעורי תורה.

ואין שיעורי תורה בעיר שלי לבנות כמוני.

כן, אני מודה! אני לומדת בתיכון חרדי, ורוצה להתקרב יותר לבורא עולם!

גדלתי בבית יעקב מגיל קטן, ויש לי צמא מוגבר לדברי אלוקים חיים!

אצלי, בתיכון החרדי, אין לי מאיפה לשמוע יותר...

כל מה שאני שומעת בתיכון נכנס ללב, אבל אני רוצה יותר!

אני מתגעגעת אליכם, הרב והרבנית שלי!

מתגעגעת אליכם, המדריכים שלי לחיים!

אני אוהבת אתכם... באמת!

אני מחוברת אליכם מאד.

בתחילת הדרך שלכם, עוד לפני שהתחלתי להגיע למדרשה ועוד לפני שהתפרסמתם, אני שאלתי אתכם כל שאלה ואתם עניתם לי במייל\בטלפון.

יותר מאוחר הגעתי למדרשה, והקשבתי, וממש התחברתי לשיעורים, אבל הסביבה וההשפעה של הבנות לא הייתי טובה לי.

התייעצתי עם רב שמבין ואמרתי לו הכל, והוא אמר לי לא ללכת, אז אני שומעת לדעת תורה.

אבל הלב שלי מתגעגע.

עכשיו התפרסמתם מאד, ואני כבר לא יכולה להשיג אתכם בטלפון או במייל.

למדרשה אני לא יכולה לבוא כי אני כבר לומדת עד מאוחר.

אז אין לי כבר קשר אתכם.

ונראה לי ששכחתם אותי קצת...

והרגשתי קצת לבד.

אבל אני מבינה... אין לכם הרבה זמן...

וכבר יש לכם 2 בנות מתוקות, שחשובות יותר ממני.

יש כבר המון בנות שקרובות אליכם במדרשה, שעושות מסירות נפש בחיים שלהן ואתם עוזרים להן.

אז איך תזכרו אחת קטנה כמוני, שהייתה יושבת ושותה בצמא את הדברים שלכם?

אבל לא חשוב לי כל כך.

אני אוהבת אתכם בכל מקרה.

הנשמה שלי מחוברת אליכם, ואין לי הסבר לזה.

אני רוצה להגיד לכם שתמיד תמיד הייתם אצלי בלב, הרב והרבנית האהובים שלי !

ותמיד תהיו!

כל פעם שאני רואה בת מהמדרשה, הלב שלי יוצא מקנאה על הזכות שלה.

כל פעם שאני רואה את המקום של המדרשה אני נמסה, והלב שלי נצבט.

כל פעם שאני רואה אתכם ברחוב (לעיתים נדירות), הלב שלי נמס.

אתם נכנסתם לי ללב מהרגע הראשון ששמעתי הרצאות ושיעורים שלכם, והלכתי אליהם.

אומנם נראה לי שאתם לא מכירים/זוכרים אותי בשמי.

אבל התודה שלי, מעומק הלב, נתונה לכם!

מהרגע שחיפשתי תשובות לשאלות שיש לי, אתם עניתם לי.

עשיתם לי התחלה טובה לחיים הלא קלים שחיכו לי!

עניתם לי בצורה כל כך רגועה לשאלות ולחקירות שלי.

עשיתם לי את הנשמה צמאה לטוב אמיתי!

מגיל 14 התחברתי, ומאז תמיד חשבתי עליכם, והתפללתי עליכם, ובאמת שאף פעם לא אשכח אתכם!

באמת תודה!

אתם חסרים לי כל כך עכשיו.

השיעורים, ההרצאות, הזמינות.

אבל אני מדמיינת אתכם הרבה.

מה הייתם אומרים לי במצב כזה או אחר.

באמת תודה על השנים שעזרתם לי!

מתגעגעת וחושבת עליכם, מתפללת לזכות להקים משפחה כמוכם, ומורידה דמעות לזכות לבעל ירא שמים ומזכה הרבים, וביחד, בע"ה יתברך, לזכות גם את עם ישראל!

אוהבת, מעריכה ומתגעגעת,

תלמידה לשעבר שלכם, שעדיין מחוברת אליכם.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.