חילוני או יהודי? חלק ראשון

אנו מעדיפים שלא לקטלג יהודים. גם לילדים קטנים עדיף להסביר שישנם יהודים שמקיימים מצוות, וישנם יהודים שלא זכו לקיים את המצוות מכיוון שלא גדלו על ברכי היהדות ולמדו את חשיבותה. אך כולנו יהודים, וכולנו מצווים באותה תורה שקיבלנו בהר סיני. אף יהודי אינו פטור מהמצוות מתוקף הגדרה חברתית כלשהי.

תנועת ההשכלה יצרה את ההגדרה "חילונים" במטרה לייצר לגיטימציה חברתית לאורח חיים שאינו נאמן לחוקי ההלכה (ההגדרה המקורית היתה "יהודים חופשיים"). הגדרה זו השתרשה בלשון הדיבור שלנו ועשויה להטעות. האמת צריכה להאמר שאין מושג של זהות יהודית ללא נאמנות לתורה, כשם שלא ייתכן מושג של אור חשוך.

כאשר נביט על ההיסטוריה רבת התהפוכות של בני עמנו, נמצא שכל נסיון לייצר חיים ערכיים ללא שמירת התורה היה נסיון שתמיד עלה בתוהו. יהודים מתייוונים ניסו לייצר יהדות בעלת תרבות יוונית ונכחדו מעם ישראל. הנוצרים הראשונים ניסו לייצר יהדות-נוצרית ונכחדו מעם ישראל (אליהם הצטרפו כל היהודים המומרים לאורך הדורות). הרפורמים ניסו לייצר יהדות-פתוחה וכיום מתבוללים בהמוניהם עד שייכחדו.

גם המשכילים ניסו לייצר יהדות-חילונית, והביאו לכך שאינספור יהודים חילונים מתבוללים בכל מקום בעולם מלבד בארץ ישראל. ומדוע? מלבד העובדה שכאן הם מוקפים ביהודים, ועל כן מתחתנים בקרבם, ניתן להצביע גם על העובדה שהם מחזיקים במספר מצוות: ביניהן ברית המילה, בר-מצווה, יום הכיפורים, ליל הסדר, הימנעות מאכילת חזיר, כמו גם עריכת קידושין וקבורה עם פי ההלכה היהודית. בלעדי שמירת מצוות ספורות אלה, מי יודע אם היה שונה מצבם של היהודים החילונים בארצנו מאחינו החילונים שבחו"ל.

נמצאת למד ששמירה על מצוות התורה הוא הדבר היחיד ששומר על זהותנו כיהודים ומאחד אותנו. אל תאמר מעתה חילוני אלא אמור יהודי. יש יהודי שזכה לשמור על זהותו בנאמנות, ויש מי שלא זכה או זכה לחצאין, אך דע שאין כל סממן אחר שמזהה אותנו מלבד התורה.

היהדות אינה רק ערך מוסף של מנהג או תרבות בחייו של היהודי. יהדותנו היא הזהות שאלוקים מסר לנו בהוציאנו מארץ מצרים: "בנים אתם לה' אלוקיכם... כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (דברים יד, א).

ביציאתנו ממצרים יצא עמנו מרשות חוקי הטבע של ההיסטוריה, ונכנס לרשותו הנצחית של בורא עולם: "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כה, נה).

התורה הגדירה את זהותנו, היא גילתה לנו מי אנחנו ומה תפקידנו בעולם. מכיוון שהתורה קובעת את זהותנו, קיומנו תלוי אך ורק בה. לא ייתכן באדם אחד שתי זהויות. על כן הנסיון להוסיף לתורה כל תרבות או אידיאולוגיה נוספת נדון תמיד לכישלון. היהדות מושלמת כפי שהיא, ורק בזכותה שמר עמנו על זהותו במשך 3300 שנה. זהו סוד שמירתה: "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג, ט). מי ששומרים את התורה זוכים להיקשר לעם הנצח, ולהנחיל את המורשת היהודית לבניהם. כל זרם חדש שניסה לסטות מדרך התורה גרם לילדיו לנטוש את יהדותו, ואם לא ילדיו - אז נכדיו או ניניו, אך לבסוף תמיד הביא להכחדתו תוך דורות ספורים.

נוכל לדמות את היהדות לעץ רחב וחזק בן אלפי שנים, שכל עוד העלים מחוברים אל ענפיו, הם יונקים משורשיו מים חיים ופורחים, אך כל עלה שעוזב את הענף שעליו הוא יושב - מתייבש ומת. הבה נתאר בדרך משל מה היה עשוי עלה בודד לומר בשעותיו הראשונות לאחר נפילתו מן העץ: "הביטו בי! הריני ירוק ומלא חיים בדיוק כפי שהייתי על העץ. עיניכם הרואות שאיננו זקוקים לענפיו ולא לשורשיו של העץ הישן והעתיק, אשר חלף זמנו. איני זקוק לעולו של העץ ולא לחוקיו. אני מודרני, אני חופשי. אני ההוכחה שניתן לחיות ללא מסורת ישראל-סבא". עלים אחרים עשויים להביט בעלה החופשי שחי בגפו, לקנא בו ולהימשך אחריו. הרי הוא עלה "חופשי". הם אינם יודעים שתוך זמן קצר העלה יתייבש ויגווע ללא מקור חיים, ולא תעבור עונה אחת לפני שיתפורר וייעלם מן העולם כלא היה.

וזאת ההיסטוריה מוכיחה, שקיומנו תלוי אך ורק בשמירת התורה.

ברוך השם אנו חיים בדור שיש בו הרבה מאוד יהודים מתחזקים, כמו גם יהודים מסורתיים שמכירים בחשיבות התורה ורוצים להתחזק בשמירת המצוות. כל מצווה שיהודי מקיים שומרת עליו ועל צאצאיו מאיבוד זהותו. בכתבה הבאה בעז"ה נשוב לעמוד על השאלה, מה עושה אותנו יהודים.