הצלם עזרא לנדאו: "צילמתי את הערבי, מבלי לדעת שהתמונה תגיע לתפוצת ענק"

היה זה בשעות הצהריים של יום ראשון בשבוע שעבר, היום בו התרחש פיגוע הדריסה בארמון הנציב. הצלם עזרא לנדאו הסתובב באזור התחנה המרכזית בירושלים כשמצלמתו בידו, ועיניו תרות אחר מחזה ראוי לצילום. "הרגשתי שביום כל כך עצוב אני רוצה לצלם משהו שמביע את המסר של אחדות. לא ידעתי אם אמצא את זה בחי, בצומח או בדומם, אבל חיפשתי", הוא מספר, "ובדיוק כמו אליעזר, עבד אברהם, גם אני ביקשתי מהקב"ה שיקרה בדרכי את התמונה המתאימה".

ותפילתו נענתה, אך באופן בלתי צפוי. כשיצא מבניין התחנה המרכזית הבחין לנדאו בערבי זקן שיושב ברחוב הקפוא ורועד מקור. באותו רגע התקרב אליו יהודי חרדי שהוציא מכיסו כובע צמר, גזר אותו והניח על ראשו של הערבי. "היהודי הזה היה נראה כמו אבא טוב", מספר לנדאו בהתרגשות, והוא כמובן לכד את התמונה.

התמונה הזו שפורסמה עוד באותו יום בעמוד הפייסבוק של לנדאו זכתה למאות אלפי תגובות, והיא הופצה גם הלאה. "הגיעו אלי תגובות של אנשים שכל כך התרגשו מהתמונה. קיבלתי אפילו תגובה מאישה ערבייה שכתבה לי בעברית משובשת: 'אני לא מאמינה, בחור דתי שם כובע על הראש של הערבי, אני בהלם', קיבלתי גם תגובות מחו"ל ומכל רחבי העולם. הרגשתי שזכיתי לעשות קידוש ה'".

מתנה של אבחנה

את היכולת שלו להבחין במראות שלא תמיד נראים לעין וללכוד אותם בעדשת המצלמה, מגדיר לנדאו כמתנה שהוא קיבל מהבורא, וזה לא התחיל ביום אחד, אלא לפני כמה עשורים.

"נולדתי בפריז למשפחה אקדמאית, דתייה עם ראש פתוח", הוא מספר, "הוריי עסקו במקצועות אקדמאיים, אבל אבא שלי מאז ומעולם חיבב צילומי טבע ואמא שלי, בנוסף לעיסוקה המקצועי, הייתה גם ציירת ואהבה מאוד אומנות. תמיד עודדו אותי בבית ליצירה ולהתבוננות. כבר מגיל 6 הייתי עם מצלמה ביד..."

(צילום: עזרא לנדאו)

לארץ עלה לנדאו בגיל בר מצווה. עם השנים הוא התחזק וכיום הוא רואה את עצמו כחלק בלתי נפרד מהמגזר החרדי. אבל תחביב הצילום לא עזב אותו באף שלב, והוא זה שגם הוביל אותו לעיסוקו המקצועי כיום.

"בנוסף לצילומי הרחוב שאני עוסק בהם במשך כל היום, אני עובד כצלם אירועים וגם כצלם סטודיו", הוא מספר, "אבל תמיד, גם כשאני מצלם אירועים, וגם כשאני מצלם אנשים, אני דואג שהצילום ישקף את הפנימיות שלהם. זה אומר שאם אני אצלם למשל ילד חלאק'ה אני לא אביא אותו לסטודיו ואעמיד אותו עם כובע, או עם אביזר כזה או אחר ביד. אלא בדיוק להיפך, אני אצא אתו אל הטבע ואתן לו לרוץ, להשתולל ולהיות מי שהוא. ברגע שאראה שהוא שוכח מהמצלמה, אז אלכוד אותו, את המבט התמים והפשוט הזה. כי זה שווה לדעתי יותר מכל תמונת סטודיו מבוימת".

אבל עיקר עיסוקו של לנדאו הוא בצילומי הרחוב, ובהם הוא משקיע כל דקה פנויה מיומו. "זה מרתק, אני אוהב את זה", הוא אומר בגילוי לב, "ולפעמים אני מרגיש שלמרות שהפכתי לישראלי ונכנסתי עמוק למגזר החרדי, עדיין נשארתי סוג של צופה. כי אני עומד בצד, מסתכל על ההתרחשויות, ובזכות זה מצליח לראות את הדברים בצורה אחרת, עם מבט שונה לגמרי. זה מלמד אותי המון".

המורה לצילום – רבי נחמן מברסלב

לנדאו אינו מתאפק מלספר על רגע מרגש במיוחד שעבר עליו כצלם: "הקמתי לפני כמה שנים תערוכה גדולה וראיתי יהודי שעומד מול אחת התמונות, שבעיניי לא הייתה מיוחדת מהאחרות, והוא בוכה ובוכה. ניגשתי אליו והוא הסביר לי: 'נגעת בי במקום שאני לא יכול להסביר', והוא התחיל למנות כל מיני נקודות עמוקות שהוא ראה בתמונה שכלל לא הייתי מודע לקיומן ובטח שלא התכוונתי אליהן. זה הוכיח לי את גודל האחריות שיש לי כשאני מצלם".

(צילום: עזרא לנדאו)

ואיפה למדת את המקצוע?

"למדתי במספר מקומות שונים, אבל המורה הגדול שלי באמת הוא רבי נחמן מברסלב. כמה שזה נשמע מצחיק, אבל דרך הכתבים והעצות שלו למדתי לעצור את הזמן, לצאת לטבע ולהתבונן בעצמי. כך אני מצליח להיכנס אל תוך הנקודות האמתיות ביותר שקיימות בי. למדתי מרבי נחמן למצוא את המבט האמתי על החיים, וכך להגיע לסיטואציה מלאה בתוכן, ולא סתם כך לתמונה בנאלית".

וכשלנדאו מדבר על תוכן, ניתן לראות כי בחלק גדול מהתמונות שלו, הוא מתכוון דווקא לניגודים. "אני מצלם הרבה ניגודים, שבדרך כלל מתקשרים לציבורים השונים בארץ", הוא מסביר, "אני מאמין שדווקא כשמוצאים חיבור בין שני דברים שנראים לכאורה מנוגדים, אפשר ליצור את היצירות היפות ביותר. כך למשל היה לפני כמה שנים בתקופה שבה דיברו על גיוס בחורי הישיבה, הלכתי לכותל ופתאום ראיתי שני בחורים יושבים על הגדר, אחד במדי צה"ל, והשני בחולצה לבנה ומכנסיים שחורים. החייל הניח את ראשו על החרדי ונרדם, ואילו החרדי המשיך להתפלל... מבחינתי זו הייתה התמונה המדהימה ביותר. לא הייתי צריך להוסיף מילה. יש גם הרבה תמונות שאני מצלם כדי ללכוד את הממד ההומוריסטי, כי אני אוהב לגרום לאנשים לחייך. כך למשל היה כשצילמתי חסיד עם שטריימל שהחליט לשחק כדורסל. זה מעלה חיוך".

(צילום: עזרא לנדאו)

ומה אתה מרגיש כשאתה רואה צלמים שמתמקדים דווקא בצילום של הצד הפחות יפה בחיים?

"אני חושב שזה חבל, כי אנחנו אלו שבוחרים במה להתמקד עם זווית הראייה שלנו. הרי  כל אחד שנכנס לבית יודע שהוא יכול לצלם את פח האשפה, אבל מצד שני הוא יכול לצלם את הילדים ואת ההווי המשפחתי וזה הרבה יותר משמח. אז למה להתמקד בצד השלילי של החיים?

"וגם באופן אישי", הוא מוסיף, "אני מרגיש שההסתכלות החיובית תורמת לי כל כך הרבה. כי בזכות הצילום לימדתי את עצמי לא להסתכל על יהודי ברחוב ולהגיד: 'הוא חילוני, הוא מזרוחניק, הוא חרדי', אלא לחפש אך ורק את הדבר הטוב, את הנקודה הטובה שיש בכל אחד. אומנם לא תמיד אני זוכה לגלות אותה, לפעמים זה עולה לי בהרבה עמל ויגיעה, אבל הנקודה החיובית תמיד קיימת. אין לי ספק בכך".

(צילום: עזרא לנדאו)