פוסט מרגש של אמא לילד מיוחד: "זכיתי לגדל את הנשמה הגבוהה הזו"

לפוסט של מושקי לנדאו בת ה-27, נשואה ("באושר") ואם למנדי בן החמש ולשניאור – ילד מתוק בן ארבע עם צרכים מיוחדים – נחשפנו 'במקרה', כאשר הופנינו לבלוג בו היא משתפת את קוראיה בחוויות היום יום שלה, ובשגרה ("הלא שגרתית") של אם לילד מיוחד.

בפוסט מתארת לנדאו פגישה עם אישה זרה, עמה נפגשה כאשר חיכתה בתור לבדיקת התפתחות ומעקב על מצבו של שניאור שלה. "זאת הייתה עוד שיחת חולין עם אישה זרה, במסדרון האפרורי בתור למעקב ההתפתחות. כמוני, גם היא מחכה לשמוע כמה התקדם הילד שלה בחצי שנה האחרונה. בין לבין התפתחה בינינו שיחה מעניינת על החיים כהורים לילד עם צרכים מיוחדים, ואז היא שלפה את השאלה: "מה זה עושה לאמונה שלך, זה שאת אמא לילד מיוחד?"

"כל כך הרבה פעמים נשאלתי את השאלה הזאת, וכל כך הרבה תשובות יש לי עליה. האמת, השאלה הזו רלוונטית לכל אחת מאתנו. הרי אין אחת שלא נתקלה ברגע כזה או אחר של קושי או מצוקה, רגע בו האמונה שלך עומדת למבחן.

"כשאני חושבת על זה, השאלה בכלל צריכה להיות הפוכה. לא מה נסיבות החיים עושות לאמונה, אלא מה האמונה עושה לנסיבות החיים, וכיצד היא עוזרת לנו לצלוח אותם בשלום. במה אני, כאישה מאמינה, שונה מכל אישה אחרת שקיבלה אתגר דומה לשלי?

"יש רגעים בהם אני יושבת מול רופאים, ושומעת תחזיות קודרות"

"לגדל ילד מיוחד, זהו מסע ארוך של עליות וירידות. הרבה מאוד רגעים של קושי, ונקודות קטנות של אושר ושמחה – אשר מחפות על הקשיים ונותנות כוח להמשיך הלאה. אני מאמינה שלפני שהקב"ה שלח לי את שניאור, הוא טמן בתוכי כוחות גדולים כדי להתמודד אתו.

מושקי עם בנה שניאור (צילום באדיבות 'הבלוג של מושקי')

"אני גם מאמינה שלשניאור יש תפקיד משלו בעולם. תפקיד שבמידה ושניאור היה ילד רגיל, ייתכן ולא היה מצליח לבצע אותו. ואני זכיתי לגדל את הנשמה הגבוהה הזו, ולהיות חלק בלתי נפרד מהתפקיד המיוחד".

אבל בתוך כל השמחה, לנדאו לרגע לא מסתירה את הקושי. "ויש גם רגעים שבהם אני נדרשת לשבת מול רופאים ולשמוע תחזיות קודרות. רגעים בהם אני נאלצת לשמוע כי למרות כל ההתקדמות שלו בשנה האחרונה, הוא עדיין רחוק מאוד מלתפקד כשאר בני גילו".

אלא שגם בתוך הקושי, לנדאו מצליחה לגייס כוחות אמוניים – יש מאין. "דווקא באותם רגעים, אני בוחרת להסתכל על המציאות בעיניים מאמינות. בידיעה ברורה שיש כאן שותף שלישי, ושאני ממש לא לבד. לראות כיצד הקב"ה מלווה אותי בכל רגע, ואת ההשגחה הפרטית השזורה לאורך חיי".

"במבט לאחור, אני רואה את היד האלוקית שמלווה אותי על כל צעד ושעל"

חלק מההשגחה הזו, וההכנה לתפקיד העתידי לדברי לנדאו, הוא העובדה שבמשך שנים התנדבו בני הזוג בעמותת 'יד לילד המיוחד'. "שנתיים לפני הלידה של שניאור, בעלי הועסק כסמנכ"ל העמותה, וזה ששניאור נולד כשאנחנו עוד אנשים צעירים עם כוחות ויכולות להתמודד עם האתגר, זו הכנה מוקדמת".

ולא פחות מכך, לדידה, חסד גדול. "זה ששניאור ילד כל כך יפה תואר ועם המון קסם אישי שגורם לכל הסביבה הטיפולית שלו להתאהב בו כבר במבט הראשון. זה וזה וזה – כל כך הרבה דברים שבמט לאחור, אני רואה את היד האלוקית שמלווה אותי בכל צעד ושעל.

"ואין זמן מתאים מזה, בו אנו קוראים בפרשה על ההתגלות של הקב"ה אל אברהם, כדי לקחת מכך כח להמשך השנה – לבחור תמיד לראות בחיים שלנו היכן ההתגלות הפרטית של הקב"ה :

"כאשר אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש היה ילד קטן, בן ארבע או חמש, הוא נכנס אל סבו ה'צמח-צדק', והתחיל לבכות: 'מדוע השם נגלה אל אברהם אבינו, ואילו לנו אין הוא מתגלה?'. ענה לו ה'צמח-צדק': 'כשיהודי צדיק בן תשעים ותשע שנה, מחליט למול את עצמו – ראוי וכדאי הוא שיתגלה אליו השם'.

"כשאדם יודע שהחיים שלו הם על מנת לעשות את רצון ה', גם במקרים בהם מה שנדרש ממנו נראה בלתי אפשרי, אזי הוא זוכה לראות את הקב"ה בכל צעד ושעל."