הרמב"ם בתורה – נבואה מוצפנת שהתגשמה

כידוע, התורה שבכתב מחולקת לשלושה חלקים: "תורה", "נביאים", "כתובים", ובקיצור משתמשים בראשי התיבות: "תנ"ך". החלק הנקרא בשם "נביאים" נקרא כך על שם הנבואות הרבות והידועות המובאות שם ע"י הנביאים המפורסמים, שהנבואות שקיבלו משמיים, נוגעות ובעלות משמעות והשלכות, לגבי עתיד ישראל בדורות המאוחרים יותר – עד בוא משיח-צִדְקֵנוּ. אלא שלא רק בחלק "נביאים" של התנ"ך מופיעות הרבה נבואות. גם בתורה וגם בכתובים קיימות נבואות רבות, ויתרה מזו, קיימות נבואות רבות שלא נכתבו במפורש אלא הוצפנו בכתב, והיו מוּכָּרות ליודעי ח"ן [חכמת הנסתר], בקבלה מדור לדור.

דוגמא מעניינת – אחת מיני רבות – לידיעת העתיד המוצפנת בתורה, מהווה הופעת שמו של רבנו "הרמב"ם", [רבנו משה בן מימון] ושם חיבורו הגדול, החשוב והייחודי – "מִשְׁנֵה תורה", באופן נסתר, כאלפיים וחמש מאות שנה קודם להופעתו על בימת ההיסטוריה.

כידוע, מבחינת סדר המאורעות,  רבנו ר'בנומ'שהב'ן מ'ימון – "הרמב"ם", חי במצרים – לפני כשמונה מאות שנה, והתורה שבכתב ושבע"פ ניתנו לעם ישראל, לאחר שהִייה בת שבעה שבועות, או ארבעים ותשעה יום [49] במדבר סיני – ביום החמישים יום ליציאת מצרים – לפני למעלה משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, כאמור – כאלפיים וחמש מאות שנה קודם הולדת הרמב"ם.   וראה זה פלא – נותן התורה, תיעד בה מראש – את העתיד לקרות, בצופן נבואי מדהים, בספר "שמות", הַחל מפסוק ט' בפרק י"א: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, לֹא-יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה – לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

למרבה הפלא, בפסוק זה: א) מוזכר משה רבנו ע"ה, וממילא השם: "משה" – במפורש;  ב) שמו של הרמב"ם שמוזכר בו בראשי תיבות;  ג) העובדה שעתידים להיות מופתים בארץ מצרים. ושם חיבורו המופתי של הרמב"ם: "מִשְׁנֵה תורה" – מתחיל להיות מוזכר בדילוגי אותיות קבועים, מאות מ"ם הראשונה שבפסוק זה – בשם "משה" [וכבר אמרו רבותינו: "ממשה ועד משה – לא קם כמשה"].

כאמור, משה רבנו ע"ה נשלח למצרים ע"י הקב"ה להרבות מוֹפְתֵיהשם יתברך במצרים. וכידוע, חיבורו של הרמב"ם: "מִשְׁנֵה תורה" – העוסק בכל תרי"ג [613] מצוות התורה שבכתב – נחשב מוֹפְתִי בסידורו, מדהים בבהירות לשונו וייחודי בהיקפו [בספרים רבים מכנים רבנים רבים את הרמב"ם בכינוי: "בעל לשון הזהב"];   ו"מעמד הר סיני" [דהיינו, קבלת התורה] אירע – לאחר ארבעים ותשעה ימים [49] של שְׁהִיָּה בַמדבר – ביום החמישים מיציאת מצרים.  

והפליא עוד נותן התורה – הפלא ופלא, וּשְׁמוֹ של חיבורו של הרמב"ם: "מִשְׁנֶה תורה", המתחיל מהפסוק האמור, מוצג בסדר הבא: התיבה הראשונה: "מִשְׁנֵה", מתחילה בדילוגים של 49 אותיות, בין אות לאות, מאות המ"ם הראשונה שבפסוק – בשם "משה" – כנגד 49 ימי ההמתנה וההכנה לקבלת התורה [שהרי ניתנה ביום החמישים]; והתיבה השניה: "תורה", מתחילה בדילוגים של 613 אותיות, מאות המ"ם הראשונה שבפסוק האמור – בשם "משה" – כנגד 613 [תרי"ג] מצוות התורה, שבהן עוסק החיבור: "מִשְׁנֵה תורה", כאשר גם תיבה זו: "תורה", מוצגת בדילוגים של 49 אותיות, בין אות לאות, כנ"ל.

לשם נוחות הקוראים, הרינו מציגים לפניכם תרשים מרשים, הממחיש את כל האמור לעיל [הערה: חלק מהנתונים הבאים נלקחו מתוך סִפְרוֹ של הרה"ג מרדכי נויגרשל נר"ו: "מסע אל פסגת הר סיני", ועוּבְּדוּ לצורך המאמר]:

למרות שדוגמא זו, הינה אחת מיני אלפים – עוצמתה מפעימה עד מאוד: "מחיה מתים ומקיצה נרדמים" – יש להניח, שכל תוספת על האמור לעיל, תהיה  מנוגדת למאמר חז"ל (סנהדריו כ"ט ע"א): "כל המוסיף גורע", הואיל והדברים מדברים בעד עצמם!

ושוב, אנו עומדים נדהמים, לנוכח כֹח התורה וכֹח נותנה – בורא העולם יתברך-שמו. ועל זה יש לומר: "אשרינו, מה טוב חלקנו, מה נעים גורלנו ומה יפה מאוד ירושתנו".

יהי רצון, שנזכה לתשובה שלימה ולגאולה קרובה, בכלל כל עם ישראל – במהרה-בימינו, אמן ואמן.