גם בבנק, הדתיים משתלטים על המדינה? מאמר לפרשת שמות

"גם בבנק הדתיים משתלטים על המדינה?", זעם חילוני שנכנס לסניף בנק בעיר חרדית. "תור אחד גברים, תור אחד נשים".

חברו שעמד בתור סימן לו באצבעו שהוא תיכף יסביר לו. אבל החילוני התרתח: "כפייה דתית. לא יחליטו לי באיזה תור לעמוד!"...

החבר התקרב ולחש: "תעמוד באיזה תור שתרצה. התור של הגברים זה להפקיד, בצד השני זה למשוך"...

***

את המראה הזה הוא לא יכול היה לסבול. משה רבנו רואה יהודי, איש עברי, מרים ידו להכות את רעהו. נורא ואיום. בזעזוע רב הוא פונה למרים היד: "ויאמר לרשע, למה תכה רעך?"

הרשע מעיז פנים ומתחצף: "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו? הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?" משה רבנו מגיב: "אכן נודע הדבר". רש"י במקום מפרש ש"אכן נודע הדבר" הוא "כפשוטו". כלומר: נודע הדבר שהרגתי את המצרי. ורש"י מביא פירוש נוסף בדרך מדרש.

כדרכנו לבודד נקודות מן הפסוקים, לפי הדרך שביארו צדיקי עולם, למען נוכל ללמוד מוסר השכל לחיי השגרה שלנו וליישם את התורה כ"תורת חיים", הבה נגלה רובד חדש ומעשי מאוד בדברי משה רבן של ישראל. אך תחילה, אי אפשר בלי סיפור עסיסי.

את שנת הלילה היו מוכרחים הסוחר העשיר ועגלונו לעשות תחת כיפת השמים. הדרך לנקודת היישוב הכי קרוב – הייתה רחוקה מאוד. למזלם היה זה ליל אביב נאה, והם נרדמו בקלות. הם, אמרנו, אולם אחד מהם עשה עצמו כישן. העגלון.

בעוד הסוחר נרדם כשרוחו טובה עליו ובאמתחתו סחורה משובחת, עיניו של העגלון כמעט יצאו מחוריהן מחמת הקנאה. כעת קם ממשכבו ולבש את בגדי הסוחר העשיר, שלבוש היה בבגדי שינה. אחר שב למקומו בשקט והמתין לאור ראשון.

מיד כשהנצה החמה הרעים העגלון בקולו על הסוחר: "קום! מהר! אנחנו יוצאים לדרך". הסוחר המבוהל זינק ממקומו ושפשף את עיניו. בהלם קל שאל את העגלון למהתלה מה זו עושה? כלום פורים היום שעגלונו החליט להחליף ביניהם בגדים?!

העגלון לא השתהה זמן רב: "קדימה", ציוה על הסוחר, "לבש את מדי העגלון וצא לדרך". הסוחר שהתחיל להבין מה מתרחש נותר חסר ברירה. בגדיו היו על העגלון, ובבגדי השינה לא ניתן להישאר. לבש את מדי העגלון, עלה על המושב הקדמי והחל להנהיג את העגלה, תוך שהוא מתאר בצבעים עזים כיצד יתנקם בעגלון ברגע שיוכל.

הגיעו שניהם אל פראג והעגלון (הסוחר) מברר אצל יהודי העיר היכן גר רבה של העיר. עד מהרה ניצבו שניהם בחדר המבוא אל הגה"ק רבי יחזקאל לנדא, בעל ה"נודע ביהודה". הצעקות גברו עד מהרה, וה"נודע ביהודה" יצא לראות מה קורה. כל אחד טען שהשני משקר בנוגע לזהותו האמיתית.

ה"נודע ביהודה" הסביר שהוא עסוק כרגע, ולכן יחכו שניהם בחדר המבוא עד שיקראו להם. ה"נודע ביהודה" עצמו חזר לחדרו ושקע בלימוד ממושך. לשמש הורה לתת להם "להתייבש" עד שיורה לו להכניסם. השעות הרבות, הצעקות, המתח והכעס – עשו את שלהם. השניים התנמנמו על הכיסאות.

לפתע יצא השמש וקרא בקול: "ייכנס העגלון". העגלון, זה הלבוש בבגדי הסוחר, קם בחופזה, אך נזכר, הן כעת סוחר הוא. לפיכך חזר מיד לשבת... אולם ה"נודע ביהודה", שחיכה בדיוק לרגע הזה, גער בו על ששיקר, ופסק לטובת הסוחר האמיתי.

על פי מעשה זה מבאר הגה"ק רבי אליעזר דוד גרינוולד, בעל ה"קרן לדוד", את הפסוק בפרשתנו: משה רבינו לא ידע מי מהשניים צודק, לפיכך אמר "למה תכה רעך", הוא רק לא ציין אל מי מכוונת הגערה. הרשע, שהרים ידו על חברו, השיב בהתנשאות: "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו". בתשובתו החצופה גילה שהוא-הוא הרשע.

כלל זהב לימדנו רבינו משה כיצד בודקים. "אכן, נודע הדבר"...

* * *

לאור יסודו של ה"קרן לדוד", נוכל להמשיך ברובד נוסף: אירע ונאמרה מילה מסוימת, ואנחנו מתרתחים וצועקים. ייתכן שאנו חושפים לעין כל את הנקודות הצודקות פחות שלנו. אנו רואים "שני תורים בבנק" ומחליטים מה הסיבה לכך. ואז? כמובן, צועקים.

"דברי חכמים בנחת נשמעים". גם אם נאמרה לך מילה שאינה במקום, אל תגיב בצורה שתחשוף את נקודות החולשה שלך. גם אם התכוונו אליך, לא בהכרח שהתכוונו למשמעות אותה אתה מעניק בדמיונך למילה...