סיון רהב מאיר
סיון רהב-מאיר: האם טראמפ הוא המשיח או השטן?
שלל פרשנויות מלומדות אמורות לעזור לנו בימים אלה לחזות טוב יותר את "עידן טראמפ", אבל מה הטעם בהן, אם הוא עצמו כל כך בלתי צפוי ולא מתוכנן?
- סיון רהב מאיר
- פורסם כ"ד טבת התשע"ז
דונאלד טראמפ (צילום: shutterstock)
1. יש כמה אנשים שלא נעים לי שיקראו את המשפט הבא, אבל אין ברירה, עליי לומר זאת: טראמפ אינו המשיח. יש גם כמה אנשים שלא נעים לי שיקראו את המשפט הבא, אבל זו האמת: טראמפ אינו השטן.
לרובנו אין באמת מושג לאן פניו מועדות, ולכן לא ברור למה הציפיות ממנו הן או לבנות את בית המקדש או להחריב את העולם. שלל פרשנויות מלומדות אמורות לעזור לנו בימים אלה לחזות טוב יותר את "עידן טראמפ", אבל מה הטעם בהן, אם הוא עצמו כל כך בלתי צפוי ולא מתוכנן?
טראמפ הוא תמונת מראה של התקופה, כלומר של כולנו. הוא מעיד על הנטייה שלנו לזגזג בין אופציות קיצוניות (מהליברליות חסרת התקדים של אובמה והילרי, חתכו האמריקאים ישר אל הגישה שלו), וגם על הנטייה בימינו להעריץ מותג יותר מאשר להזדהות עם דרך אידיאולוגית (הרי מה באמת הקשר בינו לבין הממסד של המפלגה הרפובליקנית? ובעצם, מה הקשר בינו לבין ערכים שמרניים? היהודים האורתודוקסים בארצות הברית מתלהבים ממנו, בזמן שהשמרנות הרי ממנו והלאה). עד עתה טראמפ נראה בעיקר אימפולסיבי, שולף, טראמפי, כפי שאפשר להתרשם מהמקום שממנו ניהל עד כה את העולם – לא הבית הלבן אלא חשבון הטוויטר שלו.
קריקטוריסט אחד בניו יורק קלט היטב את הקטע. שמעתם פעם על מבחן המרשמלו? זה ניסוי שנערך בגני ילדים ובו אומרים לילד כי הוא יכול לקבל כעת מרשמלו אחד, אבל אם יתאפק זמן מה – הוא יקבל שניים. לימים התברר כי הילדים שהתאפקו הצליחו הרבה יותר בחיים.
הם התמכרו פחות לאלכוהול וסמים, הצליחו יותר בחיי הנישואים והמשפחה, וגם מדדי האושר או פיתוח הקריירה שלהם היו טובים יותר. בעיתון ה"ניו יורקר" פורסם בימים אלה האיור הבא: טראמפ עומד להישבע לתפקידו, אבל במקום ספר התנ"ך שעליו נשבעים, מוצג לו מרשמלו, עם ההוראה הבאה: "אתה יכול לאכול מרשמלו אחד כאן ועכשיו, ואם תצליח לחכות 15 דקות – אתן לך שני מרשמלו ואשביע אותך לתפקיד נשיא ארצות הברית".
במשך שנים מספרים לנו שהילדים שיודעים להתאפק מגיעים רחוק יותר. והנה הילד הכי תאוותן ופרוע בגן, מגיע לחדר הסגלגל.
2. גם פרשת השבוע, פרשת "שמות", מלמדת אותנו לא להתרגש יותר מדיי ממלכים חדשים. נכון, נעים לשמוע את המחמאות של טראמפ, את ההתלהבות שלו מאיתנו ואת התמיכה שלו בנו, בפרט אחרי קודמו בתפקיד. מותר לשמוח על כך שיהודי שומר מצוות ואוהב ישראל הוא יועצו הקרוב ביותר.
בניגוד לטון של חלק מהפרשנים אצלנו, האהדה של טראמפ לישראל היא מה שטוב בו, לא מה שרע. אבל כדאי גם לזכור את ההיסטוריה. "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף", מספרת לנו הפרשה. ומה קורה אז? "וַיֹּאמֶר אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ".
כאן מתחיל השעבוד. עד אז, בני ישראל הרגישו לא רע במצרים. גם להם היה יהודי עם מעמד בכיר בארמון, ובזכות יוסף מצרים ניצלה מרעב כבד. ובכל זאת, עידן חדש מגיע. לפי חלק מהפרשנים מדובר במלך חדש לגמרי ולפי חלקם מדובר באותו פרעה, שמתנהג כאילו הוא מלך חדש ושוכח בכוונה את כל מה שיוסף עשה עבורו.
כך או כך, הפסוקים האלה מלמדים שאין לבטוח יותר מדי במלכים ונשיאים שלא מבססים את חייהם על יושר וצדק. פעם הם נחמדים אלינו ופעם פחות. בעת משבר – הם יכולים פתאום להפוך את היהודים למוקד כל הצרות והבעיות, לגייס חמישי, למיעוט שלא נאמן מספיק למשטר.
יש הטוענים שפרעה רצה להסיט את העם שלו מבעיה אמיתית אחרת (ביטחונית? כלכלית?) ומצא ביהודים "שעיר לעזאזל". הוא גם לא רצה להיזכר בהיסטוריה כשליט שיוסף בעצם בנה אותו, והעדיף למחוק ולטשטש את הפרט הזה מהזיכרון המצרי, ולהפוך את היהודים מפתרון – לבעיה. מול תפיסת העולם האימפולסיבית של פרעה, מציגה התורה תפיסת עולם אחרת לגמרי, של משה רבנו, והיא זו שמנחה אותנו עד היום.
אז כמובן, צריך לכבד ולנסות לשתף פעולה עם כל מנהיג זר, אבל לא צריך לתלות בו את כל תקוותינו.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>