"יש לי יחסים טובים עם הקב"ה, הוא כבר יוותר לי...". האמנם? 5 נקודות למחשבה

שערות

הבה נתבונן בשערות גופנו, בשערות הצומחות על היָד, למשל. אם תביטו היטב, תראו פלא אדיר...

גם אם מדובר בכמות שערות גדולה וצפופה מהרגיל, אין מציאות שבה שתי שערות צומחות בגומה אחת! לכל שערה ושערה יוחדה גומה משלה, שממנה היא צומחת וגדלה. לוּ היו שתי שערות צומחות בגומה אחת, היה מתפתח לנו זיהום בעור (אינפקציה).

מעבר למראה המהונדס והמרהיב, לשיער תפקידים רבים: השיער מסייע בשמירת חום הגוף; מגן מפני חדירת עצמים זרים וחיידקים לפְתָחִים בגוף – השיער באף ובאוזן, ריסי העיניים ועוד; מגן מפני קרינת השמש – שיער הראש; מרחיק נוזלים והפרשות לא רצויות כגון זיעה – הגבות, שמגנות על העיניים; ועוד.

(צילום: shutterstock)

לעומת זאת, הביטו בכפות הידיים והרגליים שלכם: גם אם אתם שעירים מאוד, לא תמצאו שם אף שערה, גם לא קטנה. איך זה שדווקא שם לא צומחות שערות?

האזורים האלה, שבעזרתם אנו הולכים, נוגעים, מגששים וממששים – מכילים ריכוזים רבים של קצות עצבים. הם בעצם ה"אנטנה" שלנו. שיער היה מפריע ליכולת שלנו להרגיש, במיוחד בקצות האצבעות, והיה גורם לחוסר תפקוד. אז מה מונע צמיחת שיער בעור כפות הידיים והרגליים? במה הוא שונה מהעור בשאר הגוף? מסתבר, שהאפידרמיס (השכבה החיצונית של העור) בכפות הידיים והרגליים עבה יותר, ולכן אינו מאפשר לזקיקי השיער להצמיח שיער שם.

על ידי התבוננות בגוף האדם, ניתן להבין, שברא אותו יוצר על אנושי, בעל גאונות אינסופית וכוחות אדירים...

"כל האומר הקב"ה ותרן – יוותרו מעיו"

יש לי חבר, שמצהיר שהוא מאמין בבורא עולם, אך הוא אינו שומר שבת, אינו מניח תפילין ועוד. שאלתי אותו: "אתה לא חושב שאתה טועה, ושביום מן הימים אתה תיתן את הדין על כך?" הוא השיב לי בחצי חיוך: "אל תדאג, יש לי יחסים טובים עם ה', הוא כבר יוותר ויסלח לי..."

חברים, בורא עולם לא יוותר! לפעמים נדמה לנו שכשנגיע אחרי 120 שנה לעולם האמת, בורא העולם "יחליק לנו את העניינים", יסלח לנו ברצון על מעשינו הרעים ויוותר לנו על מה שלא עשינו כרצונו. אך זו אינה מחשבה נכונה. אנו צריכים להבין, שבאמת "כל מעשינו בספר נכתבים", ועין רואה אותנו כל הזמן.

בורא העולם, שהחמיר מאד בעונשו של מחלל שבת, לא יחזור בו סתם כך ויקל בחילול שבת. מדוע? מסיבה אחת פשוטה, והיא – שאין זה דין צדק, והרי הקב"ה צדיק וישר הוא. מספיק שהוא יוותר פעם אחת שלא בצדק, ומערכת המשפט שלו תקרוס! זה אומר שכל האזהרות הכתובות בתורה הן, חס ושלום, "בלוף"!

תפיסה זו, כאמור, היא פגם גדול מאד באמונה, ועל זה אמרו חז"ל: "כל האומר הקב"ה ותרן – יוותרו מעיו" (בבא קמא, נ.) מדוע? משום שהאומר שבורא עולם ותרן, אומר במילים אחרות, שהוא אכזרי, חס ושלום.

על דרך משל: ילד רוצה לאכול שוקולד כל היום, ואביו מוותר לו. האם אבא כזה הוא רחמן? לא, הוא אכזרי! הוא מניח לילדו להזיק לעצמו. כך הוא הדבר עם בורא עולם – אם יוותר לאדם ויניח לו להישאר בטעותו, האם זו רחמנות? ממש לא. הבורא לא ייתן לאדם להעביר את חייו בטעותו ולהגיע לעולם האמת, ואז להתמודד עם האמת שהכחיש כל שנות חייו... כי לאכול שוקולד כל היום זה בוודאי מזיק!

חברים, בורא העולם לא מוותר לנו, משום שאינו מוותר עלינו, ואכפת לו מכל בן ובת שלו! אין מנוס מלהתמודד פנים אל פנים עם הטעויות והחטאים שאדם עשה. אין ויתור על עונש שמגיע לאדם, ומי שחושב שיכול להתנער ממעשים לא טובים, ממעשים הפוגעים בזולת ולחשוב שההדחקה פוטרת את החומרה – טועה. יחד עם זאת, בורא העולם נותן לנו הזדמנות לשוב אליו, שנאמר – "...אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה" (יחזקאל לג, יא).

עור גמיש

האם אתם יודעים מהו האיבר הגדול ביותר בגוף האדם? התשובה היא... העור!

שימו לב, לעור תכונות מופלאות שאין ברקמות האדם האחרות: העור מווסת את חום הגוף, מאדה את הזיעה כדי לצנן את הגוף, ויוצר בידוד המגן על הגוף מפני הקור. העור רגיש לגירוי וללחץ, והוא גמיש דיו כדי לאפשר את תנועות השרירים וסיבובי הידיים והרגליים. העור מגן על האדם מפני החיידקים. כמו כן, לעור תכונות של ריפוי עצמי ואיחוי.

(צילום: shutterstock)

אך הפלא לא נעצר פה! עוביו של העור משתנה בחלקי הגוף השונים. הבורא ייעד לכל איבר או אזור בגוף את העור המתאים לו. רוצים דוגמאות? בבקשה:

העור בשפתיים ובעיניים הוא עדין ורגיש, עור כפות הרגליים הוא קשה ומחוספס. עור כף היד רגיש פחות לחום ולקור מאשר שאר איברי הגוף. למה? כדי לאפשר לכפות הידיים לעסוק בעבודות שונות בתנאי חום וקור. עור כף הרגל עבה יותר. למה? כדי שיוכל לעמוד בלחץ הגוף בעמידה ובהליכה.

העור גדל ומתפתח עם גוף האדם, והוא בעל גמישות רבה מאוד באיברים המתנועעים. למה? כדי לאפשר כיפוף ותנועה מושלמים.

העור צמוד לגוף, אבל אינו דבוק לבשר. למה? כדי לאפשר תנועה, עובדה שהיא פלא בפני עצמו.

רק בעל תבונה עליונה, שהוא בעל יכולת בלתי מוגבלת, רק הוא יכול להיות הבורא של משהו כה מתוחכם...

שכחה

האדם, הנחשב "נזר הבריאה", שוכח לפעמים דברים ומאורעות. אני שואל את עצמי, איך יכול להיות שאנו שוכחים? איך זה מסתדר עם כל מערכות הגוף המדהימות שיש בנו? כאשר האדם "שוכח" זה נתפס, לכאורה, כפגם בייצור, כתקלה שלא ברור כיצד קרתה. הייתכן?

אלא שבורא עולם טבע בנו את מנגנון השכחה מתוך תכנון וכוונה, כפי שעשה בבריאה של גוף האדם. מהתבונות פשוטה ניתן להבין שמנגנון זה אף הכרחי לתפקודו התקין של האדם ולשמירת בריאותו.

ניקח לדוגמא אישה הכורעת ללדת. באותו רגע של כאב אינסופי, היא אומרת לעצמה שאין סיכוי שהיא תעבור סבל כזה בשנית. אבל בפועל, בעתיד היא תשכח את הכאב העצום שחוותה, ותמשיך להביא ילדים נוספים לעולם...

אנשים שנפגעו בפיגועי טרור – בזכות מנגנון השכחה מסוגלים הם להמשיך בחייהם.

אנשים ששכלו את קרוביהם – באותו רגע נראה שהחיים נעצרו, שהשמים נפלו עליהם, אבל בזכות מנגנון זה הם שבים אט אט לשגרת חייהם ולתפקוד מיטבי, ואף מצליחים לשקם את חייהם.

הפלא האדיר הוא שכחת קוצר חיינו, משום שאילו אדם היה זוכר באופן תמידי שיום המוות שלו הולך וקרב, הוא לא היה מצליח לתפקד היטב.

בחירה חופשית

ישנם אנשים שטוענים שאם היה אדם עובר עבירה ומיד מקבל עונש, או לחילופין, אדם מקיים מצווה ומיד מקבל שכר, היה ברור לכולם שיש אלוקים, וקל ופשוט יותר להתחיל לקיים תורה ומצוות. אך טעות בידם!

אם זו הייתה המציאות, לא הייתה בחירה חופשית לאדם, ואף אחד מאתנו לא היה עושה עבירות. כולנו היו חוזרים בתשובה מִפַּחַד! לכן, בורא העולם ברחמיו הרבים העניק לכל אחד מאתנו בחירה חופשית לעשות כהבנתו. העולם הזה הוא בעצם ניסיון עבורנו, ומי מאתנו שעובר את הניסיון – מקבל את שכרו בזכות ולא בחסד.

אילו על כל עבירה היה אדם מקבל מיד עונש, ועל כל מצווה – שכר, לא הייתה לאדם באמת התלבטות ובחירה חופשית אם לקיים מצוות! אם כך, על מה מגיע לו שכר? הרי הוא שומר שבת כי כופים זאת עליו, ולא משום שהוא באמת רוצה לשמור שבת!

(צילום: shutterstock)

האם תאמרו תודה למכונה שתוכנתה להגיש קפה? ברור שלא, כי ככה היא מתוכנתת – אין לה בחירה. אבל האם תאמר תודה לאשתך שמגישה לך קפה? בוודאי שכן! כי היא בעלת בחירה ויכלה גם שלא לעשות זאת. על כך מן הראוי שנעריך אותה ונודה לה בהתאם.

בזכות האמונה שהאדם מאמין בבורא עולם, הוא יזכה לחיים נצחיים, שהם חיי העולם הבא. אולם לא מקובל לשלם שכר על הישג שהושג ללא כל מאמץ; לכן, כל אדם חייב לעבור מבחן בתחום האמונה, ולהוכיח את עצמו. לשם מטרה זו העניק הבורא לאדם את יכולת הבחירה החופשית.

האדם אינו מוכרח להאמין, הוא גם אינו מוכרח לקיים את המצוות. האדם מאמין ומקיים מצוות משום שהוא רוצה בכך, משום שהוא בוחר בדרך זו מרצונו החופשי, תוך ויתור על מילוי משאלות לבו האישיות ותוך התגברות על דחפים המושכים אותו לכיוון של חיים ללא עול וללא אמונה. זוהי בחירה אמיתית, ועליה הוא ראוי וזכאי לגמול.