איה קרמרמן בטור מרתק על רפואה קונבנציונלית ורפואה אלטרנטיבית

שבת בבוקר, יום יפה. אמא שותה תה ירוק. ואפילו שלפי שירו של אריק איינשטיין זה תפקיד האבא, מה לעשות שתפקידו של האב היהודי בשבת בבוקר זה להיות בבית הכנסת עם ילדיו. 

בכל מקרה, קראתי טור שנכתב על ידי רב, שענה לקוראת ששלחה תגובה על טור קודם שעסק בתזונה, ובו נכתב שעלינו ללמוד איך לשמור על בריאותנו למרות שפע המזון העצום הסובב אותנו.

מסכימה עם כל מילה. הקוראת סיפרה לרב איך היא לקחה את בריאות משפחתה בידיה, חקרה את נושא התזונה לעומק ושינתה לחלוטין את דרך חייה. בלי להלאות ולתמצת שני טורים, בשורה התחתונה, בטור האחרון הרב ענה לה והסביר שההלכה קובעת שיש לשמוע בעצת הרפואה הקונבנציונלית. וזה מאוד יפה שהיום אפשר לקבל ידע רחב מכל מיני ספרי הדרכה והרצאות, אך יש לעשות זאת רק אם האדם בריא באופן כללי, ואם השיטה שהוא רוצה לאמץ אינה מתנגשת עם הרפואה הקונבנציונלית. 

אני מתנגדת נחרצות, כיוון שאני איבדתי את אמונה ברואה הקונבנציונלית. ראשית, כמובן, אני מסייגת מקרי קיצון. אבל אני מאמינה שעל ידי שינוי תפיסתי בנושא הבריאות, התזונה והגוף שלנו באופן כללי, וכן באמצעות טיפול בשיטות אלטרנטיביות, ניתן עד כמה שאפשר להתחמק ממקרי קיצון כאלה. ונדמה שהקיצון דוהר לעברנו במהירות. כי למרות שהרפואה נמצאת בשלב המתקדם ביותר בהיסטוריה, היא נתקלת בחומה בצורה מול תחלואי האדם. מחלות של מבוגרים תוקפות ילדים. מחלקות מתמחות נפתחות ללא סוף, ועדיין אינן מסוגלות להכיל את כל הזקוקים להן. לרפואה הקונבנציונלית אין ריפוי לכולם, ובוודאי היא לא עסוקה בשאלה איך למנוע את המחלות.

ומדוע אני כה נחרצת בהתנגדותי? בלי קשר לקריאתו של רבי נחמן להתרחק ולהישמר מהרופאים, המפגשים עם הרפואה הקונבנציונלית, לרבות רופאים ויועצי תזונה, הניבו מניסיוני אכזבות גדולות. אני מרגישה שנותרתי עם יותר שאלות מתשובות, בלי פתרון איך אני שומרת על בריאות ילדיי. במקום הזה, נטול התשובות, פתחתי את העיניים והתחלתי ללמוד. גמלתי בדעתי לקבל החלטות לא קונבנציונלית, לקחת אחריות וללמד את ילדיי לקחת אחריות על בריאותם. וכן, כמו שהרב כתב, בעוד השפע והחברה הסובבת אותם, כולל חלוקת ממתקים אובססיבית על כל פסוק תהילים וערימות הבורקסים הבלתי מתכלות, תרתי משמע, עוטפים אותם ומחריבים כל חלקה טובה.

(צילום: shutterstock)

מלחמה על הבריאות

יום יום אני נלחמת על הבריאות של הילדים, בתוך הבית ומחוצה לו. אני נלחמת באמצעות ידע, הסברה, טיפולים בשיטות אלטרנטיביות כמו דיקור, הומאופתיה ושמנים אתריים, וגם ועל ידי עמידה על עקרונות. כי האמון שלי נשבר.

כשרופאים נתנו שני סוגי אנטיביוטיקה לתינוק בן השנתיים שלי, ודקה אחרי מתן המנה האחרונה התפוצץ עור התוף של האוזן הבריאה, הבנתי שאין להם פתרון. וכשהם אמרו שהדרך היחידה היא להסיר כפתורים ולכרות פוליפים בניתוח, כאילו הם מלקטים פטריות ביער, האמון נשבר. פניתי להומאופתיה, ותוך חודש הכול הסתדר. הפוליפ, למתעניינים, עדיין שם.

כשבאו אחיות התינוקייה והסבירו לי שהתינוק שלי לא יונק טוב, והגישו לי בקבוק תחליף חלב, נשבר לי האמון. הלכתי ליועצת הנקה פרטית, שבזכותה הנקתי יותר מעשר שנים. תחליף חלב לא נכנס מעולם לביתי. תודה לא‑ל ולאסתר גרוניס.

כשבלידה השנייה כל רגע נכנס רופא ואמר שלא אשרוד לידה בלי אפידורל, במקום לתמוך, ולמרות שזו הייתה בקשתי, נשבר לי האמון. בלידה הבאה עברתי לבית חולים טבעי יותר, והבאתי דולה, היא הייתה השפרה והפועה שלי. אם זה כתוב בתורה, למה לא להקשיב?!

רופאת מיון, שמעולם לא פגשתי, באה לבעלי והסבירה לו שעליי לקחת כדורים פסיכיאטריים בעקבות קוצר נשימה שחוותי ולדעתה היה נפשי. יומיים לאחר מכן עברתי טיפול בדיקור שהעלים את צרכיי הנפשיים הזקוקים לכדורים. זהו, נשבר האמון.

כשדוקטור לתזונה הסבירה לבעלי שטוב לאכול על הבוקר קורנפלקס עתיר סוכרים, כבר הרמתי ידיים והתחלתי לאגור ידע בעצמי.

הרפואה הקונבנציונלית בוודאי מצילה חיים, אבל מזמן פשטה את הרגל בשמירה על בריאותנו. מי שנשמר מאוד מאוד לנפשו, כדאי לו להוריד את הרופאים מכס מלכותם. לפתוח ספרים ואתרי אינטרנט, ללכת להרצאות ולקבל כל אינפורמציה נגישה שידו משגת, כדי לאמץ לעצמו תוכנית טרום-הבראה, תוכנית מניעה.

קחו אחריות. תחשבו מחוץ לקופסה, תשנו את אורח חייכם למען יאריכון ימיכם. עשו הכול כדי לא להזדקק לרפואה הקונבנציונלית. וכנראה שבכל זאת מגיע המשיח, כי אפילו קופות החולים, הידועות באגרופן הקמוץ בשחרור כספים, הספיקו להבין שלרפואה הלא קונבנציונלית יש מקום חשוב בשמירת בריאות הציבור.

שעועית הולנדית ברוטב עגבניות – צ'אלי

החומרים הדרושים:

כ-700 גרם שעועית הולנדית

בצל חתוך

3 עגבניות חתוכות גדול

מלח, פלפל

שמן זית

אופן ההכנה:

בעזרת סכין טורנה המיועדת לקילוף, מורידים את הסיב המחבר לאורך צד השעועית. לאחר מכן פורסים לרצועות דקות ארוכות כמה שאפשר.

בסיר לחץ מאדים מעט את הבצל עד שיוציא את הסוכר שבו וישחים.

מוסיפים את העגבניות יחד עם המלח כדי שיגירו נוזלים, ומעליהן את השעועית, וסוגרים את הסיר במכסה, על לחץ נמוך.

מבשלים כשעה על אש קטנה מאוד. המטרה: שהשעועית תצא רכה אבל לא מעוכה.

בגמר הבישול מוסיפים פלפל ומעט שמן זית.

טוב לבחור שעועית טרייה, כמה שיותר דקה וישרה, שתרמיליה דקים. אחרת היא יוצאת סיבית וקשה.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

פורסם בעיתון "בשבע".