ילדינו אינם שומעים את מילותינו, הם מחקים את התנהגותנו

שלום חגית. יש לי ילדים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז, והם עושים לי את המוות... אני כבר לא יודעת איך להתמודד איתם. הם משגעים אותי, ואני יוצאת מכלל שליטה ומתחילה לצרוח כמו משוגעת, ולאחר מכן מרגישה כל כך רע עם עצמי. את באמת חושבת שאפשר להציב גבולות לילדים שחיים בסוג של פלנטה אחרת, שזזים בלי הפסקה, ושכל דבר ועניין מפריע להם או "מדליק" אותם? אשמח לתשובתך במהירות האפשרית, כי אני כבר יוצאת מדעתי.

* * *

תשובה:

שלום לך אישה יקרה. אני רואה את שאלתך ומבינה שהמצב עמו את מתמודדת הוא לחלוטין לא פשוט ולא נעים לך ולבני ביתך. אני חושבת שאחד הנושאים המדוברים בימינו זו ההתמודדות, על כל גווניה, עם הפרעות הקשב והריכוז במבוגרים ובילדים כאחד.

כמובן שישנם גורמים רבים ומגוונים המעוררים או מעצימים את התופעה, כמו למשל: פוטנציאל גנטי, תזונה לקויה, מריבות בין ההורים, אירועים חברתיים חריגים, קשיי למידה לא מטופלים ועוד...

אתמקד כעת בשאלתך, הנוגעת להצבת גבולות.

אז לפני שאנו מתחילים לבחון את מצב הילד, עלינו לעצור ולבחון את מצב הבית. האם הילד גדל בסביבה יציבה יחסית, או שמא הוא גדל בבית הדומה ל"הר געש" הנוטה להתפרץ מכל מיני כיוונים? עלינו לזכור שתפקידנו כהורים הוא להוות דוגמא אישית לילדינו, שלמדים דרכנו איך להתנהג.

פעמים אינספור אני רואה הורים שלא פתרו את בעיותיהם מול עצמם, שמבלי להתכוון, מעבירים את דפוסי ההתנהגות שלהם לילדיהם. ניתן להבין את הדבר על ידי עיון קצר ב"תורת המראות" של הבעל שם טוב הקדוש.

בעניין זה ישנה דוגמא שאני אוהבת להשתמש בה, על כך שאנו, כהורים, צורחים וצווחים לעבר ילדינו: "תפסיקו לצעוק!!!" כשעינינו יורקות אש, ופנינו אדומות כחמה שזה עתה יצאה מנרתיקה. האם אנחנו באמת חושבים שילדינו ידוממו מנועים? אז זהו שלא. ואם כן, זה יהיה אך ורק לרגעי בהלה ספורים.

ילדינו אינם שומעים את מילותינו, הם מחקים את התנהגותנו, וזוהי נקודה שעלינו להפנים.

אם כן, השאלה המתבקשת לנוכח דברי האחרונים היא: האם אנו, כהורים, יודעים להציב גבולות לעצמנו? אם התשובה היא לא, אז כדאי שנתחיל לעבוד על זה ביתר שאת, כי הילד הוא אך ורק שיקוף לאופן שבו אנו, כדמויות שאמורות להיות הבוגרות והאחראיות, פועלים בשטח.

הדבר השני עליו יש לתת את הדעת הוא – כשאנו מבקשים "לדומם את מנועי" ילדינו, האם זה ממקום של חינוכם הטהור, או שזה נובע מהרצון שלנו ליצור שקט אינטרסנטי ומיידי? ממה שאני ראיתי והתנסיתי בטיפולי במשפחות רבות מספור, בשלב זה הורים שכנים מספיק עם עצמם לרוב יבחרו, מעומק ליבם, באופציה השנייה.

ואכן, כל אדם מבין היטב מאיזה מקום מדברים אליו, והרי "דברים היוצאים מן הלב – נכנסים אל הלב", כדברי חכמינו. חינוך אמיתי נובע מהתבוננות נכונה ונבונה בנפש של כל ילד כיחידה נפרדת, העצמתה וטיפוחה בהתאם למגבלות הגיל והיכולת. זה דורש מאיתנו, ההורים, לעשות הרבה שיעורי בית בחינוך ילדים, ולהפסיק לנהוג בצורה שרירותית בחינוך דור ההמשך.

בנוסף, ילדינו רוצים שנכבד אותם, ממש כשם שאנו עצמנו מעוניינים שיכבדו אותנו. אז השאלה אותה צריך כל הורה לשאול עצמו בשלב זה היא: "האם אני מדבר אל ילדי כשם שהייתי רוצה שידברו אלי?"

לסיכומו של עניין ניקח מספר נקודות להתייחסות:

1. לילדי ה-ADHD קל הרבה יותר להתמודד עם הסערה שבתוכם כשהבית שלהם מהווה בסיס בטחון יציב ורגוע עד כמה שרק ניתן. כמובן שהכל יחסי. בית בריא הוא בית תוסס עם הורים שמשתדלים לעבוד על עצמם. אין הורה שעושה הכל טוב – יש הורה שעושה את המיטב!

2. הורה שיודע להציב לעצמו גבולות ולעבוד על הדחפים האימפולסיביים הקיימים בתוכו, יוכל לעשות זאת בקלות רבה יותר מול ילדיו.

3. ילדינו רואים אותנו כמודל ודוגמא לחיקוי – אז במקום לצעוק לילדינו שיפסיקו לצעוק, עלינו ללמוד לדבר אליהם ממקום סמכותי ובטוח.

(צילום: shutterstock)

4. ילדים עם ADHD הם ילדים יצירתיים במיוחד – זהו את נקודות החוזקה שלהם וטפחו אותן.

5. ילדינו רוצים שנדבר אליהם בכבוד – שימו לב לדברים שיוצאים מפיכם. מילים פוגעות ומעליבות לרוב יביאו איתן סערת נפש גדולה שבעקבותיה יצא כל הבית מכלל שליטה.

6. רוצים שיתוף פעולה מצד ילדיכם? תעצימו אותם ותאירו להם את יכולותיהם ואת כישרונותיהם המיוחדים להם. מילים טובות ושפע של מחמאות יעשו לכם את מרבית העבודה.

7. אחרון חביב – בכל פעם שהילד שוב עושה משהו שגורם לכם "להתפוצץ", כדאי שתנשמו עמוק כמה שיותר פעמים, ותזכרו שלכל פיצוץ יש ריקושטים נלווים שניתן למנוע ברגע זה. אם נזכה לעבוד על עצמנו ולעצור את עצמנו מלפעול ברגעי כעס, ילדינו ילמדו שגם הם יכולים לעצור את עצמם בכל רגע נתון, אם רק יבחרו בכך.

בהצלחה!

חגית אמאייב היא יועצת משפחתית ופסיכותרפיסטית. לפרטים – אתר "בשניים ויותר" ובמייל bshnaeem@gmail.com