שני הילדים נופפו באצבעותיהם כמי שמתפלפלים בסוגיות, וחזרו על המילה "אסור"

כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו (בראשית י"ח, י"ט)

למרות החובה המוטלת על ההורים להחדיר בילדיהם שיש דין ויש דיין, ואת כל מעשה יביא האלוקים במשפט, יש לפתח ערוצי-קשר הסברתיים עם הדור הצעיר, ולא לצוות עליהם בסגנון 'שחור-לבן', כך מותר וכך אסור לעשות. הכל מודים שהמצב האידיאלי הוא שהילד יבין את שנדרש ממנו, והורים שינסו ללכת רק בדרך של ציוויים ואזהרות, דרכם לא תיצלח.

נכנסתי פעם לבית המדרש ופגשתי בשני ילדים כבני חמש, ואולי אף פחות מזה, שהוציאו גמרות מארון הספרים וישבו ללמוד. ברגע הראשון התפלאתי כיצד יתכן שזאטוטים שכאלה לומדים כבר גמרא, ולא עוד אלא שהחלו להתנועע "כמו גדולים", וכלפי חוץ נראה היה שהם לומדים את אחת הסוגיות הקשות בש"ס.

הילדים לא הסתפקו בכך אלא ניפנפו באצבעות ידיהם, מָשָׁל מתווכחים הם על סברה מפולפלת של הרשב"א והרמב"ן, הראב"ד והרמב"ם. עתה לא יכולתי כבר להתאפק. התקרבתי אל השניים כדי לשמוע על מה דבריהם נסובים, ונדהמתי למשמע אזניי.

שני הילדים הקטנים "שיננו" רק מילה אחת, עליה חזרו ללא ספור. רק על מילה אחת.

יודעים אתה מה היתה המילה?

"אסור"!

כך, ללא מילים, ישבו להם שני הילדים ואמרו "אסור, אסור, אסור", ועוד פעם "אסור אסור אסור", ועוד פעם ועוד פעם, והכל בניגון הלימוד של המבוגרים...

וחבל.

וכי כל היֶּדע של ילדי ישראל על התורה מצטמצם בכך שאסור ואסור ואסור?! אין שום דבר מותר, רק אסור?! אתמהה! במקום להנחיל להם את מתיקות התורה ונעימותה, ולהעניק לילדינו את העובדה המשמחת שתורתנו היא תורת חיים על כל המשתמע מכך, עוסקים רק באיסורים ואזהרות!

אוהבים "תכל'ס"

נכון שעצם העובדה שילדים קטנים נכנסים לבית מדרש, פותחים גמרא ויושבים ללמוד, אפילו שזה רק "כאילו", מעלה גדולה יש בכך. בכוחה של עצם הישיבה במקום קדוש ליטוע בילדים אהבת תורה ויראת שמים, בראותם ובהתבוננם על הלומדים העמלים בתורה באמת. לכן, לא כל כך נורא אם יישבו בבית המדרש וישננו כל הזמן את המילה 'אסור'... כוונתנו היתה להעיר שדרך החינוך המתאימה יותר לדור שלנו היא להאהיב על הנוער את הלימוד, ואת ענייני הרוחניות בכלל.

האם לא כדאי בדור פרוץ שכזה לחנך את ילדינו שהאושר הגדול ביותר עלי אדמות נמצא רק בלימוד התורה וביגיעתה? הרי על ידי כך נוכל להביא אותם למצב שבו ילמדו את התורה מתוך חשק, מתוך אהבה ומסירות!

ילדים שגרסתם מצטמצמת בכך ש"אסור ואסור ואסור", לא יוכלו להתמיד ולישב באהלה של תורה לאורך זמן. היום או מחר תחול התפרקות במושגי הלימוד שלהם, ואז - מי עָרֵב בעדנו שהם יישארו בכלל בבית המדרש?!

יתירה מכך, שמעתי פעם ממנהלה הרוחני של ישיבת כפר חסידים, הגה"צ רבי דב יפה, שאמר שכהיום אנו חיים בדור שאוהב "תכלע'ס". לא מוכנים לעסוק בהווא-אמינא, ובדברים שאין בהם מסקנה. לכן, אמר המשגיח, במקום לומר לילד על כל צעד ושעל אסור לעשות כך ואסור לעשות כך, עדיף לומר לו "אם תתגבר על עניין פלוני תהיה לך מצוה גדולה".

בדרך זו, לבד מכך שהחדרת בו את ה"עשה טוב", שהוא כל כך חשוב ונצרך בתקופתנו, הבאת אותו לידי תכלע'ס. עכשיו הוא יודע שאם יתגבר תהיה לו מצוה.

מתוך סדרת הספרים "עלינו לשבח", מאת הרב יצחק זילברשטיין