עצתו של מרן הגרא"מ שך זצ"ל בעניין חינוך בתפילה

ויגש אברהם (בראשית י"ח, כ"ג)

וברש"י מביא שמצינו שלושה סוגים של 'הגשה', ואחד מהם הוא 'הגשה לתפילה', כמו שכתוב (מלכים א', פרק י"ח פסוק ל"ו) "ויגש אליהו הנביא".

כל אבא מצפה לראות את בנו ניגש לתפילה כראוי. ברם, הציפייה היא כל כך גדולה, עד כדי כך שהאב סבור שכבר בגיל צעיר מאוד צריך ילדו להתפלל לפחות בצורה שהוא, האבא, התפלל בהיותו בגיל שלושים...

ולא תמיד זה הולך, כידוע... הילד אינו מסוגל למלא אחר הציפיות הלא-רציונליות שֶׁתּוֹלִים בו, וכדרכם של ילדים הוא חולם פה ושם על שעשועי-ילדותו, אינו מתפלל מתוך הסידור, ויש מקרים שאינו מוציא הגה מפיו.

והאב הלא-חכם יוצא מכליו... מאבד את מנוחת דעתו - הנחוצה כל כך בחינוך - וכל-כולו חרד על עתיד בנו... ואז הוא לוחץ את הילד, ומגיע כמובן לתוצאות הפוכות.

נשאלתי פעם על ידי אחד ההורים, סיפר הרב אשר זאב לוריא מנהל ת"ת 'אהל תורה', כיצד יש לנהוג בילד שעניינה של התפילה ממנו והלאה. הפניתי את השואל אל מרן הגרא"מ שך זצ"ל, שהשיב לו בהאי לישנא:

"לכשיתבגר הילד, וילבש מגבעת, הוא יתפלל יותר טוב ממה שאתה חושב"...

ואל לנו לחשוב שכוונתו של מרן זצ"ל היתה שהחינוך לתפילה לא יועיל לבני הדור הזה... הס מלהעלות על דעתנו איוולת שכזו! בדברי תשובתו, ביקש ראש הישיבה להחדיר בשואל את הידיעה שאי אפשר לחנך מתוך לחץ, בודאי לא לתפילה...

חלק ניכר מתכונות האדם מבוסס על חיקוי

תפקידו של האב ושל המחנך הוא להביא את הילד למצב של 'ותרגילנו בתורתך', שיהיה רגיל בעבודת השם, גם אם אינו מבין עדיין מה הוא עושה, וזאת על ידי שיראה את צורת התפילה של אביו וינסה לחקות אותה.

ה'חיקוי' הזה יעיל מאוד בתחילת דרכו של החניך. מספרים על מרן הגרי"ז הלוי מבריסק זצ"ל שהיה שולח את בניו, בילדותם, להתפלל בבית המדרש של חסידי קרלין בעיר בריסק, שם היתה התפילה בהתלהבות רבה, בקולות וברקים, כדי שישאבו הילדים את ההתעוררות הזו, וכשיגדלו יביאו אותה לידי ביטוי אמיתי.

חלק ניכר מתכונות האדם מבוסס על חיקוי. מי מאתנו לא נתקל פעם בילד הלוקח מגבת גדולה ו...מתעטף בה כאילו היתה זו טלית; מי אינו מכיר את התופעה של ילדים קטנים, שאינם יודעים עדיין צורתה של אות מהי, המתנענעים ליד הקיר וספרון קטן בידיהם, ועושים עצמם כמתפללים...

כדי לחקות אין צורך במאמץ שכלי וגם לא בנסיון אישי. פעולת החיקוי דומה לשפת-אֵם הנקלטת ללא מאמץ מיוחד במוחו של הילד, על כל פרטיה ודקדוקיה. צריך האב לדעת, שבנו מביט בו ומנסה לחקות אותו, וככל שהוא, האב, יעשה מאמצים להתפלל כראוי, כך באותה מידה גם הבן יחקה אותו בצורה המוצלחת ביותר. זו היתה כוונתו של מרן הגרא"מ שך זצ"ל.

כשר' אליה לאפיאן זצ"ל בירך ברכת המזון...

זכורני כד הוינא טליא, המשיך הרב לוריא לספר, התגורר דודו של אבי, מרן הגה"צ רבי אליה' לאפיאן זצ"ל, בדירתו של הסבא, וכל הילדים היו מתבוננים בו ובברכת המזון שלו שנאמרה בהשתפכות הנפש, והתמונה הזו כל כך נחרטה בלבנו, עד שגם היום, עשרות שנים אחרי, עדיין היא מפעפעת בתוכֵנו.

מלמד אחד סיפר לי ששאל את מרן הסטייפלר זצ"ל מה הדרך הנכונה להביא את הילדים לידי חשק בתפילה. מרן נתן לו כמה עצות, ואחת מהן היתה להסביר לילד את ביאורה של תפילת שמונה עשרה.

מתוך סדרת הספרים "עלינו לשבח", מאת הרב יצחק זילברשטיין