אבא - עמדתי מול המראה, ואי הנוחות מחוסר הצניעות לא עזבה אותי

אבא אהוב שלי!

בספריך הקדושים כתוב, "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך... והצנע לכת עם אלוקיך".

הצניעות היא הציווי, בהא הידיעה, של כל אישה יהודייה בכל דור, והניסיון של כל אישה, ולא משנה מה רמתה הרוחנית בכל דור.

ואם אשה תשאל – איך אהיה צנועה? זה קשה, זה כואב, זה גדול? אז ענית את התשובה: "עם אלוקיך". את לא לבד, את עם ה', וכשנמצאים איתו והוא איתנו, אין שום דבר שקשה...

אבא, קמתי הבוקר וארבה לי מלחמה קשה.

אתה יודע שאני משתדלת תמיד תמיד להתלבש בצניעות, גם כשזה באמת קשה, גם כשאני מקבלת עקיצות למיניהן, גם כששופטים אותי בצורה מעוותת רק בגלל המראה החיצוני.

אבל אותי מעניין רק דבר אחד: מה יישר בעיניך ומה יכשר לפניך!

אבל הבוקר, היצר הרע ניסה אותי בניסיון שוב, ולא חשבתי שזה יכול להיות לי כ"כ קשה.

לבשתי את הבגד החדש, עמדתי מול המראה והתבוננתי, ופתאום משהו לא היה נראה לי.

ניסיתי למשוך מפה, למשוך משם, אבל ה"משהו" הזה, התחושה הלא נוחה הזו, לא עברה. ניסיתי למחוק את התחושה הזו ולהמשיך להתארגן ליציאה לעבודה, אבל חוסר הנוחות הזה לא עזב אותי. הלב לא נתן, התורה שבי לא הרשתה, הרצון שלי לגאולה ולקבלת פני משיח לא נרדם. וחשבתי עליך, וחשבתי עליו. האם כך היית רוצה שאעמוד מולו, האם הייתי מעיזה לעמוד מולו  כך?

אחרי כמה דקות של מאבק שנראו נצחיות, הלכתי בהחלטה נחושה והחלפתי בגד.

והרגשתי שאני מתקרבת אליך יותר! שמה שהייתי לפני כמה דקות זה לא מה שאני עכשיו, שגרמתי לך מעט קורת רוח ונחת. ואני הרי חייבת לך כ"כ הרבה... אז מגיע לך שאתן לך גם משהו הכי אמיתי, ושהוא רק בינינו ואף אחד לא ידע עליו...

ואני רק רוצה לבקש ממך, אבא, משהו אחד.

אני יודעת שאם הייתי מספרת את זה לאנשים היו בתוכם כאלו שהיו אומרים: "בטוח עכשיו תראי את הישועה שלך", או "אחרי כזה קרבן בוודאי יקרה הנס", או כל מיני משפטים כאלו. ואני חושבת אחרת.

אני חושבת שבאמת יכול להיות כך, אבל גם יכול להיות שלא. אתה יכול לנסות אותי גם אם לא אקבל תמורה אח"כ, וגם אם לא אראה את הישועה על אתר. לנסות אותי רק בשביל לרומם אותי, בשביל לגדל אותי. וזו מתנה מספיק גדולה ומיוחדת בשבילי – הקרבה הזו אליך.

אבל לבקש אפשר, כי אתה אבא, והאבא הכי שלי, ומאבא אפשר לבקש הכל.

אז אני רק רוצה לבקש ממך שתחיש את ישועתי. שתשלח לי את זיווגי ב-מ-ה-ר-ה, הכי מהר שיש, והכי טוב שיש!

רק אתה יודע מה הדברים שחשובים לי באמת – מהגדולים ביותר, של השאיפה לבנות לך משכן אמיתי בבית של תורה, ולתת את כל כולי בשביל זה, ועד לדברים הקטנים, שיש אפילו כאלה שאומרים שזה שולי, שזה בררני, שזה מיותר. רק אתה יודע מה עברתי וכמה אני מצפה ורוצה, ומייחלת ומשתוקקת, וכמה גם הדברים הקטנים האלו מציקים לי. ואתה כל יכול! כל יכול בזמן, כל יכול בנתינה, כל יכול בשפע, כל יכול ביכולת, כל יכול ב-ה-כ-ל! ואתה אוהב אותי הכי, כי אהבתך אלי היא בלי גבול. אתה יצרת אותי, ואין אהבה גדולה יותר מאהבת היוצר לנוצר.

אז אני רוצה לבקש ממך שתביא לי אותו במהרה, בבהירות ובלב שלם לשנינו, בלי ספקות. שזה יהיה ברור מהרגע הראשון לשנינו שזה זה, וכולם ישמחו איתנו באמת ויאהבו אותנו.

טוב, אבא שלי?

אני אשתדל לא להרפות ולהמשיך לעשות לך הכי הרבה נחת שיש, כי אתה, אבא, הכי יקר לי מהכל.

ובינתיים, תשלח לי חיבוק חזק ואוהב, טוב, אבא?

אני רוצה לחסות בכנפיך. תשמור עלי, תגן עלי, תסמכני ותחיש לגואלני.

אוהבת הכי,

מאמינה ומודה בלי סוף שיש לי אותך, ושנתת לי את הזכות להכיר בך בצורה הכי יפה שיש!

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.