כיצד דאג הרב גרודז’נסקי זצ"ל לעוזרת הבית שלו?

אסף אלקים את חרפתי (בראשית ל', כ"ג)

הנה סיפור מופלא על מרן הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל, רבינו בעל ה"אחיעזר", שאף הוא, למרות שצרותיהם של כל כלל ישראל רבצו על כתפיו, מצא את הפנאי - ובשעות הקשות ביותר - לדאוג לעוזרת שבביתו. אנו מביאים את הסיפור כאן, למרות שאין הוא קשור לענייני שידוכין, כדי לטעת בנו את הידיעה שהיה זה 'מכנה משותף' בין החפץ חיים ור' חיים עוזר, וכל גדולי ישראל לפניהם ואחריהם - להרגיש אחריות וערבות כלפי כל יהודי.

כידוע, בימי ערב מלחמת העולם השנייה הפך ביתו של ר' חיים עוזר בווילנא למקום מקלט עבור המוני בני הישיבות וראשיהן. הגרח"ע עצמו הפך ללב-ליבה של האומה, ואל ליבו שותת-הדם הוזרמו כל נחלי הדמע והשכול של אחינו בני ישראל.

גם הגויים שהתגוררו מסביב, וכאלה שעמדו בקשר עם הגרח"ע, לא יכלו להסתיר את התפעלותם מהמחזה שניגלה לנגד עיניהם, כאשר מאות בני תורה פוקדים את הבית השכם והערב, ומבקשים מחסה בצלו של הגאון המרעיף עליהם תשעה קבין של אהבה וחום.

פעם, כאשר הבית בוילנא היה מלא וגדוש בבני תורה, ועל פניהם היה ניכר שהם רואים בבעל-הבית את אביהם הטבעי, ניגש מנהל הג'וינט המקומי, שהיה נוכח באותו מעמד, אל הגאון, ואמר לו: "ברצוני לגמול עמך חסד על כל מה שהינך עושה למען אחיך היהודים. אמור לי מה אתה רוצה שאעשה עבורך, עד חצי המלכות ותעש".

ומה ביקש מרן זצ"ל: "בביתנו נמצאת עוזרת מסכנה, שכמה מבגדיה בלו, ואין לה כסף כדי לרכוש בגדים חדשים. אם ברצונך לגמול עימי חסד, הוֹאֵל נא להלביש את העוזרת שלנו".

מבהיל על הרעיון! איזו הרגשת אחריות כלפי כל אחד מעם ישראל!

מתוך סדרת הספרים "עלינו לשבח", מאת הרב יצחק זילברשטיין